יום ו', כו’ באב תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
 הרבה יהודים ימשיכו בשגרת יומם ,  ימשיכו להתפלל בוקר בוקר את פסוקי הקרבנות , קודם פסוקי דזימרה של תפילת השחר . ומה עם מימוש התפילה בממשות של העולם החומרי ? - הילכתא למשיחא - לא רלוונטי ולא נוגע לנו כלל !!! מצורף מאמרו של האברך החשוב הלל בן שלמה  - איש הר הבית המוכיח כי אין לחכות למשיח צידקינו ומכוח פסוקי הקרבנות של בוקר ,יש להגשים , לעלות ולהקריב במקדש ירושלים  !!
15:09 (08/03/09) גדעון חרלפ

האם חידוש העבודה תלוי בביאת המשיח?    בשני מקומות בגמרא מופיעה התמיהה "הלכתא למשיחא", כמתייחסת לכל שחיטת הקדשים (סנהדרין מא,ב; זבחים מה,א). יש לברר את משמעותה של תמיהה זו – האומנם חידוש העבודה תלוי בביאת המשיח?   א. המשיח והמקדש – מה קודם?    הגמרא במגילה (יז,ב-יח,א) מתארת את סדר הברכות בתפילה. לדבריה, הברכות המתייחסות למקדש ולמשיח - "ובנה ירושלים", "את צמח דוד..." (וכן הברכות המופיעות קודם לכן, על קיבוץ הגלויות, עשיית דין ברשעים, והרמת קרן הצדיקים), נשנות כפי סדר הגאולה: "וכיוון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר "אחר ישובו בני ישראל, ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם"; וכפי שמפרש רש"י: "אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקב"ה ואת דוד מלכם". כך הם גם דברי רבי אחא בירושלמי (מעשרות פ"ה ה"ב), כי בניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד.     הסדר האמור, נראה כמנוגד לדברי הברייתא בסנהדרין (כ,ב), האומרת: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". לדברי הברייתא, יש ללמוד מפסוקי הנביא, המתארים את ביצוען של שלושת המצוות, כי הסדר הנזכר למצוות אלו הוא בדווקא.   המלכת המלך קדמה לבנין המקדש – בכניסה הראשונה לארץ    היישוב הפשוט לסתירה האמורה הוא, כי בניגוד לדברי הגמרא במגילה והירושלמי, הגמרא בסנהדרין אינה עוסקת במה שעתיד להיות, אלא במה שהיה בעבר (וכך מסביר בספר עיר הקודש והמקדש חלק ה פרק א).    כך ניתן להבין את הלשון "בכניסתן לארץ", שהוא לכאורה מיותר - כמתייחס לכניסה הראשונית לארץ, בימי יהושע בן נון (ראה למשל ר"ה יג,א: "עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ, מהיכן הקריבוהו?..."); כך היא הגרסה גם בספרי (דברים סז), ובתוספתא (סנהדרין ד,ג) הגרסה היא "בביאתן לארץ", שאף הוא מתייחס דווקא לימי יהושע (ראה למשל סנהדרין קיא,א).    לשון "בית הבחירה" האמור בברייתא זו - ולא בית המקדש, אף הוא יכול ללמדנו כי הכוונה היא למקום שה' עתיד לבחור, שהרי עבודת הקרבנות התקיימה במשכן, אך לא היה ידוע עדיין מהו המקום שה' בחר. לשון זו של בנין בית הבחירה, מופיעה בדברי חז"ל רק בקשר לבית הראשון שנבנה (כמה דוגמאות: ספרי במדבר פא; דברים סב, שכ, שנב; תוספתא מנחות ז,ג; אבות דרבי נתן פרק לה; גמרא מכות י,א).[1] לעומת זאת לשון "בית המקדש" מופיעה מאות רבות של פעמים בדברי חז"ל, כמכוונת לכל בתי המקדש.   ראשונים: סדרן של המצוות אינו מעכב    מדברי הרמב"ן על התורה (במדבר טז,כא) עולה, כי אין כל חובה בקיום המצוות בסדר האמור – ואף כשעם ישראל נכנס לארץ לראשונה, לא היתה כל חובה בדבר. לדבריו, עם ישראל נענש על האיחור בבניין המקדש, ואם הם היו חפצים בדבר, היו יכולים לעשות כן כבר בימי השופטים. ייתכן לומר, כי לדעתו הברייתא המציינת את הסדר האמור, אינה באה לומר שכך יש לעשות בדווקא, אלא היא מתארת את השתלשלות הדברים.    לעומתו, הסמ"ג (עשין קסג) המביא את הברייתא בסנהדרין, כותב כי זמן מצווה זו לא הגיע עד ימי דוד – ואם כן, לא הייתה מצווה לבנותו קודם לכן. מכל מקום, הסמ"ג (המפרט את תבנית הבית ע"פ מסכת מידות) אינו מזכיר כי ישנה תלות במלוכה לשם קיום המצווה בעתיד, ומשמע מדבריו שמאז ימי דוד עד היום, המצווה קיימת.[2]    בעל ספר החינוך (מצווה צה), לומד מברייתא זו כי המצווה נוהגת בזמן שישראל שרויים על אדמתם, שכן זו מצווה המוטלת על הציבור (וראה דבריו במצוות תצז, תרד), אך הוא אינו מזכיר כי ישנה מצווה כלשהיא שיש לעשותה קודם לכן.   דעת הרמב"ם    בהלכות מלכים (א,ב) הרמב"ם נוקט כי מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית. אמנם, בהלכות בית הבחירה הרמב"ם אינו מזכיר כל תנאי בנוגע לקיום מצווה אחרת קודם לבניין, אך ניתן לומר כי הוא סומך על דבריו בהלכות מלכים, ולדעתו יש להקדים את מינוי המלך והכרתת זרע עמלק לבנין הבית. כך גם ניתן להבין מדבריו בהלכות מעשה הקרבנות (ב,יד), כי חנוכת המזבח תתרחש על ידי המלך המשיח בבניין הבית השלישי – ועל כך נאמרו קרבנות המילואים ביחזקאל. הרמב"ם אינו מזכיר שהדבר מעכב, אך מכל מקום משתמע מדבריו, שכך היא המצווה לכתחילה.     לעומת זאת, ניתן להבין כי הרמב"ם בדווקא אינו מזכיר את הסדר האמור בנוגע למצוות בנין המקדש (כמו גם לעניין מחיית עמלק), הואיל ולדעתו הדבר אינו תלוי בכך. הרמב"ם מזכיר ברייתא זו בספר המצוות (עשה כ), על מנת להוכיח שמצוות בנין בית הבחירה היא מצווה בפני עצמה (להוציא מדעת החולקים ראה בהערה 2=), אך הוא אינו מזכיר כי יש תלות בסדר המצוות (וכן במצוות האחרות פה, קעג).    דברי הרמב"ם בתחילת הלכות מלכים, יכולים להיות מוסברים כמתייחסים לכניסה הראשונית לארץ ישראל, ודבריו נאמרו בתור הקדמה ורקע להלכות מלכים. הסבר זה אינו דחוק כלל, שכן הרמב"ם עצמו במורה נבוכים (חלק ג פרק מה) מתייחס לדבריו בהלכות מלכים ומסביר, כי הסיבה לכך שהיה צורך במינוי מלך קודם לבניין, הייתה למניעת מחלוקת בין השבטים, שלא כל שבט יבקש שהמקדש יהיה בנחלתו ותחת שליטתו. לדבריו, זוהי הסיבה העיקרית לכך שמקום המקדש לא נזכר בתורה בשמו אלא רק ברמז "המקום אשר יבחר...". מדברים אלו עולה, כי לאחר שנקבע ונודע המקום, לא שייך להימנע מלבנותו, אף בהעדר מלך. כך גם אנו מוצאים, כי הרמב"ם בהלכותיו מזכיר ביחס לתחילת ימי בית שני, שלא היה שם מלך (בית הבחירה ו,יד).    בסוף הלכות מלכים (יא,א), הרמב"ם מזכיר כי אחד מתפקידיו של מלך המשיח הוא לבנות את בית המקדש. חלק מתפקידיו, גם לקבץ את נדחי ישראל ולהחזיר את כל המשפטים לדין התורה, ובוודאי שאין לראות בכך תנאי הלכתי קודם לקיום המצוות האחרות. בהמשך דבריו שם (יב,ב), הרמב"ם מתייחס לסדר הגאולה, וכותב כי יש מהחכמים האומרים כי קודם ביאת המשיח יבוא אליהו. לכאורה, זוהי גמרא מוסכמת (עירובין מה,ב), אולם הרמב"ם כותב על כך: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה...".    גם בנידון שלפנינו, ניתן למצוא מדרשים סותרים[3]. נראה, כי הרמב"ם סובר, שסדרן של ההתרחשויות העתידות - אלו דברי אגדה, ועלינו לקיים את המצוות האמורות, ללא כל תלות ביניהן.    דעת המהרש"א: גם בעתיד המלכות קודמת למקדש    לדברי המהרש"א (חידושי אגדות מגילה שם), גם בעתיד בוודאי יהיה כמו הסדר שהיה בזמן הכניסה לארץ. המהרש"א כותב דבר זה כהנחה פשוטה, ואין הוא טוען כי זהו תנאי בקיום המצוות (ולכן גם מקומם של דבריו בחידושי האגדות - אם כי ייתכן שהוא מבין כמו האפשרות הראשונה ברמב"ם דלעיל); אבל יש מחברים הרוצים לטעון, כי סדר זה מעכב בדווקא, וכל עוד אין מלך, אין אפשרות לבנות את המקדש או להקריב קרבנות (כמובן, שהקרבת הקרבנות אינה מוכרחת להיות תלויה בבניין המקדש, אולם דברי מחברים אלו – שאילת דוד; עבודה תמה - נכתבים ביחס לדיון על חידוש העבודה בזמן הזה).    דברי המהרש"א נאמרים בהסבר המשך סדר התפילה, המתואר בגמרא במגילה שם, ולפיה עבודת הקרבנות תתרחש בשלב מאוחר יותר: "וכיוון שבא דוד באתה תפילה... וכיוון שבאת תפילה באת עבודה...".    על הסבר זה יש לענ"ד להקשות כמה דברים: א. הסבר זה מתרץ לנו את מיקומה המאוחר של העבודה, אולם הוא אינו מתרץ לנו את מקומה של ירושלים קודם לדוד. ב. לכאורה, הפסוק המובא בגמרא לסדר האמור בתפילה ועבודה, מתייחס לעם ישראל שנמצא כבר במקדש: "והביאותים אל הר קדשי, ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי...". ג. בניגוד ללשון האמורה על ירושלים "וכיוון שנבנית", הלשון "באת תפילה", "באת עבודה", אינה מלמדת אותנו על תחילתה של התפילה או העבודה, אלא על בואה לפני ה', כאמור בפסוק - "לרצון", וכפי שנאמר בתורה על הקרבנות, שהן באות לשם "ריח ניחוח". בכל דורות הגלות אנו מתפללים, וברור שהגמרא אינה מתייחסת לעצם קיומה.[4]     לדברי המהרש"א, יש לומר כי דברי הירושלמי אינם מוסכמים להלכה, והגמרא הבבלית חולקת עליה. כלל ידוע הוא, כי ללא ראיות מוכחות, יש להשתדל למעט במחלוקת, ובוודאי במקרה כמו שלנו, אין הכרח לעשות כן. בניגוד לדברי המהרש"א, כמה מגדולי האחרונים כותבים כדבר ברור שיש לנקוט כדברי הירושלמי (תוספות יום טוב מעשר שני ה,ב; גבורת ארי תענית יז,א; )   מסקנה להלכה: יש לבנות את המקדש אף קודם ביאת המשיח    על פי כל המבואר לעיל עולה, כי מפשטות הסוגיות והראשונים, בנין המקדש העתידי קודם למלכות בית דוד, ועל כל פנים אין היא תלויה בהם. בדעת הרמב"ם ישנה אפשרות להבין כי לכתחילה יש למנות מלך, אולם אפשרות זו אינה הכרחית, ומדבריו משמע כי ההתרחשויות העתידיות אינן ידועות לנו, וחובה עלינו לקיים את המצוות עליהן נצטווינו, בלי לתלותן אחת בשנייה.   ב. ביאור התמיהה "הלכתא למשיחא"    אם בניין המקדש כולו יכול להתבצע קודם ביאת המשיח, יש מקום רב יותר לתמוה על דברי הגמרא "הלכתא למשיחא". לא מסתבר שיהיה ניתן לבנות את המקדש כולו, אך בטרם תחל עבודת הקרבנות, יהיה צורך לחכות לביאת המשיח. יתרה מזו, יש מקום לומר כי הקרבנות יוקרבו בטרם ייבנה הבית, כמבואר =במבוא ובפרקים הבאים=. מה אם כן כוונת הגמרא בתמיהתה "הלכתא למשיחא"?   ביאורי הראשונים לתמיהת הגמרא       בדברי הראשונים אנו מוצאים, כי ישנן כמה הבנות לתמיהה זו: יש הכותבים, כי לא שייך להכריע הלכה בדבר שאינו נצרך למעשה, ודי בגריסת הדעות החלוקות (רש"י זבחים שם; וכן היא שיטת ר"י מובא בריטב"א ביומא יג,א). אמנם, גם לשיטה זו מסתבר, כי בניגוד לתקופות בהן הדברים לא היו ברי ביצוע, כאשר ישנן אפשרויות מעשיות לקיום הדבר, ישנה חובת הכרעה, שהרי עתה זה נצרך למעשה. יש מי שסובר, כי תמיהת הגמרא שייכת רק לדבר של איסור במזיד, שהוא דבר שלא שייך לעתיד, שכן בזמן הגאולה "ועמך כולם צדיקים"; אולם ודאי שיש להכריע להלכה, כיצד לבצע את כל העבודה לכתחילה (רבינו חיים בתוספות בזבחים ובסנהדרין שם ד"ה הלכתא; וראה בתוספות ישנים יומא יג,א). יש מסבירים, כי להלכה יש להכריע בכל המחלוקות, אלא שבספיקות האמורות בנוגע ללשון בה נקט התנא, אין כל סיבה להכריע (תוספות בסנהדרין שם).[5]    העולה מכל אפשרויות ההסבר האמורות, כי אין לראות בקושיה זו התניה לביאת המשיח קודם העבודה. אולם גם אם נאמר שיש להבין את התמיהה באופן זה, יש לציין, כי פוסקים רבים סוברים, כי תמיהה זו היא דעת יחיד – דעתו של רב יוסף – אולם כל האמוראים חולקים על כך (תוספות בסנהדרין וזבחים שם וביומא יג,א ד"ה הלכה; תוספות הרא"ש בסנהדרין שם; רמב"ן שבת קלג,א), ויש מקום לומר כן אף בדעת הרמב"ם, הפוסק בכל הדינים הנוגעים לעתיד לבא (אגרות משה יו"ד חלק ד לו,י).   ג. סיכום    מדברי הגמרא במגילה ובירושלמי עולה, כי בנין המקדש יהיה קודם למלכות בית דוד. הגמרא בסנהדרין מתארת את שלושת המצוות שישראל נצטוו עליהם בכניסתם לארץ בימי יהושע, והסדר האמור בהם, הוא שקודם לבנין המקדש, יש להמליך מלך ולהכרית את זרע עמלק. לדעת הרמב"ן, אף בימי יהושע לא היתה חובה לעשות כן בסדר זה דווקא, אולם הסמ"ג אינו סובר כן. מכל מקום, אף הסמ"ג אינו מציב תנאי עתידי לסדר זה, וכך גם עולה מדברי ספר החינוך.    הרמב"ם מזכיר את הסדר האמור בהלכות מלכים, אך לא בהלכות בית הבחירה. מדבריו במו"נ עולה, כי הסדר הנצרך היה דווקא בקביעה הראשונית של המקום. לדעת המהרש"א, אף בעתיד הסדר יהיה כמו שהיה בעבר, אולם הדבר אינו מוכח, ומדברי הרמב"ם עולה כי אין כל התניה בסדר הדברים בזמן הגאולה, ועד אז לא נדע כיצד יהיו הדברים.    משמעותה של תמיהת הגמרא "הלכתא למשיחא", אינה שוללת פסיקה הלכתית בנידון, אלא רק כאשר הדבר אינו נצרך למעשה (רש"י), ויש מי שסובר שאף כשאין הדבר נצרך עתה ניתן להכריע, אם אין המדובר בדבר התלוי באיסור שיתבצע (רבינו חיים). יש מי שמסביר, כי השלילה היא לבירור לשון אמירת ההלכה, אך בכל עניין יש להכריע (תוספות בסנהדרין).    על כל פנים, ראשונים רבים סוברים, כי למסקנה התמיהה נדחית, או שהיא דעת יחיד, ולהלכה ניתן להכריע בכל עניין עתידי (תוספות; תוספות הרא"ש; רמב"ן; רמב"ם). [1] אמנם, מצאנו באופן חריג כי משתמשים בלשון זו (תוספתא פסחים ח,ב; ירושלמי שם פ"ט ה"א), "ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה", ומשמע כי הכוונה לבית העתידי; אך מנגד מצאנו בירושלמי השוואה בין הבית הראשון לשני, כאשר הראשון לבדו מכונה בית הבחירה "בית הבחירה יוכיח..." (יומא פ"א ה"א). דווקא היוצא מן הכלל, יכול להעיד על הכלל כולו, שאין משתמשים בלשון זו בדרך כלל – ואכן במפרשים יש שאינם גורסים משפט זה (קרבן העדה), ויש המסבירים משפט זה כמתייחס לימי חזקיהו המובאים שם בהקשר זה (חסדי דוד). [2] הסמ"ג עצמו (לאוין רכו), מזכיר כי מצוות מחיית עמלק נוהגת רק לימות המשיח, ומסתבר כי מקורו הוא מהברייתא בסנהדרין. ייתכן, שהסמ"ג סובר בזה כדעת היראים (סימן תלה), הלומד מברייתא זו, כי מצוות מחיית עמלק מוטלת דווקא על המלך. אמנם, הרמב"ם (מלכים ה,ה) והחינוך (מצוה תרד) סוברים, כי זו מצוה המוטלת על הציבור כולו, וכל יחיד ויחיד שיש באפשרותו לקיימה צריך לעשות כן. היראים עצמו אינו מונה את מצוות בנין המקדש למצווה בפני עצמה, ומסתבר כי דעתו היא כדעת הה"ג שגם כן אינו מונה מצווה זו, וכפי שמסבירו הרמב"ן (השגות לספר המצוות עשה לג), שלדעתו כל חלקי הבניין הם הכשר מצווה לעבודה (המזבח לקרבנות, המנורה להדלקה וכו'). [3] בויקרא רבה (ט,ו) מלך המשיח בונה את המקדש; ואילו בפסיקתא רבתי (פרשה לו), המשיח יתגלה ויעמוד על גג בית המקדש (שכבר נבנה). [4]   ביישוב הסתירה בין הגמרות, יש מי שרוצה להסביר, כי בניגוד לפירוש רש"י, המבין כי בנין ירושלים היינו בנין המקדש; כוונת הגמרא היא רק לבתי העיר ירושלים, אבל המקדש עצמו ייבנה רק בשלב מאוחר יותר (שאילת דוד; וראה שם בהקדמתו, שהוא מציע להגיה בירושלמי וברש"י). אולם מתפילת הביננו, המובאת בגמרא בברכות (כט,א), שם נאמרות כל הברכות בקצרה, מוכח שהכוונה בברכה זו אף לבנין המקדש: "וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך...". כך גם נראה מברכת המזון, שהברכה השלישית חותמת  בבניין ירושלים, וברור שאין לכוון בברכה זו רק על בתי העיר, אלא בעיקר על בנין "הבית הגדול והקדוש" המוזכר קודם לכן בברכה זו.  אפשרות אחרת שיש מי שכותב בעניין ==== היא, כי הכוונה היא שמכיוון שירושלים נבנית, דוד כבר הגיע קודם לכן. אפשרות זו, אינה מתיישבת עם מהלך הגמרא המסבירה את סדרן של הברכות; וגם עם הלשון "וכיוון ש.. בא", לא בדוגמאות בסוגיה זו (קיבוץ גלויות ועשיית דין ברשעים; עשיית דין ברשעים וכליון המינים; כליון המינים והרמת קרן הצדיקים) וגם אין משמעותה כן בדברי חז"ל במקומות אחרים - ראה למשל ברכות ג,ב: "וכיוון שהגיע חצות לילה, רוח צפונית בא ונושבת בו..."; ובנידה ל,ב: "וכיוון שבא לאויר העולם, מלאך בא וסוטרו על פיו..." (ברור שאין הכוונה כאן קודם לחצות הלילה, או קודם שיצא התינוק לאויר העולם). ראיה נוספת שמביא השאילת דוד לכך שאין לבנות את המקדש ללא מלך, היא מהגמרא בבבא בתרא (ד,א) האומרת שללא המלכות לא ניתן לבנות את המקדש. אולם המלכות האמורה בגמרא שם, אינה מלכות ישראל, וברור מההקשר שם, שהמדובר באפשרות טכנית, שללא תמיכת המלך, הדבר אינו יכול להתבצע. עוד כותב השאילת דוד, שבזמן בית שני היה את זרובבל, שהוא עכ"פ חוטר לגזע ישי. אולם המלכות לא היתה של ישראל כמובא ברמב"ם לעיל, ומכל המתבאר נראה שאין לקבל את דבריו להלכה. יש לציין, כי השאילת דוד עצמו כותב, כאפשרות להסבר דברי הירושלמי, שישנה אפשרות שהמקדש ייבנה קודם מלכות בית דוד, אך אין הכוונה בדווקא. אם כן, אף לשיטתו אין כל מניעה מלבנות קודם ביאת המשיח.    [5] אפשרות זו, מסתדרת לכאורה רק עם הסוגיה בסנהדרין העוסקת בבירור לשוני, ולא עם הסוגיה בזבחים. אולם ראה בדקדוקי סופרים לזבחים, כי לפי חלק מהגרסאות אף שם הדיון הוא בבירור לשוני. 

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS