יום ב', ב’ בתמוז תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
איפה היא בית אל שבה חלם יעקב אבינו את חלום הסולם שלו?מדוע הפכו חז"ל את פשט הכתובים בראש פרשת ויצא ומיקמו את בית אל בהר הבית בירושלים?מדוע דווקא בבית אל החל הפיצול בין ממלכת יהודה למלכות ישראל הצפונית ולמה נעדר מקדש בית אל מהתורה שבעל פה ? וכי לא ידע יעקב "מה נורא המקום הזה "?!
19:54 (07/01/15) גדעון חרלפ

נערך : כסלו התשע"ד עודכן: כ"ב אדר ב' התשע"ד C:\Users\pc1\Documents\מקדש בית אל.doc בית אל א' בית אל ב'[1] מקדש מלך ובית ממלכה א. ראשית אזכורה של בית אל הינו אצל אברהם אבינו. מיד עם הגיעו לארץ , מיסד אברהם העברי מזבח מקדם לבית אל.בין בית אל ממערב לבין העי במזרח.על פי תאור המקום ,אברהם לא מקים את אוהלו ואת המזבח שבנה בבית אל עצמה ,אלא מזרחה לבית אל : "בית אל מים והעי מקדם [2]". על פי המסופר,אברהם קורא כאן בבית אל ,בשם ה' ,אולם בשונה מהמזבח שהקים בשכם= אלון מורה ,לא מסופר כאן כי הייתה לו כאן התגלות כפי שנכתב לגבי מזבח שכם :"...וירא ה' אל אברם ".ולהלן תתבאר הסיבה לכך. אחרי ירידתו למצרים ,חוזר לכאן אברהם שוב ,לאותו מקום בדיוק:"..וילך למסעיו מנגב ועד בית אל,עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי". כנראה שאברהם זיהה כאן בבית אל מקום מיוחד המקושר למקום שכינה ולכן הוא חוזר[3] לכאן. בקרבת מקום , כנראה בהר בעל חצור [4] ,מצפון מזרח לבית אל היה גם העימות בין אברם לאחיינו לוט בן הרן,וכאן נפרדו דרכיהם.לוט פנה לכיכר הירדן המזרחית מבחירתו .מתברר כי דווקא בסמוך לבית אל מתבררת הבטחת השכינה לשייכות ארץ כנען לאברם ולזרעו בלבד. אם כן ,בית אל הינה גם המקום שבקרבתו הוברר כי ארץ זאת לא תהיה שייכת יותר לקרוביו ובני דודיו ההיסטוריים של אברם העברי. אלא רק לצאצאיו הישירים. כאן קוראת השכינה בקדושה וקוראת :"..שא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם...". על מנת לזכות בהגשמת ירושת הארץ יש לזהות את איכות המקום הרוחני –פיסי !!!! הראייה הפסיכו-היסטורית מחויבת דווקא מיכולת הבנה מיוחדת של המקום הגיאוגרפי הספציפי בו נמצא המתבונן ! כן כתב גם כמוהר"ר אחי זקני הגרי"מ חרלפ זיע"א (רזי לי רפ"ב ):".. כי כל גילוי יש לו יחס מיוחד שאינו מתגלה - רק במקום ההוא". בניגוד למוזכר בתחילת הגיעו של אברהם לארץ ישראל,שם התגלתה לו שכינה במזבח שבנה בשכם בלבד,זוכה דווקא עתה אברהם להתגלות שכינה גם בבית אל !! לא ברור אם כן , מדוע נוטש אברהם את בית אל ומדרים לחברון. ב. יצחק אבינו לא מגיע כלל לבית אל. כולו דרומי ונגבי. לכן ברור כי בנו יעקב כנראה לא הכיר את בית אל ואת מיקומה הגיאוגרפי ואיכותה הרוחנית . על פי פשט הכתובים יעקב מגיע לבית אל בדרכו צפונה בדרכו מבאר שבע לחרן ואיננו מזהה כלל לא את המקום ולא את העובדה כי זהו מקום ראוי לירידת שכינה. בפרשנות חז"ל, על פי אחת הדעות , מקום חלום הסולם הועתק לאבן השתייה בהר הבית בירושלים .אולם אם נחזור לפשט,כאן לבית אל מגיע יעקב ,פה הוא חולם,פה הוא מקבץ אבנים ההופכים באופן מופלא לאבן אחת ופה מכיר יעקב בנוכחות שכינה בתחתונים ומקום רגלי הסולם המקשר עליונים ותחתונים.יעקב זוקף כאן ,בבית אל , את האבן שישן עליה ,יוצק עליה שמן ואומר :" טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. כ וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." לכאורה כאן מעניק יעקב למקום את שמו המקורי ? מניין לו? האם מדובר כאן על אותו מקום גיאוגרפי של מקום בקרבת בית אל של אברהם? מדוע לא נזכרת לוז הקדומה אצל אברהם ? רב הנסתר על הגלוי. בשובו משהותו בחרן ,יעקב חוזר לכאן ושוב הוא בונה כאן,בבית אל, מזבח חדש ,כנראה באותו מקום וקורא לו "אֵ-ל בֵּית-אֵל" (בר' לה:ז), על פי שמו של הקב"ה שמכנה את עצמו בהופיעו ליעקב בחלום: "אָנֹכִי הָאֵ-ל בֵּית-אֵל" (שם לא:יג). ולפלא הוא : השכינה הקדושה מזהה את עצמה עם מקום התגלותה !!!! שוב מסופר על הקמת מצבה במקום על ידי יעקב אבינו וכמעט באותה לשון. בשינוי נקרא כאן המקום 'אל בית אל ' ולא 'בית אל'. הגר"א בפרושו ליהושע [5] כותב כי היו שלושה [6]מקומות בשם בית אל.אור החיים הקדוש [7]כותב כאן "הגם שכבר קראו כן בבורחו מפני עשו חזר והוסיף לו 'אל בית אל',פירוש ייחד שמו יתברך על המקום ששמו בית אל ...". שוב מתברר כי נוכחות שכינה הינה מרכיב מהותי בזהותו של המקום. בפשטות ניתן להסביר כי בניגוד לדעת הגר"א,מדובר על מקום אחד ויחיד שנקרא 'בית אל' והחזרה של אברהם ויעקב לאותו המקום בדיוק היא שמחוללת [8]ומתקפת את קדושת המקום הנצחית. מעתה ישנה זהות בין המקום,המיקום והקדושה והתגלות השכינה הנובעת ממנו. מדוע לא נבנה כאן , בבית אל , גם המקדש הירושלמי ? סמוך לישוב בית אל של היום,באתר הנקרא 'חלום יעקב' (שיך עבדאללה ) נמצאו שרידים מתקופת בית ראשון,חומות ומשטחי סלע.האם כאן אירע חלום סולם יעקב ? ג. עם כיבוש הארץ בספר יהושע ,שבה ומופיעה ומאוזכרת בית אל כעיר כנענית ומיקומה הגיאוגרפי ליד העי. יהושע בכובשו את הארץ מכה 31 מלכים וכובש את שטח נחלתם. במעשה כיבוש זה הוא לא פוסח גם על בית אל כאמור " מֶלֶךְ מַקֵּדָה {ס} אֶחָד, {ס} מֶלֶךְ בֵּית-אֵל {ס} אֶחָד. (יהושע פרק יב פסוק ט"ז ) 31 מלכים וישובים מכה יהושע. מכאן מתברר לכאורה כי שמה העברי,שניתן לה בזמן אבות האומה נשתמר על ידי תושביה הכנענים. לאחר מכן היא נזכרת כנקודת ציון וגבול דרומית של שבט אפרים הגובלת בנחלת בנימין מצפון : א וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף, מִיַּרְדֵּן יְרִיחוֹ, לְמֵי יְרִיחוֹ, מִזְרָחָה; הַמִּדְבָּר, עֹלֶה מִירִיחוֹ בָּהָר--בֵּית-אֵל. ב וְיָצָא מִבֵּית-אֵל, לוּזָה; וְעָבַר אֶל-גְּבוּל הָאַרְכִּי, עֲטָרוֹת"(יהושע ט"ו ). שוב מתברר כי היו כאן שני מקומות בסמיכות : בית אל ולוז, כאשר לוז (שם י"ח) נמצאת מערבית [9]לבית אל .כן היא מאוזכרת שוב כנקודת גבול צפונית של נחלת בנימין : יב וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִן-הַיַּרְדֵּן; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף יְרִיחוֹ מִצָּפוֹן, וְעָלָה בָהָר יָמָּה, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאֹתָיו, מִדְבַּרָה בֵּית אָוֶן[10] ועבר משם הגבול לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל ". על פי הנכתב ביהושע ,בית אל נופלת להיות עיר בנחלתו של שבט בנימין שעל גבול בנימין ואפרים,(שם י"ח כ"ב ) :"ובית הערבה וצמרים ובית אל ". אולם בדברי הימים (א' ז' כ"ח )נכתב אחרת ,כי העיר ובנותיה היו בנחלת אפרים ואולי אפילו משויכת למשפחת יהושע בן נון בעצמה ::" כז נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. כח וַאֲחֻזָּתָם, וּמֹשְׁבוֹתָם--בֵּית-אֵל, וּבְנֹתֶיהָ; וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן--וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד-עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. לא מוזכרת כאן כל ייחודיות של המקום. ד. אולם לאחר מכן יורדת בית אל מבמת ההיסטוריה וחוזרת רק כמקום המקדש המרכזי של שבטי ישראל בתיאור מעשה 'פילגש בגבעה' בספר שופטים . כנראה כי בימי השופטים והימים הם ימי פילגש בגבעה , היה כאן מרכז פולחני גדול בבית אל. שם היה ארון ה' ופנחס בנו של אליעזר בן אהרון עמד לפני העם באותם הימים . אל בית אל באו בני ישראל בשאלה לאלוהים מי יעלה בתחילה להילחם עם בני בנימין: שופטים כ " יח וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית-אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר יְהוָה יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". ןלאחר מכן נכתב בשופטים ( פרק כ כו) : וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם-הַהוּא, עַד-הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה. כז וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּיהוָה; וְשָׁם, אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים, בַּיָּמִים, הָהֵם. כח וּפִינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו, בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר, הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם-בְּנֵי-בִנְיָמִן אָחִי, אִם-אֶחְדָּל;" ולאחר הניצחון על בנימין שבו בני ישראל אל בית אל: " ב וַיָּבֹא הָעָם בֵּית-אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. {פ}" כלומר אנו למדים שהמקדש בבית אל היה מעין אבן שואבת לישראל לשאול במשפט האורים והתומים , להתפלל , לצום, ולהקריב קרבנות. מרתקת היא העובדה כי מקומו של הארון ומקדש בבית אל לא מוזכרים כלל בתלמודים ומוזכרת רק העובדה כי המשכן הועמד בשילה ,ועם חורבנה נדד לגבעון ולנוב בלבד. לא ברור אם נעלמה מחז"ל עובדה היסטורית זו ,שהרי היא מפורשת במקראות,או שבמכוון הם העלימו אותה מסיבה כלשהיא. ה. לאחר מכן מאוזכרת בית אל אצל שמואל הנביא אשר שפט את העם והיה סובב בין ערי ישראל. אחת הערים מהן שפט את העם הייתה בית אל . וכך נכתב (שמואל י ג): " וַיָּבֹא הָעָם בֵּית-אֵל וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד-הָעֶרֶב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ בְּכִי גָדוֹל. ג וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד. ד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ-שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים. {פ}". בהמשך מוזכר שם מקום הפולחן אצל שאול : ...ומצאוך שם שלשה אנשים עֹלים אל הא‑להים בית אל אחד נֹשא שלשה גדיים ואחד נֹשא שלשת ככרות לחם ואחד נֹשא נבל יין". האיזכור 'לפני האלוקים' או "אל האלוקים "מראה על היות נוכחות שכינה בבית אל ואולי גם מקדש מרכזי. לפלא הוא כי בית אל כמקום במה גדולה לא מוזכרת בתורה שבעל פה ומוזכרות רק הבמות של נוב וגבעון. ו. תפארתה של בית אל ניכרה לא רק מבחינה דתית אלא גם בהיותה מקום מיושב ונקודה אסטרטגית טובה מבחינה צבאית. אנו שומעים על הדרכים הקושרות את בית אל אל סביבתה שופטים כ לא: " לא וַיֵּצְאוּ בְנֵי-בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן-הָעִיר וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם בַּמְסִלּוֹת אֲשֶׁר אַחַת עֹלָה בֵית-אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל. בית אל הייתה גם מרכז צבאי ושאול הציב בבית אל חלק ניכר מצבאו: שמ"א יג ב: " ב וַיִּבְחַר-לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם-שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית-אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם-יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו". ז. במהלך פילוג הממלכה המאוחדת של דוד ושלמה. הקים כאן ,בבית אל , המלך הישראלי הראשון ירבעם מזבח חדש ובית אל תופסת מחדש את מקומה בהיסטוריה המקודשת של ארץ ישראל. " כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן[11]. לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת[12]; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי[13]. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי [14]בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ--כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל[15], בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי--בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל [16]עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר."(מל"א יב:כה-לג) . המקדש בבית אל שימש את עשרת השבטים עוד כ-200 שנה, מפילוג הממלכה בימי רחבעם וירבעם ועד לאחר חורבן ממלכת ישראל על ידי האימפריה האשורית כשהחריב אותו יאשיהו מלך יהודה לאחר שהשתלט על דרום ממלכת ישראל המובסת. אף שהמקרא מספר על שני מקדשים שהקים ירבעם – "וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד בְּבֵית-אֵל וְאֶת-הָאֶחָד נָתַן בְּדָן" (מל"א יב:כט), אין ספק שהמקדש בדן אשר בצפון הארץ היה מקדש גבול משני, ואילו המקדש המרכזי היה בבית אל.[17] המקדש בבית אל המשיך לתפקד גם לאחר גלות עשרת השבטים, והוא שימש מקדש מרכזי של השומרונים, שהובאו אל השומרון בידי מלכי אשור.[18] לפי העדות המקראית, הוא נהרס על ידי יאשיהו מלך יהודה, כמאה שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל, במסעו לביעור הבמות והמקדשים האליליים בארץ.[19] ח. אחת השאלות המעניינות בעניין מקדש ירבעם היא למה בחר ירבעם בבית אל למקום המקדש המרכזי. אפשרויות אחרות שעמדו בפניו היו, בין השאר, להחזיר את המקדש לשילה, שבה עמד המשכן בתקופת השופטים במשך מאות שנים.[20] אפשרות אחרת הייתה לאחד את הבירה הדתית עם הבירה המדינית ולהקים את המקדש בשכם (מל"א יב:כה) או בתרצה, ששימשה בירת הממלכה עד הקמת שומרון בימי עמרי.[21] על שאלה זו ניסו פרשני המקרא וחוקריו לענות בדרכים שונות. מקובלת מאוד התשובה שבית אל נבחרה בשל מיקומה בגבול הדרומי של ממלכת ישראל. כך הציע ירבעם אלטרנטיבה לכל מי שניסה להגיע אל המקדש בירושלים. לפי מסורת חז"ל[22] עמדו בגבול שבין הממלכות שוטרים ומנעו את המעבר לירושלים והפנו את עולי הרגל לבית אל הסמוכה לירושלים.[23] אסכולה אחרת של פרשנים [24]– מסורתיים וחדשים כאחד, קושרת את מקדש בית אל לחלום יעקב. הלוא יעקב אבינו חלם בבית אל את חלומו הגדול, ובעקבותיו גילה את קדושת המקום: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי...מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית א-לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּמָיִם" (בר' כח:טז-יז). פסוקים אלה לא רק מגדירים את בית אל כמקום קדוש ("יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה") אלא אף קובעים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שזה מקום המקדש ("בֵּית א-לֹהִים"), ומכאן עולות התפילות אל ה' ("שַׁעַר הַשָּמָיִם"). הרב יגאל אריאל רואה בהתחברות של ירבעם לחלום יעקב בפרט ולמסורות קדומות בכלל את מקור כוחו ואת סוד הצלחתו, כשמשך אחריו עשרה שבטים: כל הנקודות האלה מסבירות כיצד גרר ירבעם את עשרת השבטים ליוזמתו ועשאם נאמנים לו ולתורתו. הוא העניק להם אפשרות של ביטוי ייחודי, שיסודותיו קמאיים ומקודשים.[25] ט. ח. חז"ל התמודדו בדרכים שונות עם הסתירה שבין בחירת ירושלים לעיר הקודש והמקדש ובין הפסוקים בספר בראשית המדברים על בחירת בית אל למקום המקדש.[26] על כל פנים, הקשר בין מקדש ירבעם לחלום יעקב הביא את זאב וילנאי להשערה שמקדש ירבעם הוקם על אתר חלום יעקב.[27] מתברר שאתר זה נשמר במסורת הישראלית כמקום מקודש מתקופת האבות עד לתקופת המלוכה, כיוון שכבר בתקופת השופטים הייתה בית-אל מקום מקודש ואתר פולחני,[28] כלומר אין כאן קפיצה של כ-800 שנה מיעקב אבינו לירבעם, אלא ירבעם מתחבר למסורת רציפה ומתמשכת שקידשה את בית אל מתקופת האבות.[29] בעקבות קישור זה הציע וילנאי לחפש את שרידיו של מקדש ירבעם באתר שייח' עבדאללה שבסביבת בית אל החדשה , המקודש במסורת המוסלמית והנוצרית.[30] במקום מקאם מוסלמי מן התקופה המוסלמית הקדומה וקאפלה נוצרית מן התקופה הצלבנית, שלדעת וילנאי משמרים מסורת ישראלית-יהודית קדומה. ואכן, בסקרים שנערכו במקום נתגלו ממצאים רבים שיכולים להעיד שזהו האתר של מקדש ירבעם. בין השאר התגלו במקום שרידים של מבנה ציבורי גדול שמידותיו כמידות המשכן; לידו שרידים של במה, ששימשה כנראה בסיס למזבח גדול; סביב לאתר שרידים של חומה שתחמה חצר גדולה בממדים של 50X100 מטרים;[31] במדרון הדרומי נתגלו שרידים של ביצורים (חומה ומגדלים) שהגנו על האתר; סביב לאתר התגלו מערות קבורה רבות, מקצתן מימי בית ראשון;[32] עוד התגלה בית בד גדול, שראשית פעולתו בתקופת בית ראשון.[33] . סמוך לסלע עומד עץ אלון תולע ענק, העתיק מסוגו, בן כאלף שנה. כ-30 מטר מזרחה ממנו, נמצאו ממצאים מתקופת בית ראשון ופרופסור זאב ווילנאי ז"ל מייחס שרידים אלו למקדש מלך ישראל הראשון, ירבעם בן נבט. במתחם האתר פזורות עשרות מערות קבורה יהודיות מתקופת החשמונאים, המעידים על קדושת המקום, בכל הדורות יהודים ביקשו להיקבר סמוך למקומות קדושים. נוסף על כך, ישנה מערה ייחודית ובה בתי בד עתיקים מימי בית שני. במקום גם "שביל הגִּתּוֹת ", הכולל שתי גִּתּוֹת עתיקות מימי בית ראשון ושני. כל הממצאים האלה מעלים תמונה של אתר פולחני גדול מתקופת המלוכה, שמיקומו בקרבת בית אל המקראית מאפשר לזהותו במידה רבה של הסתברות עם מקדש ירבעם.[34] וכאן מתחברת הארכיאולוגיה עם המסורת הנוצרית והמוסלמית חיבור שקושר את מקדש ירבעם לחלום יעקב. על רקע זה התבטאו מקימי היישוב בית אל בשנת תשל"ח: "באנו לכאן להגן ולשמור על ירושלים וכך לתקן את חטאי ירבעם, שהתנתק מירושלים ומקדושתה". י. את בית אל עצמה מקובל לזהות עם הכפר ביתין , סמוך לדרך האבות ,דרך צפון דרום של שדרת ההר . (נ.צ. 648001 / 222757 , בגובה 865 מ' ) ומצפון מזרח לישוב בית אל של ימינו. הראשון לזהות את תל ביתין עם העיר המקראית בית אל היה החוקר רובינסון בשנת 1837 ובעקבותיו הלכו נוספים ועל כן באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת חופר אולברייט במקום, ובשנת 1927 מוצא אולברייט את חומת העיר הצפונית. עונות חפירה נוספות היו בתל בשנים -1934, 1954, 1957 ו-1960 אך היקפם היה מצומצם וכללו 12 דונם בלבד. הממצאים בחפירות הם מתקופת הברונזה הקדומה (בעיקר חרסים) ושרידי יישוב החל מהברונזה הביניימית שכללו במת פולחן בצד הצפון מערבי של העיר, כנראה לאל - אבי הפנתיאון הכנעני. בתקופת הברונזה תיכונה-2 בוצרה העיר בחומה, חומה זו עברה על הבמה (שנהרסה) בחומה נקבעו שני שערים, האחד בציד הצפון מערבי ושער נוסף נבנה בצד הצפון מזרחי. במרכז העיר מוקם מקדש במקום הבמה. בתקופה זו מבקרים בעיר האבות, אברהם ויעקב, ויעקב אף משנה את שמה מלוז לבית אל. העיר נכבשה ונחרבה ב -1550 לפנה"ס בידי שושלת הפרעונים ה-18. בברונזה מאוחרת 2, במאה ה-14 לספירה, נושבה העיר מחדש והפכה לעיר עשירה. מלך העיר נהרג בידי יהושע ובני אפרים חדרו לעיר בעזרת אדם שהראה להם את מבוא העיר[35] כך נכבשה העיר. בחפירות נמצאה שיכבה ניכרת של שריפה והרס של אפר ולבנים נפולות וחרוכות שעובייה מגיע למטר וחצי ויש ליחס אותה לתוצאת הכיבוש של בית אל על ידי בני ישראל. לאחר מכן העיר וסביבתה היו גבול בין בנימין לאפרים ובה כנראה ישב ארון ה' בתקופת אירועי פילגש בגבעה. במקום מתקיים ישוב יהודי לכל אורך תקופת השופטים ומלכות שאול דוד ושלמה, אך לאחר פיצול הממלכה נכללת בית אל בתחומה של ממלכת ישראל, והמלך ירבעם אף מקים במקום במת פולחן ומציב בה את אחד מעגלי הזהב . הנביאים עמוס והנביא הושע גינו זאת בנבואתם אך עגל הזהב ממשיך להתקיים במקום עד כמעט שלהי ממלכת ישראל. והוא סולק מן המקום רק בידי יאשיהו מלך יהודה לאחר כיבושה של ממלכת ישראל הצפונית. . בית אל נכבשת יחד עם שאר ערי ישראל על ידי המלך סרגון האשורי, אך משוקמת על ידי ממלכת יהודה, היא שורדת את הכיבוש הבבלי, ובשיבת ציון מגיעים אליה 123 או 223 איש (מחלוקת עזרא-נחמיה) והיא הופכת לכפר יהודי מובהק , הישוב במקום מתקיים לאורך כל זמן ימי בית שני. והוא נחרב בתחילת המרד הגדול בידי אספסיאנוס (66 לספירה) או בידי טיטוס (69 או 70 לספירה). הכפר ביתין של ימינו הוקם בשנות ה-40 של המאה ה-19 בידי פליטים קייסים מדיר דיבואן שעזבו בגלל הימינים שבכפר, אליהם הצטרפו בדואים מירדן בהמשך המאה והם גרו עד אמצע המאה ה-20 בחורבות התל. כל השרידים הארכיאולוגיים כוסו בשדות ובתים ובשנים האחרונות נבנו בתים אף על מעט השרידים שהיו חשופים ליד המסגד. על פי אנציקלופדיה מקראית (ערך בית אל )גם חורבת 'אל מקטר,מדרום לבורג' ביתין יכול שהוא מקום המזבח או המקדש. על פי המסופר בבראשית מזבח בית אל היה בין בית אל ובין העי . אתר חלום יעקב נמצא מצפון (מערב) לבית אל= ביתין.על כן אחד הזיהויים שגוי. אם בית אל המקראית מזוהה בביתין,אתר חלום יעקב הצמוד למזרח הישוב החדש בית אל ,לא יכול להיות מקום המזבח בבית אל שהרי נכתב כי מקום זה הינו בין " בית אל מים והעי מקדם ".. : יא. פעלו של ירבעם בנן נבט בהפכו את בית אל למרכז דתי למלכות ישראל. בהעמידו בה את אותו העגל ,שנשאר בזיכרון העם מימי אהרון, יצר למעשה כמעין עצם המקשר בין תפילת העם לאלוהים, בין האדם לבוראו, מעין הקבלה לכפורת הכרובים במקדש שבירושלים. הרע שעשה ירבעם , מן הסתם, בעיני הושע ואמציה הנביא היה כמו החזרה לחטא העגל של אהרון אשר עשה ירבעם בבית אל , ולא עוד אלא שרמז על כוונתו זו בקוראו לשני בנים בשם נדב ואביה כשמם של בני אהרון נדב ואביהוא אשר ידוע שהקריבו אש זרה במשכן המדבר. כך ניסה לפרוץ את קו הדבקות של העם בתורת משה , אל דרך זרה אחרת עגל כעגלו של אהרון, עבודת ה' לפי נדב ואביהוא, כמו כן שינה את סדר החגים וסדרי הכהונה מהסדר הרגיל והמקובל שנהוג היה מימים ימימה ביהודה. על פי המוזכר בעמוס ז "...ובית אל לא תוסיף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא " המקדש בבית אל היה משויך ומתופעל על ידי המלך וכאן הייתה מעין עיר בירה. האבן עזרא [36]טוען כאן שיהוא מלך ישראל היה מבית אל ופה עמדו בית מלכותו ומקדשו . ט. בימי הנביאים אליהו ואלישע הפכה בית אל להיות גם בית הנביאים. על פניו נראה ששני אלו לא התנגדו לפולחן ועבודת ה' שנעשתה במקדש בבית אל, ואין התנ"ך מגלה אף לא רמז להתנגדותם. אולי משום שהכוונה הייתה אותה כוונה עבודה ל – ה' אלא שהדרך והצורה הייתה שונה מהרגיל והמקובל. לפי המסופר במל"א יג בא איש האלוהים מיהודה בא להוכיח את ירבעם על מעשהו בהקטרה על המזבח כדוגמה זו עשה אחיה השילוני שאף הוא הוכיח את ירבעם על מעשיו בקודש (מל"א יד ט) המלך יהוא אשר ניתץ את מזבחות ואלילות הבעל לא פגע בעגלי הזהב והמזבחות שבבית אל, אולי משום שחשב שאין בהם עבודה זרה לשמה כמו מזבחות הבעל שיועדו לבעל, אלא קשר או אמצעי לעבודת האלוהים – אלוהי ישראל.כן כתב האבן עזרא כי בבית אל הייה בית מלכותו של יהוא מלך ישראל. בהמשך אנו לומדים שאכן המקדש בבית אל המשיך להיות כמרכז דתי ופולחן לפחות בימי ירבעם השני וראה עמוס ז יג שאומר : כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא: " עמוס ז יג:"יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל-עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית-אֵל לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא". , ולא עוד אלא שהיה המקום גם כמוקד לעליה לרגל עמוס ד ד : " ד בֹּאוּ בֵית-אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם". בבית אל באותם זמנים התקיים פולחן במלוא עזו והיקפו אמציה היה כהן במקדש, אלא ששני נביאים התנגדו לכך עמוס והושע. עמוס ,שניבא בימי עוזיה מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל ,ראה במקדש שבירושלים את טוהר הפולחן ועיקרו באומרו : א, ב . ב" וַיֹּאמַר יְהוָה מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל" מעבר לכך התנגד לעבודה במקדש בבית אל באומרו: עמוס ג יד "כִּי בְּיוֹם פָּקְדִי פִשְׁעֵי-יִשְׂרָאֵל עָלָיו וּפָקַדְתִּי עַל-מִזְבְּחוֹת בֵּית-אֵל וְנִגְדְּעוּ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ וְנָפְלוּ לָאָרֶץ". עמוס ד ד : " ד בֹּאוּ בֵית-אֵל וּפִשְׁעוּ הַגִּלְגָּל הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם". עמוס ה ה,ו,: " ה וְאַל-תִּדְרְשׁוּ בֵּית-אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית-אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן. ו דִּרְשׁוּ אֶת-יְהוָה וִחְיוּ פֶּן-יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה וְאֵין-מְכַבֶּה לְבֵית-אֵל. עמוס ט א " רָאִיתִי אֶת-אֲדֹנָי נִצָּב עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא-יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא-יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט". ברור שהכוונה כאן למזבח שבבית אל שהרי שם הנביא נמצא אצל אמציה הכהן והעם. בסופו של דבר גזר על עמוס אמציה הכהן באומרו: "חוזה לך ברח" לעזוב את בית אל ולחזור אל ירושלים אל ארץ יהודה. יב. הנביא הושע הוא מגדולי המוקיעים את עבודת המקדש והפולחן בבית אל. הושע תוקף את עבודת ה' בבית אל ביתר שאת ובעוצמה רבה יותר: לגביו העבודה במקדש בבית אל לא היתה עבודת ה' אלא עבודה זרה . זנות אחרי אליל הבעל ובגידה בברית שבין ה' לעם ישראל. הנה הוא אומר: הושע ד ט"ו: " טו אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ חַי-יְהוָה. " יש לשים לב שהוא משבש את שם בית אל . לא קורא לה בשמה אלא בכינוי בית און. עד כדי כך הוא בוחל במקום. הושע ה ח: " תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין". הושע ח ה: " הושע י ה: " לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי-אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל-כְּבוֹדוֹ כִּי-גָלָה מִמֶּנּוּ". הושע הושע י ח: " ח וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן חַטַּאת יִשְׂרָאֵל קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל-מִזְבְּחוֹתָם וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ". הושע ח ט"ו : " טו כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית-אֵל מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם בַּשַּׁחַר נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". הושע יג ב: " הושע יב ד –ה : " ד בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת-אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים. ה וַיָּשַׂר אֶל-מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן-לוֹ בֵּית-אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ. בפסוק זה מזכיר הושע את מקרה יעקב ולא על דרך הטוב, אלא אל דרך השלילה. גם בתיאור הלידה וגם ב"התרפסות" בבית אל. וכן מצחק הוא בשם בית אל וקורא לו בית און: הושע ד טו אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ חַי-יְהוָה. הושע י ה " לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן כִּי-אָבַל עָלָיו עַמּוֹ וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ עַל-כְּבוֹדוֹ כִּי-גָלָה מִמֶּנּוּ". הושע הוקיע מעשהו של ירבעם בן נבט – מעשה העגלים- עמוס פועל גם מבית אל עד אשר מגורש על ידי הנביא אמציה. עמוס פרק ז' פסוק י " י וַיִּשְׁלַח, אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית-אֵל, אֶל-יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס, בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל--לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו. יא כִּי-כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה, מֵעַל אַדְמָתוֹ. וכן בהמשך פסוק יב: " יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא: כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא". יג. אנו עדים להתפוררות עבודת הפולחן בבית אל בעת האדרת הפולחן בבית המקדש של שלמה בירושלים שבארץ יהודה. ניכרת התפקחות הנביאים וזעם על עבודת הפולחן שאינה לפי טעם בית ישראל לדורותיו.העין הצופייה היא עתה לירושלים ומסומלת היא בחזרתו של עמוס אל ארץ יהודה. סופו של מקדש בית אל ומחיקת בית אל כעיר קדושה בה מתקיים פולחן דתי יהודי היה בימי יאשיהו אשר תיקן תיקונים וחידש את כוח התורה ומעמד האלוהים ברפורמה הגדולה שעשה. יאשיהו מלך יהודה התכוון לרכז את כל עבודת האלוהים במקדש שלמה שבירושלים. הוא נתץ את המזבח ואת "הבמה" של בית אל וטימא את המקום בעצמות מתים, כדי למנוע מהאנשים להשתמש בו כמקום להקרבת קורבנות היינו כמקום קדוש. מלכים ב כ"ג " טו וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. טז וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמוֹת מִן-הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יז וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית-אֵל. יח וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל-יָנַע עַצְמוֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמוֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר-בָּא מִשֹּׁמְרוֹן. יט וְגַם אֶת-כָּל-בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית-אֵל. יד. כשאנו שומעים ביטויים כמו " בית אלוהים" " שער השמים" " יש ה' במקום הזה" " מקום נורא" ומעל הכל: " וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". אי אפשר לנו שלא לראות כהבעת קדושה עילאית למקום ארצי כזה מעבר למקומות האחרים שפגשנו בהם עד כה. יעקב לא מסתיר כוונותיו לקדש את המקום יותר מכל המקומות האחרים שבארץ ישראל. הוא משנה את שם המקום לבית אל. מניח אבן פינה למקדש האלוהים, וגם מתווה דרך לעבודת ה' בבית הזה, כאשר אומר כל שיהיה לי עשר אעשרנו לך. רמז להקרבת הקורבנות בבית המקדש העתיד להיבנות בימי שלמה. שלמה אומנם אומר בתפילתו שבבית המקדש שבנה שם תעלה התפילה השמימה כאמור: "כח וּפָנִיתָ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל-הָרִנָּה וְאֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. (מל"א ח:כט-לב). אך שלמה רק אומר מבלי שהתנסה קודם לכן , בעוד שיעקב חווה את הדברים על גופו. שהרי היתה לו התגלות של ממש בבית אל. אגב אין שום הזכרה או זכר לעיר ירושלים ולקדושת ירושלים, במעמד המזבח שהוא בונה וקורא בשם ה' שלמה שבנה את המקדש בירושלים, מבקש מה' להיעתר לתפילות הנאמרות שם: ודבריו הם בלשון בקשה: " ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו.." "לשמוע את התפילה.." "להיות עיניך פקוחות אל הבית הזה" "ושמעת אל תחנון עבדך " " ואתה תשמע אל מקום שבתך" כלומר הניסוח הוא עתידי. מכאן, לענ"ד , רמז שאפשר ושלמה הכיר וידע על קדושתה של בית אל ועל היסוד שהניח יעקב בכוונה לבנות שם במרוצת השנים בית ל ה' לכן מאחר והוא – שלמה -בנה את בית ה' בירושלים הוא מבקש ששער השמים יועתק מבית אל לירושלים, וכן אותה אבן פינה שהניח בזמנו יעקב כמצבה בבית אל לבית ה' תועתק להיות אבן הפינה שהוא שלמה יניח לבניית בית המקדש בירושלים. חידת בית אל לא נפתרה. לא בכדי נמצאים בימינו שני ישובים חדשים סמוכים הנקראים בית אל א' ובית אל ב'. הפיצול של ימינו בין שני היישובים כביכול משקף את המשך הספק במקומו ואיתורו של מקום חלום הסולם בבית אל [1] מעובד ממאמרים שונים של חגי בן ארצי, יואל אליצור, יהודה אליצור ועוד. [2] מכאן אולי גם אפשר ללמוד ויש רמז כי יש לכוון את ההעמדה המדויקת של הבית היהודי ולהעמידו בכיוון מזרח מערב. [3] הסבר נוסף על החזרתיות כמחוללת את קדושת המקום מובא בהרחבה על ידי חוקר הדתות מירצ'ה אליאדה בספרו ' המיתוס של השיבה הנצחית '.לאורך כל הספר ובייחוד בעמודים 23,72. [4] הר בעל חצור הינו כנראה נקודת הגבול הצפונית של נחלת בנימין. כן כתב יהודה אליצור , ראה במאמרו בנספח. על פי קויפמן נקודת הגבול הצפונית של נחלת בנימין היא עופרה של היום.גם קלאי קבע שבית אל היא בנחלת אפרים. [5] [6] כפתור ופרח כתב כי היו שתי ערים בשם בית אל,לעומתו כתב בעל תבואות הארת כי היו שני מקומות בשם 'בית אל'. [7] לבראשית [8] בהרחבה בספרו של חוקר הדתות אליאדה מירצ'ה בספרו ' השיבה הנצחית ' בהרחבה בפרק הראשון.וראה גם במאמר המחבר 'קידשה לשעתה ',כי המושג ההילכתי ' קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא' משמעותו כי בחזרה לארץ ישראל מתעורר הפוטנציאל האלוקי או ה'רשימו' של קדושת המקום. [9] ראה בנספח המצורף 'למהלכו של גבול בנימין ואפרים ' בו טוען יהודה אליצור כי למרות מה שנכתב כאן בית אל ולוז הינם ישות יישובית אחת. כן כתב גם בספר תבואות הארץ. [10] על פי יואל אליצור בספרו החדש מקום בפרשה ', בית און היא 'א-תל ' ,ממערב לבית אל של היום , שזוהתה שנים רבות עם ה'עי' למרות שהייתה חרבה כבר בזמן הכיבוש וההתנחלות. [11] כאן לא נזכרת בית אל והייתה כנראה עדיפות למזבח שבדן בניגוד לאמור להלן. [12] כנראה בית ספר לכוהנים ולא מוזכר היכן היה . [13] ירבעם חלק גם על הייחוס הכוהני של בני אהרון ולא רק על הייחוס המלכותי של בית דוד. [14] לא נתברר אם החג הנוסף או החליפי היה בחודש אייר או שהיה במרחשוון. [15] כאן לא מוזכר המזבח הצפוני בדן. [16] כאן המלך ירבעם הופך גם לכהן במקדש. [17] ראו למשל דברי אמציה כהן בית אל לעמוס הנביא: "חֹזֶה לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא וּבֵית-אֵל לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא" (עמ' ז:יב-יג). [18] מל"ב יז:כח: "וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית-אֵל, וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת-ה'". [19] מל"ב כג:טו: " וְגַם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית-אֵל, הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל, גַּם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת-הַבָּמָה נָתָץ (יאשיהו), וַיִּשְׂרֹף אֶת-הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה". [20] לפי מסורת חז"ל 369 שנים (בבלי זבחים קיח ע"ב). [21] מל"א יד:יז; טו:לג; טז:ח; טז:טו; טז:כג. [22] בבלי גיטין ח, ב. [23] למשל פירושו של הרטום למל"א יב:כט. [24] דרוש מקור [25] הרב יגאל אריאל, מקדש מלך – עיונים בספר בספר מלכים, הוצאת מדרשת הגולן 1994, עמ' 118. [26] אחד הפתרונות לסתירה זו מזהה את בית אל עם ירושלים: "אמר רבי יהודה ברבי סימון: 'ויפגע במקום' הוא הר המוריה" (בר"ר סט:ח). רש"י התנגד לפתרון זה כיוון "שבית אל היא לוז ולא ירושלים". רש"י הציע לפתור את הסתירה באמצעות מדרש אחר: "ואני אומר, שנעקר הר המוריה ובא לבית אל וזו היא קפיצת הדרך האמורה בחולין (צא, ב), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו: "ויפגע במקום" (רש"י לבר' כח:יז). והאריך בעניין זה הרמב"ן (שם), שהציע פתרון אחר. [27] בהרצאה שנשא בבית אל בי"ח במרחשוון תש"מ. התפרסמה בעלון בית-אל בחנוכה תש"מ. [28] ראו למשל בפרשת פילגש בגבעה: "וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית-אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵא-לֹהִים" (שו' כ:יח); וכן: "וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי ה', וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם-הַהוּא עַד-הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי ה'. וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱ-לֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם" (שם, כ:כו-כז). [29] גם שמואל הנביא שפט שם את ישראל (שמ"א ז:טז), ואחריו המשיכו במסורת זו גם אליהו ואלישע, שישבו בבית אל עם תלמידיהם (מל"ב ב:א-ג; שם, כג). [30] האתר שוכן כקילומטר מצפון-מערב לכפר ביתין, המזוהה עם בית אל המקראית אצל רוב הארכיאולוגים. [31] גם האתר הפולחני שנחשף בתל דן דומה מאוד לאתר בבית-אל, אף כי בממדים קטנים יותר. [32] כשהמלך יאשיהו הורס את מקדש ירבעם הוא מטמא אותו בעצמות מתים שהוציא ממערות קבורה בסביבת המקדש: "וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת-הַקְּבָרִים אֲשֶׁר-שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת-הָעֲצָמוֹת מִן-הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל-הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ" (מל"ב כג:טז). [33] את הסקרים ביצעו כמה ארכיאולוגים, בהם הארכיאולוג בני הר-אבן מקמ"ט ארכיאולוגיה איו"ש. [34] אישור מלא של השערה זו יכול להינתן רק בעקבות חפירה יסודית ומקיפה באתר, ואישור זה לצערנו טרם ניתן מידי הרשויות המוסמכות לכך. [35] הצעת זיהוי יפה למבוא העיר זה, נדונה במאמרו של ז. ארליך בקובץ מחקרים "במעבה ההר" כרך ב' התשע"ג) [36]

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS