יום ש', ז’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
על אף האיסור החמור של עשיית פסל וכל תמונה , איסור גורף  לכאורה על כל יצירת אמנות , שתכליתה להשיג את הפנימי והנשגב  , במקדש ירושלים מתכללות כל האומנויות , ציור ואדריכלות , אסתטיקה וטכנולוגיה . כאן בביתה של השכינה בחומר ,מתמצות כל האכויות המוציאות לפועל את רגשותיו הרוחניים של האדם היהודי ומתגלה כאן ההרמוניה של דעת אלוקים ,תורה ,הלכה ומוסר יחד עם החויה העוצמתית הנגלית . כאן חוברות ליהדות גם האמנויות המחפשות את הפנימיות , שביסודן שיבה אל הטבע הפנימי והחתירה אל השלמות הרב מימדית של האמנים  קאנדינסקי וברנקוזי . 
19:54 (11/03/09) גדעון חרלפ

                                  "מלא אותם חכמת-לב לעשות כל-מלאכת        חרש   וחושב ורוקם  -- אשלם עמהון חכימות  ליבא למעבד כל עבידת נגר ואמן וצייר "                                                                                ( תרגום אונקלוס לשמות ל"ה)             המקדש השלישי כמחולל האמנות  הפיגורטיבית האמונית     קאנדינסקי וברנקוזי חוברים אל אור החיים הקדוש                  הזיקה בין האמנות למקדש היא זיקה  מהותית ותכנית ואיננה רק פועל יוצא חיצוני של " זה אלי ואנווהו "     א.         בראשית המאה ה-20  כ-3000 שנה אחרי בניית בית המקדש של היהודים כתב         קאנדינסקי :            "כל יצירת אומנות היא בת זמנה, לעיתים קרובות היא אם רגשותינו . כל תקופת – תרבות  מביאה  איפה לעולם  אמנות משלה , ששוב אי אפשר לחזור עליה . שאיפה להחיות עקרונות אומנות שלעבר עשויה לכל היתר  להוליד יצירות אמנות המשולות לנפל . כך למשל איננו יכולים בשום פנים להרגיש ולחיות חיים פנימיים כדרך היוונים הקדמונים . מאמצים  להפעיל את עקרונותיהם  של היוונים באומנות הפלסטית , למשל , עשויים ליצור שאינן דומות אלא דומות לאלה של היוונים : היצירה עצמה  תהייה בלי נשמה לכול הדורות . חיקוי זה דומה לחיקוי הקופים . לכאורה  דומות התנועות  של הקוף בכול  לאלה של  האדם : הקוף יושב , מחזיק בידו ספר מול חוטמו , מדפדף  בו , מעלה ארשת מהורהרת , אבל  משמעותן  הפנימית  של תנועות אלה היא אפסית ."                     ( קאנדינסקי , על הרוחני באומנות , מבוא )     דהיינו מי שחושב על העיצוב והתכנון של בית המקדש השלישי   האמור להיות שיא היצירה האמנותית  היהודית הקדושה , אל לו לחשוב על עיצוב או אומנות של מבנה המקדש דוגמת בית המקדש הראשון המתואר בתחילת ספר מלכים או על מבנה מקדש המתואר במסכת מידות או בכתבי יוסף  בו מתתיהו .    על אדריכל העל של בית המקדש השלישי בבואו לתכנן את בית המקדש השלישי ,ואם אנו חושבים שהמקדש הוא "נויו של עולם " צריך לתכנן  מבנה ייחודי בתכנון ובעיצוב  שלו .  אמנם יש לחפש את  הפנימיות של מהותו של המבנה הקדוש הזה שהוא יהיה משכן לשכינה  אולם אי אפשר להיצמד לצורות הלקוחות מהאדריכלות העתיקה .   בהמשך  כותב  קאנדינסקי  שיש להתחבר אל המהותי והפנימי של היצירה ולא אל מקריות חיצוניותה .    לתיאוריה של ואסילי קאנדינסקי הצייר חבר הפסל קונסנטין  ברנקוזי:   "השוטים קוראים ליצירותיי מופשטות . מה שנראה להם כמופשט, הוא האלמנט הריאליסטי ביותר , כיוון שהמציאות איננה רק הצורה החיצונית אלא הרעיון – מהות הדברים ".    כן דיבר רבות מבקר הספרות קורצוויל :   "יצירה ( יהודית )... יונקת את משקלה וצביונה המיוחד   דווקא מתוך זיקתה  הגלויה ולפעמים הנסתרת מאוד לקטגוריות  שמעבר להווה שלנו  (שלה )  הנעוצות  עמוק בקשרים התודעתיים  עם העבר הרחוק של האומה  על ערכיה הישנים נושנים  ".    גם  ההמחשות של בית המקדש השני , כפי שצוירו על ידי ציירים שונים , או דגמים והדמיות של המקדש ,המוצגות  חדשות לבקרים , אינם   מהווים לנו  כלל וכלל אמצעים לחוות את הנשגב ,  את הטהרה  האסתטית או הרוחנית  וברור שאין  בהמחשות אלה שום דבר   היוצא מן השגרה  האפורה והיום יומית , אין  מרגישים כאן כלל את עוצמת הרוח ,  את הדמיון   או את אחדות את האל או את נשגבותו .       " ולחשוב מחשבות –  בליבו, מחשבות שלא נראו כמותן,כי יש אומן זהב ולא כסף..וחרשי אבן ולא עץ ובכולם היה שלם ."                                                                       ( אבן עזרא לשמות ל"ה  )   ב.    ישנה טענה כי  ביסודן  של מצוות  המשכן או המקדש ישנם כללים ו"מידות " בלבד  . כך נכתבה מסכת מידות  , המתארת את הגיאומטריה השל המקדש ללא תיאורים של טקסטורה או אפיון אדריכלי מספיקים ואין כאן כל תיאור השל חזיתות המקדש ,אפיון פתחיו ועוד .  ואין במקדש שום אומנות המהווה מרכיב  מהותי  ועיקרי . על פי טענה זו דרגות החופש האומנותי של אדריכלי ואומני המקדש הן נמוכות ויש להתייחס למקדש כמוצר – טכנו הילכתי ולא לחפש בו  שיאים של האומנות היהודית . לדעה זו המקדש נועד כמקום לקיום מצוות המקדש והזבח  בלבד ואין בו משום ערך מוסף  סמלי או אסתטי להשגת אלוקות .                    לכאורה , למעט המצווה על בניית המשכן והמקדש , האיסור על עשיית פסל וכול תמונה    , הינו כמו כל הציוויים של עשרת הדיברות הם איסורים מוחלטים : לא תרצח , לא תנאף ולא תחמוד .ולהיפך , שתי הדיברות הראשונות אנכי ה' ולא יהיה לך פסל וכול תמונה  נאמרו מפי הגבורה ישירות ויש להם יתר תוקף משאר הדיברות .  גם העונש  על העובר עליהן הוא  קשה ומתמשך : אנוכי אל קנא ,פוקד עוון אבות על בנים ושילשים ...  יש איסור מוחלט  של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה "- אפילו שלא לעובדו !!!(ספורנו  )      מתברר כי אסור לפסל, אסור לעשות כל תמונה ,דו מימדית או תלת מימדית , בולטת או שקועה ,ציור או צילום או חיקוי של כל חפץ במציאות.  כל צורה אסורה ,צורות בשמים , צורות מהיבשה (ארץ ?), דמות דגים בים , ותמונות ממעמקי הים , גם צורות  של מציאויות דימיוניות הנמצאות מתחת לארץ ומעבר לכל דימיון – אסורות  !!!   והנה אנחנו כאן בכינוס על החינוך לאמנות דתית או של אמנים ויוצרים דתיים האמורים להישמע להוראות התורה ולקיום תרי"ג . מה אנו עושים כאן בכלל ?   אנחנו מחפשים את הנשגב , את הטהרה , את המשמעות הפנימית  את היופי הכולל , אנחנו להבדיל מאומנים אחרים מחפשים גם להגיע לאלוקות דרך העבודה האומנותית שלנו.         האם מותר לנו ליצור אמצעים אסתטיים להשגת הנשגב , להשגת אלוקות  או נהורה מעליא ?           התשובה הפשוטה היא לא , באלף רבתי – לא תעשה לך פסל וכל תמונה . הרוצה להשיג אמונה או אלוקות  או להיות מוסרי היהדות פתחה לפניו מספר דרכים :     א.   לימוד תורה , אמונה,חסידות וקבלה , מחשבה ופילוסופיה יהודית תורה שבכתב ותורה שבעל פה , ש"ס ופוסקים , הלכה ופסיקה . ב.    "זה אלי ואנווהו " – התנאה לפניו במצוות  עשה שופר נאה , לולב נאה , קיים מצוות מעשיות ברמת גבוהה של השקעה אסתטית , דבקות וכוונה. ג.     "זה אלי ואנווהו" –התנאה לפניו במעשים טובים , מה הוא חנון – אף אתה חנון , מההוא גומל חסדים גם אתה תגמול חסדים, תהיה אדם מוסרי ,אוהב את בריות ואת ישראל. ד.    תפילה – שיחה בלתי אמצעית עם השכינה . ה.    יראת שמים ולימוד מוסר ,  הסתכלות בדרכי השם ובפעולותיו בהיסטוריה .   אם כן מה אנחנו עושים בכנס  הזה?           בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה אין מסכת אומנות , אין מסכת ציור . קיימות רק מסכת מידות או מסכת עבודה  זרה  !!     אור החיים הקדוש  בפרושו על עשרת הדיברות עוד העצים את הדילמה  הרוחנית המחפשת אמצעים להשגת הנשגב והאלוקי : אם כבר נאמר " לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני " – מדוע המשיך הקדוש ברוך הוא לדרוש  "לא תעשה לך פסל וכל תמונה  " דרישה שהיא מיותרת לחלוטין ?                 תשובת אור החיים : האיסור הוא על עשיית כל אמצעי להשגת  ה'    :         "כי יאמר האדם האמת כי ה' הוא האלוקים וכל זולתו איין אבל לצד עוצם גדולתו מתמעט תכונת האדם והשגתו לדבר לפניו ולשאול פרטי שאלותיו  כי אינו ממוסר גדר הכבוד שתבוא בריה כמוני ותישאל שאלות מלפני המלך הגדול והנורא  ....     על כן יתייעץ שיבחר לדבר דבריו לפני אחד ממשמשי עליון  המשמשים לפניו במרום  והוא יעזור לו , גם יהיה אמצעי לדבר דבריו  לפני המלך הגדול  בדבר הגדול אם יצטרך ובאמצעות כן כבד יכבד את השמש ויברכהו וישתחו לפניו ...   אנוכי אל קנא – מתקנא אני על הדבר הזה ..  כי העמים שריהם שרי מעלה – לא כן בני ישראל , הוא שרינו הוא מלכינו  הוא אלוהינו ברוך הוא                                                                          ( אור החיים שמות , כ, ד, )     דהיינו  הקדוש ברוך הוא הוא ענק , הוא גדול מהחיים , אנחנו מחפשים את הנשגב – בואו ונעשה אמצעי...         אם כך מה לנו לחפש את הנשגב והאלוהי והרוחני והמופשט דרך האומנות ועוד לחנך לאומנות   ?...    אם כן , איך לדעת אור החיים הקדוש צוונו על בנית משכן ומקדש שלכאורה נאסר שהרי הוא אמצעי להשגת השכינה כמו כל פסל או תמונה ?        האם הדיון והכנס הזה על חנוך דתי  לאומנות ויהדות שונה מדיון על טכנולוגיה ויהדות , פסיכולוגיה ויהדות  , אתיקה ומוסר ויהדות ? ,אולי אין לחפש באמנות שום סוג של עבודת  ה'.אז אולי תותר כל אומנות וחיפוש היופי למען אושרו של האדם כמו כל חיפוש ושאיפה לשיפור טכנולוגי או מוסרי – חברתי .   האם אנו באים לחנך אל הנורמטיבי , אל הנחלת כשרים וכישורים לצריכה או הבנה של אמנות ככול מקצוע או מגמה  אחרת של החינוך ? , האם בתוך חינוך דתי שהוא ברובו מוביל  לקונפורמיות יצמח אולי איזה בצלאל חדש ומיוחד , האם נגיע מכאן אל מחוזות קסומים , האם תצא מכאן תורה חדשה או התחדשות של תורה , יהדות או אמנות חדשה . ?    אכן כן , אם הגענו לכאן יש הבדל ויש הבדל משמעותי .בין אמנות יהודית לטכנולוגיה יהודית או תורת מוסר יהודית .                                             אנחנו מחפשים באומנות לא רק אסתטיקה או את הנשגב אלא מחפשים כאן פן של עבודת  ה' !שהוא שונה מסתם עשיית מצוות אחרות .   כבר כתב בזמנו פינחס שדה כאשר ביקר במאה שערים :   " ואם באשר לעבודת ה' עצמה – הרי כפי ששמה מעיד עליה אין היא בבחינת איזשהוא תענוג או קישוט תרבותי , אלא עבודה, עבודה שחורה , כמו עבודה בבניין או בחקלאות או בכביש ובכלל אינני חושב שאתה בא לעולם זה כדי לתפוש בו קמצוץ של תענוג פה  או שם ...אלא שבכול מה שאתה  חי ועושה .. עליך לחיות את הדברים לא לצורך עצמם אלא לחיות את כמשל ..לחיות אותם כמלחמה , לחיות אותם כעבודת ה' ".                                                   (פנחס שדה , נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים  ,100 )      אנחנו לא סוברים כאדמו"ר פנחס שדה אלא כאדמו"ר מברסלב שקבע : "מתפללים בשביל לאכול " , דהיינו למרות הנשגב והאלוקי ,יש משמעות לחיים עלי אדמות והחיים אינם משל אלא ממשות .     לא נוכל להתחמק מן העובדה כי לא מדובר כאן על כינוס בנושא גידול חיות בית ויהדות או טלפונים סלולרים ויהדות אלא בכינוס שיש לו זיקה אל  הפנימיות והאמונה שביהדות     שורש האמונה הוא שורש האומנות והוא שורש של יצר העבודה זרה – של יצירת אמצעים ודרכים אל השכינה  המעוררים את קנאתה הנוראה של השכינה לעם ישראל ...      כבר אמר קאנדינסקי :"  ... נעשיתי  מודע  לאט לאט לדרישה אחת בסיסית : דרישה לחיים הפנימיים של הציור . להפתעתי  הבנתי  זו צמחה על הבסיס שיש"ו קבע כיסוד לסגולה מוסרית  , הבנתי  שראייה זו  של האומנות היא נוצרית  ובה בעת היא מקפלת בתוכה  את האלמנטים  ההכרחיים לקבלת ההתגלות השלישית , התגלותה של רוח הקודש ."    הנה מצאנו שוב כי באמנות יש משום רוח הקודש ושוליים של עבודה זרה ...והאמנות היא למעשה  דת ...     ג. מהי  אומנות  ,מהי אמנות יהודית ומהי אסתטיקה או יופי של יהודים ויהדות .       ביצירת אמנות קיימים שלשה רבדים ותהליכים   :   1.רקע של תרבות וזהות 2.למידה 3.יצירה ,   פיתוח מתודה, כשרון ואינטליגנציה .      אומן או אמנות חסר רקע תרבותי קודם , שלא עבר תהליכי למידה מספיקים או שהוא חסר כישרון מספיק לא יהיה אומן  ואומנותו לא תחשב כיצירה אמנותית  משמעותית.                   1.       מגמות ומטרות : 1.     חיפוש אחר היופי המושלם 2.     חיפוש אחר הנשגב שמעבר לרציונאלי 3.     חיפוש אחר האמת הפנימית . 4.     היטהרות וקתרסיס . 5.     הוצאה לפועל של נשמת האומן והיוצר או של תרבות או תת תרבות או לאום :גילוי שטף תעצומות הנפש .... . 6.     גילוי האמת של החומר. 7.     פרשנות וביקורת של המציאות .של התורה או של חז"ל 8.     גרימת הנאה וסיפוק ליוצר ולאומן . 9.     גרימת הנאה וסיפוק לצופים . 10. התדבקות בנצחי .או באלוקות. 11. גאולה –השתלבות וביטוי בשירה האדירה של כל הדורות העומדת להתרחש 12. שליחותה של האומנות  לגולל ולהמחיש דבר , שבצורת  הבעה שכלית אינו ניתן לביטוי שכן הפעילות האמנותית היא פעילות אינטואיטיבית   מתחילה ממקום שההיגיון  מסתיים  (טולסטוי  ) מצד שני : מציירים בראש ולא בידיים (מיכלאנגלו  ) וזהו :"כי ריקודין       והמחאת כף נימשכין מבחינת הרוח שבלב  כי על ידי שמחת הלב הוא מרקד ומכה כף אל             כף ... היינו על ידי הרוח שבלב באין הריקודין " ( ליקוטי מוהר"ן סימן  י' ) ...   13. תקשורת  - היכולת להעביר  מסרים ורגשות לצופה ביצירת האמנות .     בשירת הים , טרם ניתנו דיברות , תורה ומצוות , ומצוות המשכן בפרוט מוזכר עניין המשכן = מקדש ,לכאורה טרם זמנו : על הפסוק בשירת הים " זה אלי ואנווהו " נדרשו כמה דרשות  : א .  התנאה לפניו  במצוות –:  עשה שופר נאה , סוכה נאה , לולב נאה .   ב. . התנאה לפניו במצוות :  היה מוסרי והידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא       חנון אף אתה חנון ...   ג. דין אלוהי - ואבנא ליה מקדשא  ( אונקלוס) הכן לו נווה = משכן   במקרה או שלא במקרה הכינוס כאן הוא בין ארבע פרשיות המשכן , למה הוא ניתן במדבר , למה האריכות והכפילות , סך הכול המשכן תפקד מעט מאוד זמן בהיסטוריה של עם ישראל , למה לא הסתפקו במזבח  שכבר נבנה על ידי אדם הראשון  והאבות , מה פשר הזכרת המטרה הסופית בשירת הים : "מכון לשבתך פעלת  ה' - מקדש ה' כוננו ידיך " , טרם קיבלו תורה , טרם קיבלו מצוות , טרם התגבשו לעם ... , מדוע דווקא במדבר שמם וללא גבולות  מתחברים אל האלקות הבלתי מוגבלת וללא גבול על ידי משכן עם מידות גבולות והגבלות ?    רבי נחמן מברסלב כתב על אומנות הנגינה :      " כי עכשיו מלכות דקדושה בגלות ,ועל כן הנגינה שהיא נמשכת מאתר הנביאים  מבחינת מוחין ודעת דמלכות דקדושה ועכשיו  שהמלכות  בגלות ועל כן הנגינה הנפגמת ... אבל לעתיד  שיתעלה מלכות  דקדושה ויהיה ה' למלך על כל הארץ, אזי תתעלה ותושלם הנגינה"                                                                          (ליקוטי מוהר"ן סימן ג ' )    המדע שואף להבין את העולם על כל היבטיו אולם נוקט בדרך ההפשטה והניתוח הפרטני  הוא חוקר קורלציות בודדות ומגדיר יחסים חד מימדיים או לינארים . הספרות והאומנות גם הן באות להבין את העולם , אולם יותר מצד המטרה לתת לו משמעות  מורכבת . הן יוצרות מצבים חדשים של תודעה מורכבת , רבת חושים ותחושות  . היצירה יוצרת שדה פנימי  בדיוני לכאורה העומד במשא ובמתן עם  שדות חיצוניים , של האומן והסופר וגם של הצופים , כולל דו שיח עם עבר הווה ועתיד של היצירה , ההיסטוריה של הקהילה העם והתרבות .       דווקא כאן מתגלה הצורך במקדש , מקום לשכינתו של העליון בינותינו , בבנין חומר . כאן מותר לעסוק באסתטיקה לשם שמיים .  המקדש – "נויו של עולם "בא לעצב חלל תודעתי , אורבאני וארכיטקטוני ,חברתי וקדושתי חדש שאליו יש לשאוף ולהתעלות  . כאן מתלכדים כל המופעים של האמנות ,מוסיקה , עיצוב , פיסול , ציור מלאכת יד , אסתטיקה ואקוסטיקה , כאון מתאחדות האומנות עם הטכנולוגיה , ההנדסה והארכיטקטורה , כול האמניות מתגיסות לעבודת ה' .   יפיפיותו של יפת מתגלה כאן  באהלי שם , כאו מתבררות המלאכות – "הך דהווה במשכן וחשיבא ", כאן מתברר מהו חוץ ומהו פנים ,כאן ביצירת המקדש ,  יוצאים אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעומק הנפש האנושית