יום ד', כד’ באב תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
 נהר הירדן  הקדוש הוא כחוט השידרה של ארץ ישראל הנושבת .מקום המעבר של בני ישראל, מערבות מואב לערבות יריחו, הוא מקום מקודש שנעשה בזמן מקודש  .מקום משופע בניסים ,החל מנס הפסקת זרימת מי הירדן מפני יהושוע הכובש ועד לעלייתו השמימה של בן תמותה - הוא אליהו הנביא . גם זמן הארוע - העשירי בניסן - התקדש גם הוא , שהרי הוא יום השינוי התודעתי של לקיחת זבח הפסח והשבת הראשונה שנשמרה משבת בראשית - היא שבת הגדול  !11 
15:00 (03/03/09) גדעון חרלפ

 עוברים את הירדן – על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם .אם אתם עושין כן – מוטב . ואם לאו באין מים ושוטפין אתכם"                                                              (בבלי, סוטה, ל"ב)                     הכנה , מעשה ותכלית   האינטרמצו של ערכן הסגולי של   ימי ההכנה לפסח                                  חג העשירי בניסן – חג הכניסה לארץ ישראל                         וגילוי שכינה, במקום נס מעברות הירדן           נערך: סיון התשס"ח                                                                                                                   יוני 2008 עודכן: ער"ח אדר התשס"ט                                                                                                     פברואר 2009     " תנא: אמר רבי שמעון: כתיב " בעשור לחודש הזה ויקחו להם וגומר", וכתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא". אשתמע כמה דאיתמר דכתיב" בעשור לחודש הזה"; מאי קא מיירי ? אלא" בעשור", מילה דא בעשור תליא. "לחודש הזה" – בחודש הזה מבעי ליה ? אלא כד נימוסא להאי דרגא, כתיב לחודש הזה דייקא".                                                                                                                                          ( זוהר, בא, מ')           א.                 אור חדש-ישן על הימים בין העשירי בניסן  לפסח            וכך כתב זקננו הגרי"מ חרלפ זצוקלל"ה :   "הימים שבין שבת הגדול שחל בעשור עד פסח שהם ד' ימים, יש בהם הסגולה של ד' ימים שבין יום הכיפורים לסוכות שסגולתם מצד עצמם. ומפני גבהותם אין אנו משיגים אותם ולפיכך הם ימי ההכנה למצוות, שכן עניין ההכנה נשגב מאוד, למעלה מכול שיש לנו שיח ושיג.   בימי ההכנה אנו כעבד לפני המלך, ובעת קיום המצווה - כשר לפני מלך"                                           (מי מרום, הגדה של פסח, הקדמה )   ב.                  לקיחת  זבח הפסח בעשור לא נצטוותה לדורות              ידוע כי הלקיחה בעשור הייתה מצווה רק בפסח מצריים ,ואיננה מצווה לפסח דורות. למעט הצורך של היות קרבן הפסח מבוקר ממומים במשך ארבעה ימים, קודם שחיטתו בי"ד בניסן. אולם בימינו ניתן להקדים את לקיחת הקרבן ואין מצווה לקחתו בעשור.  אולם כבר משה רבנו על אף שנצטווה לצוות את בני ישראל לקחת את הקרבן בעשור – לא מזכיר את מצוות הלקיחה בעשור בציוויו לבני ישראל  , מסיבות לא ידועות.     ג.                  גדולה היא לקיחת הזבח המהווה שינוי תודעתי               על עצם המצווה של לקיחת הקרבן בעשור כבר נכתב רבות ,כי עצם לקיחת הקרבן בעשור הייתה למעשה הגאולה, מאחר שהיא היוותה את השינוי התודעתי ואת עצם הרצון להיפרד מעבדות מצריים, את הרצון להיפרדות הרוחנית ואת הרצון להיפרדות הלאומית – פוליטית.  הרבה הרבה לפני הזבח בעצמו.  "משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצווה"  !!       ד.                  מדוע לא נקבע מועד מיוחד בלוח השנה העברי  לכבוד העשירי בניסן             לכאורה אין לניתוק התודעתי של הלקיחה בעשור כל הד בלוח השנה שלנו שהרי אין יותר כל מצווה של לקיחה בעשור. אולם אומר הרב חרלפ , שהימים בין העשור בניסן לבין י"ד בו הם כימים שבין יום הכיפורים לראשון של סוכות ויום הלקיחה בעשור דומה הוא ליום הכיפורים !!!    והגדיל עוד חברו , המאור השני, הרב קוק זצ"ל שכתב:   "על כן באה לקיחת הפסח להכין ההכנה הרחוקה לתכלית  האחרון, שאז יהיה יום הגדול בגדולת ההכנה והתכלית, והפסח- מאחדם. על כן בא בשבת הגדול, אבל רק בשמא בעלמא, ולעתיד נראה שיקבע האור בקביעות, ויהיה שייך עליו יום טוב פרטי, מה שאין  שייך כעת מצד רוממותו, ודבר זה אפשרי להיאמר ולא בהחלט, כי מי בא בסוד ה' "                                                                                          ( הגדה של פסח , סוף ההסבר על דרשת בן זומא )                 ה.                 העשירי בניסן הוא מעין יום כיפור – טהרה וכפרה טרם יציאת מצריים             הנה כתבו שני המאורות הגדולים  של הדורות האחרונים על נשגבותו של יום הלקיחה, שהוא מעין יום הכיפורים, או  שראוי להיות יום טוב, אלא שעינינו הוא עלום, נשגב ונעלה למעלה מכל שיח ושיג ולא נקבע לדורות.  והשם שלכאורה  נקבע  עבור  מאורע זה – "שבת הגדול" – הוא שם בעלמא !!! שאיננו קשור כלל למהותו של "העשור " !!!   ו.               אזכורי חג העשירי בניסן על פי הזוהר הקדוש             שרידים לחג  העשור בלוח העברי כבר נמצאו בזוהר הקדוש :   "בעשור לחודש הזה וייקחו להם איש שה . –  אמאי בעשור ? אמר רבי אבא : בזמנא דאנהיר  יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא – בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים... אמאי אתנגיד בעשרה ואיתנכיס בארבעה עשר ? אמר רבי אבא : בדא אקשר ישראל ארבע מאות  שנין .. בגין כך מעכבין ליה ארבע יומין" (זוהר, שמות ל"ט).                  ובהמשך שם ברעיא מהימנא :   "פסח דאיצטריך למהווי נטיר מעשרה יומין ולהלאה. מאי טעמא ? ... בגין דהא כדין שריאת סיהרא , לא נהרא מעשרה יומין והלאה עד דאישתלים בחמיסר  ..".   דהיינו לארבעה ימים בין העשור של ניסן לערב פסח ישנה מקבילה בחודש תשרי שאולי ממנה נוכל ללמוד לתקפותם של ימי ההכנה של ניסן. מהשיא של העשירי בניסן המקביל ליום הכיפורים ועד לארבעה עשר בניסן המקביל לחג הראשון של סוכות. כך גם אפשר להבין מדוע נצטווינו לאכול את הזבח רק בליל הפסח הראשון כמו  את מצות הלולב  מדאורייתא החלה רק ביום הראשון של סוכות.   תדע עקרת הבית היהודייה,  כאשר היא מחטאת את ביתה מאבק החמץ בערבי פסחים, או מזמינה קייטרינג ממטעמי חפץ חיים או ניר עציון, כי מלאכתה היא מלאכת שמים. כל יום הכנה וניקיון שלה , מקביל  למאה שנים      של עבדות רוחנית וגשמית.    ומיום תחילת ההכנות לפסח בעשור, מתגברת הנהורה בעולם ככוח  אור הירח המתגבר.   ז.               מעלתם של ימי ההכנה לפסח   אומר הרב חרלפ  , כי ימי הביניים האלו,  שלפני הפסח הם תקפים גם בימינו אלה,  למרות שאין להם כל אפיון או שריד בהלכה :   יש להם סגולה בפני עצמם – לא רק מעצם היותם בין המאורעות. הם גבוהים. הם גבוהים מאוד למעלה מכל השגה. לכן הם ימי הכנה למצוות. עניין ההכנה  בכללותו הוא עליון שבעליונים ואי אפשר לאומרו.     בימי ההכנה האלו אנו כעבדים לפני המלך. בשעת קיום המצווה – כשר לפני המלך.       רק בסוף ההגדה, במאמר "לחרות", מטעים לנו זקנינו מעט יותר על הגותו זו, מהי ההכנה שנעלמה   מלוח השנה שלנו לאחר פסח מצריים:   "מה שהציור והפעולה נראים כשני דברים נפרדים זה מזה -  הוא מקלקול ההוויה ...כל הציורים שלנו אינם אלא לאחר המעשה ואחרי ההתהוות, וממילא הם שיעבודיים ועבדותיים, מנותקים מהמקור העליון, הציור הנכון הוא לפני המעשה וההתהוות ועומד הוא בטהרתו, בטעמו ובריחו גם לאחריהם, הוא מלא אור וחופש עליון, ספוג ממקור קודשו, יסוד הדרור העליון" ואלוהינו בשמיים כל אשר חפץ עשה".   ובהמשך שם:   "הזמן שבו מתאחדים הציור והפעולה הוא חודש ניסן ... ולכן חג המצות, זמן חירותינו, הוא החג המיוחד לתפוס בו את הציור בשורש קודשו".   דהיינו, יש להבין,  כי זמן האביב הוא הזמן הראוי להבין את אחדות ההכנה (= ציור) והמעשה ואת אפשרות היתכנותם האחדותית. מכאן אולי יש לנו רמז להבנה כי לפני יציאת מצריים, בפסח מצריים, היינו נזקקים להפרדה ולאינטרמצו בין הלקיחה לזביחה, אולם לאחר יציאת מצריים עצמה המאחדת בין ההכנה, הפעולה והתכלית אין לנו צורך בציווי מיוחד על ההכנה = לקיחה. מציאות ההכנה לפני פסח היא כעבודת העבד, שהוא למעשה ידו הארוכה של בעליו, דהיינו דווקא בזמן הלקיחה = הכנה,  ישנה התגלות בעולם של ידו - עבדו של מלך מלכי המלכים בכבודו ובעצמו, בניגוד להופעה בליל הפסח, בה אנו כשרים היושבים  בצד המלך וכמוהו וכשווים בין שווים !!!    ידועה גם שיטתו האחדותית של הרב חרלפ במאמרו על הציפייה לישועה :       "הציפייה לישועה היא הישועה בעצמה". (מי מרום, מעייני הישועה). דהיינו לדעתו, השאיפה למטרה האינסופית איננה רק הכנה אליה אלא היא מעצמות הישועה והגאולה. היא איננה חלק ממנה, היא איננה הקדמה לישועה, או סיבה ,או גורם לישועה או לגאולה - אלא היא ממהותה העצמית !!!!   גם שרידים לתזה זאת נמצאים בירושלמי, תלמוד דידן,  המצריך ברכה על עשיית סוכה לכשעצמה – טרם ישיבתה  בפועל.   ח.            הסבר הרב קוק על מעלתם של ימי ההכנה לפסח   הסבר מקיף על מהות עניינם של ההכנה, הפעולה = המצווה והתכלית בהקשרם לעשור בניסן,  והעשור של יום הכיפורים נמצאים במאמר הרב קוק בסידורו "עולת ראייה" על דרשת בן זומא בהגדת פסח ו כן בין תפילות יום כיפור לסוכות;            "על ידי העלייה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה .. ואותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לענייני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה והחשבון נגמר ליום ראשון של סוכות במצוות סוכה ולולב ....    והתסיסה שבימים בין יום הכיפורים לסוכות מצד דרישת התפקיד של העולם הזה לשוב לשליטתו הוא כבר רחוק מכל חטא ממש "                                                    (עולת ראיה , שפ"ז )              מתברר כי  גם לדעתו , ימי ההכנה , בין לקיחת הזבח בעשור ,לבין שחיטת  לשחיטת הפסח הם דומים במהותם לימים בין יום כיפור לראשון של סוכות :              "בכל דבר פעולה שבעולם יש הכנה ותכלית. ואם הדבר הוא גדול, גם ההכנה שלו נכבדה, אבל ערך התכלית לעולם יותר גדול מההכנה. ..         ... והנה יציאת מצריים יש בה ב' בחינות הללו: תכלית עצמי והכנה . התכלית העצמי שבה הוא מה שהיציאה הנפלאה ההיא הודיעה לנו גדולת ה' יתברך ואמיתת השגתו ....אמנם גם היא הכנה כי לא נגמר תיקון העולם ביציאת מצריים ומאז הוכנו משעבודי מלכויות כדברי חז"ל : אהיה- אשר אהיה  !!...שאני עתיד להיתגלאה ...            ... אבל על ההכנה להבא כבר אמרו חז"ל שכול תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח ועל כן אפילו חכמים צריכים להכין את עצמם ...            מצה מקבלת נגד מה שהוא התכלית בעצם , שהוא קבלת עול מלכות שמים ...ומרור ..הוא נגד ההכנה, שההכנה שאנו מוכנים לקדושה העליונה הגדולה שתתגלה על ידינו לעתיד לבוא ... וזהו המרירות הגדולה בעומק הנפש .. שהנפש מרגשת מריחוק מה' יתברך ...והפסח הוא בכריכה שצריך לכרוך ההכנה עם התכלית ...            והנה ערך התכלית וההכנה הוא ערך יום ולילה, שהיום הוא תכליתי והלילה הכנה ..ומכל מקום מריבוי הכתוב נוהגת מצוות זכירת יציאת מצריים-גם בלילה, שיש בתכלית זה בחינת הכנה ...וכשיתאחדו התכלית וההכנה יבואו ימים ושנים יחדיו -  שני ימות המשיח ...            ...על כן באה לקיחת  הפסח להכין ההרחקה הרחוקה לתכלית אחרון שאז יהיה יום הגדול בגדולת ההכנה והתכלית והפסח מאחדם ...."            על פי הרב קוק ההכנה = לקיחה בעשור היא למען האיחוד הנשגב בין הכנה, מעשה ותכלית המתגלים כאחד במעשיו של הלל הזקן שכרך ואכל מאת כל מרכיבי המצווה כאחת.           על פי הרב קוק,  בפרקטיקה לא נקבע העשור כחג בפני עצמו, אולם הוא עתיד להתגלות מחדש בלוח השנה העברי :                  "והנה מצד עומק ההבנה אי אפשר שיהיה יום-טוב ממש וקבוע בחודשים כי עוד לא בא העת עד שיאיר אור חדש .. ולעתיד נראה שיקבע האור בקביעות , ויהיה שייך אליו יום טוב פרטי, מה שאין שייך כעת מצד רוממותו, ודבר זה אפשרי להיאמר ולא בהחלט, כי מי בא בסוד ה ' !!!     "והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו ... ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן בגלגל הקים יהושוע בגלגל  ויאמר אל בני ישראל לאמר :  אשר ישאלון בניכם מחר  את אבותם לאמר מה האבנים האלה ? והודעתם את בניכם לאמר : ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה, אשר הוביש ה' אלקיכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם כאשר עשה ה' אלקיכם לים סוף אשר הוביש מפנינו עד עברינו ... למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא למען יראתם את ה' אלקיכם כל הימים".                                                                                  (יהושע, ד')     ט.        חג העשירי בניסן – חג הכניסה לארץ ישראל וגילוי  שכינה בנס מעברות הירדן.            . בעשירי בניסן,  הוא זמן הכניסה לארץ  בימי יהושע  , מצאנו מצווה חדשה של ציווי על זיכרון ניסי והיסטורי של מקום ושל "הודעה" לבנים על נס מעברות הירדן.            כמו חג הפסח בי"ד בניסן , שם נאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר" מצאנו כאן "והודעתם את בניכם".            בניגוד  למעברות ים סוף שם לא הוקמו מצבות אבנים לזיכרון, כאן מוקמות גם אבנים, מצבות למען הזיכרון ההיסטורי. אין כאן חובת זבח פסח, אולם יש כאן רק הקמת ויצירת מקום לתודעת הנס של עם ישראל.            מה נשתנו מעברות הירדן ממעברות ים סוף ?            על שניהם כותבת המשנה בברכות: "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל ...מעברות הים ומעברות הירדן ... על כולן צריך ליתן שבח לפני המקום ... אומר  : ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה" (ברכות נ"ד).     מה יחודו של נס מעברות הירדן ומה הוא מקומו הייחודי ?    על פי המקורות התחוללו כאן שלש בריתות של גיבוש עם ישראל : א.      נכרתה ברית בין פרטי בני ישראל ובין עם ישראל כולו ומטרותיו הלאומיות . ב.      בירדן קבלו עליהם את הערבות ההדדית ואת ה"נסתרות ". ג.       בירדן קיבלו עליהם את המצווה הלאומית של הורשת עמי כנען .   מה היה היקף גודלו של הנס ?  א.      מלכי מזרח ומערב עד בבל ראו את הנס . ב.       הירדן נסוב לאחור .    כמו כן , בירדן קיבלו בחזרה את כיכר הירדן שאברהם ויתר עליהם ללוט בן אחיו .   וכן כתב הבן יהוידע : "ועוד נראה לי בסייעתא דשמייא , הטעם שהיו אותו היום הכוהנים נושאים את הארון ולא הלווים . כנהוג לעשות אותו היום שהוא התחלת כניסתם לארץ ישראל סימן על הגאולה האחרונה שתהייה במהרה בימינו אמן אשר יהיו הכוהנים לויים . "[1]                     י.          העשירי בניסן ושבת הגדול              על פי סדר עולם, פסח מצריים היה ביום חמישי,  והעשירי בניסן בו נצטוו על לקיחת קרבן פסח- חל  בשבת ,ועל כן נקרא שבת הגדול.            כך כתב גם הטור:                      "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצריים לקחו בעשור".                          וכתב הרב מנחם מנדל כשר (תורה שלמה לפרשת בוא):.            "הנה מתברר כי הלקיחה בעשור הייתה בשבת קודש. והיאך הייתה בשבת ? כנראה שאף שהשבת הונהגה במצרים על ידי משה רבינו[2]    עדיין לא נהגו בה כל איסורי עשה למעט שביתה ממלאכת עבודת עבדים שהוסכמה על ידי המצרים".            ומכוח שבת העשור בניסן , יום השינוי התודעתי של לקיחת קרבן אלהי מצרים , נחגג באותו יום לאחר ארבעים שנה חג הכניסה לארץ ישראל ,ולעתיד לבוא חג לכל דבר ועניין .            כן נכתב בספר הפרדס המיוחס לרש"י  על שבת הגדול :"ולא ידעו עד מה הוא".וכי נעלה על דעתינו כי רש"י לא ידע את המדרשים העוסקים בשבת הגדול?             מתברר כי שבת הגדול בעצמו הוא חג עלום, גדול מכל שבתות השנה, והרי היה צורך לקבוע את העשירי בניסן כחג "לקיחת קרבן הפסח " ולאו דווקא  את היום בשבוע בו נלקח הפסח ?             אלא שכנראה זאת הייתה השבת הראשונה ,  שבת הקודש הראשונה לאחר שנות עבדות רבות שלאחר לקיחת זבח הפסח לא הייתה ממנה חזרה לעבדות  מצריים .שבת של שביתה ראשונה ממלאכה ,אולם שבת שהותרה בה לקיחת הזבח !!!                                                                                                                   "ויאמר לו אליהו: שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה                                                                                                 וילכו שניהם ושניהם עמדו על הירדן"            "ויקח אליהו את אדרתו ויגלם ויכה את המים ויחצו הנה והנה".                                                           (מלכים ב', ב')              יא. מעבר הירדן בעשירי בניסן              לא נוכל להבין את עניין חציית הירדן  לארץ ישראל המערבית בעשור שבניסן ,אם לא נבין את מהותו של נהר הירדן. הירדן הוא חוט השידרה של ארץ ישראל והוא "גבול בפני עצמו " , דהיינו יש לו מהות אוטונומית ותיפקוד חיצוני כגבול – שניהם כאחד .                          כן נכתב אודות הירדן :            "ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריה ויורד לים הגדול          ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לוויתן          שנאמר: "יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו" (איוב, מ', כ"ג)".              וכן נאמר בפרקי דרבי  אליעזר (פרק י"א)            "שמימי הירדן סובבין את כל ארץ ישראל, חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ"." והוא מעין נהר דינור  העליון דלא פסוק לא ביממא ולא בליליא (רד"ל שם, ע"פ בראשית רבה, ע"ה) והוא מהנהרות המקיפין את ארץ ישראל (בבא בתרא ע"ד, וירושלמי כלאיים פ"ט ה"ג).              אע"פ שנהר הירדן  לא נזכר בין ארבעת נהרות גן עדן ,יש לו מדרגה עליונה והוא" ראש לנהרות המקיפים את ארץ ישראל "(מהר"ל לחידושי אגדות בבא בתרא ע"ד).                        כאן גם הייתה  מקום עלייתו של אליהו בסערה לשמים:            כן נכתב במלכים:         " ויהי כעברם והנה רכב אש וסוסי אש ... ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו" ויכה את המים ויאמר איה ה' אלקי אליהו אף הוא ויכה  את המים ויחצו הנה והנה ויעבור אלישע."            וכנראה מקום החצייה  זה היה בסמוך למעבר הירדן של בני ישראל  בכניסה לארץ  .          אולם לא ברור מדוע נצרכו לחציית הירדן , לכאורה שניהם באו מארץ ישראל המערבית  ?           על פי הרד"ק "מה שהיו הולכים מעבר הירדן נראה כי כן נאמרה לו לאליהו בנבואה כי מעבר לירדן ילקח  ( השמימה ) ,אולי היה הלקחי במקום אשר נאסף משה רבינו לכבודו כי מעלתו הייתה קרובה למעלת משה רבינו (רד"ק למלכים ב', ב', א').            שוב מצאנו גילוי שכינה כפול במעברות הירדן : גם הפסקת הזרימה בירדן על ידי אדרתו של אליהו הנביא וגם עלייתו לשמים והקריאה המפורסמת : " אבי - אבי רכב ישראל ופרשיו " , כאן הוא גם מקום העברת כוחות הנבואה לפעול בנגלה מאליה לאלישע .   י"ב .  משבת הגדול ובחזרה לעשירי בניסן                מכל האמור לעיל מתברר כי העשירי בניסן הוא יום חובק כל : גם יום השחרור התודעתי מאלילות ועבדות מצרים , גם מעין יום כיפור ויום הדין  ויום הטהרה והכפרה של חודש ניסן ,גם יום השבת הראשונה של שביתת עם ישראל במצרים שהיוותה עדות ראשונה של הודיה על שביתת הקדוש ברוך הוא  ממעשה בראשית . גם הוא יום הכניסה לארץ ישראל המערבית המקודשת – היא הארץ הנושבת .            אולם מעלתו של יום זה הנושא בחובו הבנה עליונה של איחוד הכנה , מעשה ותכלית – לא נודעו . [1]  לסוטה ל"ג [2]    וראה מאמרי בהרחבה קונטרס קדושת השבת.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS