יום ו', ב’ באייר תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
כאן תמצאו פיתרון משותף לחידות בלתי פתורות בהיסטוריה של יציאת מצרים :מדוע נותרו 4/5 מהעם במצרים ולא רצו לעלות לארץ ישראל?מה פשר הילודה הבלתי פרופורציונלית של עם העבדים העברי בארץ לא לו ? איך התבצע קידוש החודש הראשון מחוץ לארץ ישראלואיך ישב הרמב"ם וחיבר בארץ זרה דווקא את החיבור הגדול של ההלכה היהודית?אין זאת כי מדובר כאן בהוויה כרונוטופית מיוחדת:ארץ גושן היא ארץ ישראל שבמצרים-לא שכחנו !!
20:06 (07/01/15) גדעון חרלפ
תגיות: רעמסס, פיתום, תעלת המים המתוקים, ואדי תומילאת, צוען, תחפנחס, מקדש חוניו, זרוע פלוסית

"ויעל לקראת אביו גושנה" מלמד שהיא בעליה, כלפי ארץ ישראל " . (רד"ק בראשית, מ"ו) היכן היא ארץ גושן ?! ארץ ישראל שבמצרים רעמסס, גושן והגבול המערבי של ארץ ישראל נערך: טבת תשס"ו ינואר 2006 עודכן: סיוון התשס"ח יוני 2008 עודכן: טבת התשע"ה ינואר 2015 " ומה שאמר הכתוב ויאחזו בה, לרמוז שבימות יהושע שלקח ארץ גושן לאחוזה כהיות שנאחזו היו מקודם בימי יעקב ויוסף " ( האר"י , ספר הליקוטים , ויחי , סימן מ"ט ) א. רבים הם המצמצמים את הגבול המערבי של ארץ ישראל ההיסטורית והמובטחת עד לאשקלון, עזה, כאשר המינימליסטים ביניהם הגיעו עד ואדי אל עריש , ולאחרונה עד נחל הבשור[1]. המנוח אריאל שרון ,לפני הגרוש והבריחה מחבל עזה , ציטט את הרב מלכיאור שטען כי עזה איננה ארץ ישראל. אולי זה היה מרכיב בשיקול החלטתו שהקל עליו להחריב את חבל גרר – קטיף ולנתקו מארץ ישראל וממדינת ישראל. אולם מולם מתייצבים המקרא והתורה שבעל-פה, ראשונים ואחרונים כמו רש"י, תרגום יונתן ותרגום דברי הימים, רד"ק, תוספות, ספר הרוקח, רבנו מיוחס והר"ש סירליאו, הגאון מווילנה והרמב"ם (ע"פ הסברו של המהריק"ש בספר ערך לחם), כשכולם קובעים כי הגבול המערבי של ארץ ישראל הוא הנילוס או לפחות הזרוע המזרחית שלו לפני שהתייבשה ושהסתימה בפלוסיון = בלוזה. מפת דלתת הנילוס- האם ארץ גושן ? "..עתידה ארץ ישראל להתפשט וגם מצרים תיכנס בגבולות ארץ ישראל ." הרב קוק , שמועות ראייה ,מקץ , צ"ז- צ"ט ב. שאלת השאלות לגבי קביעת הגבול המערבי של ארץ ישראל היא שאם גבול ארץ ישראל מסתיים בנילוס , הוא נהר מצרים, פס התכלת שבדגל ישראל, מדוע היה צורך ביציאת מצרים שהרי לכאורה בני ישראל שהו בארץ גושן שמקומה או בדלתת הנילוס בצפונה של ארץ מצרים ,או במזרחה ,בעברו של הנילוס הקרוב לארץ ישראל, בואדי תומילאת ,בין קהיר=מצרים הישנה לבין איסמעיליה ותעלת סואץ של היום. ואם כן לא נצרכנו ליציאת מצרים כלל ?! כן כתב הנוסע הרב יעקב ספיר: "אם נאמר שעיקר הנחל (הנילוס) מבדיל בין ארץ ישראל למצרים ולפי זה ישבו אבותינו בגלותם במערב לנילוס מערבה הרי שנגאלו ויצאו משם ללכת דרך ים סוף הוצרכו לעבור גם את הנילוס ואיך עברו בלילה ההוא את היאור ? אם בספינות הקטנות? אם את כל ספינות ארץ מצרים אסף להם ומצא להם ? ואם נעשה להם נס ועברו ברגל איך העלם יעלים התורה גם הנס הגדול הזה" ? גם רש"י בעצמו ,שכתב שהנילוס הוא גבול ארץ ישראל, כתב את תמיהה דומה ; "וכשיצאו ישראל ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון[2] ובאין לארץ ישראל (אלה מסעי ) ? מדעות אלה מתברר ואפשר ללמוד כי בני ישראל ישבו בארץ גושן,כנראה חבל בארץ מצרים סמוך לנילוס ולזרועותיו השונות ממערב וסמוך לגבול ארץ ישראל ממזרח . אם כן ,יש לעיין ולבדוק היכן היא ארץ גושן והיכן היו הערים פיתום ורעמסס אותן בנו בני ישראל לאחר שהורדו ממעמדם והפכו מקרוביו של יוסף אדוני הארץ לעבדים ? האם את הפירמידות בנו אבותינו העברים כפי שכתב יוסף בן מתתיהו (?! האם ערים אלו שבנו אבותינו העברים היו בארץ גושן ? מצודת 'בת היהודים' בתחפנחס. האם על שם שרה אימנו ? "ולאברהם הטיב בעבורה..." " ....ארץ מצרים לפניך,במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך במיטב הארץ ,ישבו בארץ גושן..." ג. העיר רעמסס איננה ארץ גושן. מפשט המקראות עולה כי היה ויכוח בין יוסף לפרעה היכן לשכן את אחי יוסף, צאנם ובקרם. יוסף, יהודה ויעקב רצו את ארץ גושן ואילו פרעה רצה להושיבם במיטב הארץ – בארץ רעמסס. אף שרש"י חש בסתירה וכתב "רעמסס - מארץ גושן היא" נראה שהפשט איננו כפרשנותו.כנראה שנתנה להם אחוזה נוספת ב'ארץ רעמסס' נוסף להתנחלותם בארץ גושן. מן המדרשים [3] ומפרקי דרבי אליעזר עולה כי ארץ גושן, שהועדפה על ידי בני יעקב, ניתנה בעבר לנחלה ולאחוזה לשרה אימנו על ידי פרעה שניסה לקחתה מאברהם. כן כתב המדרש (פרקי דרבי אליעזר כ"ו, ט'): "וכתב לה את ארץ גושן לאחוזה לפיכך ישבו ישראל בארץ גושן שהוא של שרה אימנו". "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה ... בראשית מ"ו) למחניא קדמוי ארחא ולמכבש את עמודיא דארעא" (תרגום, שם) רק כך אפשר להבין את גישתו של יעקב ששלח באופן עצמאי את יהודה "להורות לפניו גושנה" טרם הסכמת יוסף או פרעה. דהיינו, התנהל כאן משא ומתן על זכויות קדומות של בית יעקב על ארץ גושן, זכות שפרעה לא רצה להכיר בה ואמר: "ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ". רק כך אפשר להבין את השתרשות היהודים בגושן שיש בה מתכונות נחלת ארץ ישראל ואת חוסר רצונם לעזיבתה. רק כך אפשר להבין כי ארבע חמישיות מבני ישראל נשארו במצרים ואת הרבייה המיטבית של בני ישראל האופיינית לעם במולדתו בלבד. "ויאחזו בה" – לשון "אחוזה" (רש"י, בראשית, כ"ז) "ואחסינו בה – ובנו לה בתי מדרש ופלטין להחזיק ישיבה שדות וכרמים" (תרגום יונתן, שם)" ד. בכל אופן יש לומר, שאף על פי שפרעה הסכים לזכויותיהם של בני יעקב בארץ גושן, לא נתקדשה ארץ זאת בקדושת ארץ ישראל ולא יצאה מכלל הגדרתה כ"ארץ מצרים" ,כמו שלא התקדשה סוריא עד לקידוש מרכז ארץ ישראל ,והיא נשארה בגדר של כיבוש יחיד [4] עד לכיבושה מחדש על ידי יהושע כאשר נזכרה בספר יהושע ברשימת הערים בנחלת שבט יהודה , או עד כיבוש ארץ ישראל הרחבה לעתיד לבוא וכפי שניבא ישעיהו הנביא; "ביום ההוא יהיו חמש ערים [5]בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות (ישעיהו י"ט)". רק כך אפשר להבין את דברי הזוהר (ויחי) שכתב: "ולא מטא לנבואה דויחי – אלא במצרים והיא נבואה מעלייתא .." ,לכאורה היא נבואה מחוץ לארץ ישראל ! רק כך אפשר להבין את קידוש החודש הראשון לכאורה במצרים של "החודש הזה לכם" כאשר להלכה קידוש החודש אפשרי רק בארץ ישראל. לכן, גם אם היו בני ישראל יוצאים ממצרים צפונה או צפונה מזרחה, אי אפשר לומר שהם מגיעים מיד לתוך ארץ ישראל, שהרי עדיין לא נתקדשה לא ארץ ישראל ולא ארץ גושן.כל זאת מאחר שלא הגיעו למרכז קדושת ארץ ישראל וירושלים. גם במשך השנים הראשונות שלאחר הירידה למצרים חשבו בני ישראל את ארץ גושן לחלק ממולדתם. כך מדגיש המדרש הגדול את מעשהו של יעקב שביקש ודרש לא להיקבר במצרים; "שאם היה יעקב נקבר במצרים היו חושבים בני ישראל שגושן היא ארץ קדושה" ויעקב בא להניא את ליבות בני ישראל מלקדש סופית את ארץ גושן על ידי קבורתו שם. גם את פשר רצונם של ארבע חמישיות של בני ישראל לא להיגאל ממצרים ולא לעלות לארץ ישראל אפשר רק להסביר כי חשבו שמקומם בארץ גושן הוא מולדתם והיא חלק מנחלתם המובטחת ולכן אין צורך לצאת ממנה. ולמרות זיקתה של ארץ גושן להיותה נחלת עם ישראל, פשט הכתובים הוא "אל תירא מרדה מצריימה " וכן "ויחי יעקב בארץ מצרים",ונחשבה חלק מהממלכה העתיקה של מצרים. מפת מזרח דלתת הנילוס = ארץ גושן ,ארץ גושן בין הזרוט הטניטית לזרוע הפלוסית שהתייבשה ואדי תומילאת= עמק סוכות והערים=תילים העיקריות . " ויתן להם אחוזה –שהיא ירושתן מאימם שרה " מדרש הגדול "וישבת בארץ גושן – לרמוז לו כי ארץ גושן נתונה זה מכבר לשרה – כי אין טומאה מרחפת שמה". האלשיך הקדוש ה. לפי זה, אחרי שהוכחנו את מעלותיה של ארץ גושן ושייכותה לעם ישראל והיותה בקצה ארץ ישראל -לא נשאר אלא לזהותה ולמצוא את מיקומה הגיאוגרפי. בפשטות , ארץ גושן נמצאת על חוף הים התיכון, מזרחית[6] לזרוע המזרחית היבשה של הנילוס,באיזור פלוסיון =בלוזה .כך על פי התרגום "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה ... (בראשית מ"ו) למחניא קדמוי ארחא ולמכבש את עמודיא דארעא". עמודי הארץ ,או שערי הכניסה לארץ מצרים היו כנראה[7] בפלוסיון. את הפסוק במיטב הארץ בארץ רעמסס,תרגם התרגום ירושלמי:"בבית שפר ארעא-בארעא דפלוסין". יונתן תרגם את הפסוק ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:"את טאניס ואת פילוסין". בניגוד לדעת התרגומים ,העיר רעמסס ,הנזכרת[8] כבר אצל יוסף, שהייתה כנראה סמוכה לארץ גושן ,זוהתה בשנים האחרונות מדרום מערב לפלוסיון ולא בפלוסיון עצמה .רעמסס מזוהה כאן עם טאניס= צוען ,=סאן אל ח'ג'ר, במזרח דלתת הנילוס בין זרועות הנילוס, בין הזרוע הפילוסיות שהתיבשה לבין הזרוע הטניטית – השניה ממזרח, הקיימת עד היום. זיהוי נוסף אפשרי לרעמסס היא דרומה לצוען בעיר אווריס -23 קילומטר מדרום-דרום מערב לצוען, תל-א-דבע-קנטיר. כאן התגלתה עיר שלמה בגודל של כ- 10,000 דונם שכללה מחסנים אדירים לאגירת תוצרת חקלאית, מקדשים וארמונות. ו. חלק מהחוקרים[9] מזהים את ארץ גושן ב"ואדי תומילאת" בין קהיר במערב לבין איסמעיליה ואגם תמסח במזרח. שם, לק"מ ה- 101 הגיע צה"ל במלחמת יום הכיפורים ושם התנהלו השיחות בין ישראל למצרים. בעבר הייתה שם תעלה מקשרת בין האגמים לבין הנילוס וכיום עוברת שם תעלת המים המתוקים מהנילוס מזרחה . בואדי תומילאת ישנו זיהוי של סוכות = תוכו , עם תל-א-מסחותא או עם תל -א-רוטבה ממזרח לאיסמעיליה ולאגם תמסח של היום. על פי דעה זו, מתבהרת ישיבת הרמב"ם בארץ מצרים במזרח קהיר / פוסטאט . אף על פי שנאמר בשמו כי כל היושב במצרים עובר בשלשה לאווים (כן כתב בספר ערך לחם)[10]. באזור זה גם שכן מקדש חוניו, בעיר הליופוליס = (און ? ) בסוף ימי בית שני, (מזרחית צפונית לקהיר), מקדש תחליפי למקדש ירושלים שהמשנה במנחות והרמב"ם שבעקבותיה פסק להלכה ולמרות איסור הבמות כי: "מי שנדר קרבן והקריב בבית חוניו – יצא ידי חובתו" (מנחות ט'). מקדש זה הוקם על ידי הכהן הגדול חוניו שהודח מהכהונה על ידי יונתן החשמונאי. כן כתב גם יוסף בן מתתיהו בקדמוניות כי היה זמן בירושלים בו אי אפשר היה להקריב קרבן פסח וחכמים הגיעו למקדש חוניו על מנת להקריב קרבן פסח. רק כך אפשר להסביר את התמשכות קיומו לכאורה של מקדש חוניו במשך שנים רבות [11]וזמן רב לאחר חורבן הבית השני שהרי הוא בגבול ארץ ישראל. מקדש חוניו בליאונטופוליס-תל אל יהודיה גם כאן נמצאו כלים בקברים שמוצאם מכנען מתקופת הברונזה התיכונה (אברהם אבינו ) על פי דעה זו ארץ גושן ו/או ארץ ישראל הגיעו עד פאתי קהיר. דעה זו היא גם דעתו של הרב סעדיה גאון ,תושב מצרים שזיהה את גושן סמוך לקהיר, וכתב " גושן היא אלסדיר ממזרח לקהיר.בחלק מצרים הגבוה על שפת הנילוס המזרחי עיר "דיר" וממולה בצד המערבי עיר "גאשן" ר"ל גושן". וכתב על זה בעל "הכפתור ופרח" כי מדובר במקום שהוא 12 שעות מצפון מזרח לקהיר (מצרים הישנה). מפשט הכתובים אכן מסתבר כי לא היה מרחק רב בין עיר המלוכה המרכזית שהייתה בסביבות קהיר ושם מלך יוסף,לבין מקום מושבם של יעקב ובניו, בחלק ארץ גושן. ז. דעה שלישית למיקומה של ארץ גושן היא הדעה שגושן הייתה דרומה לטאניס=צוען , בצפון מצרים של היום בין זרועות דלתת הנילוס וממערב לזרוע הפלוסית שהתייבשה ויכול להיות שהשתרעה עד מקומה של אלכסנדריה של היום. וכן כתב יוסף בן מתתיהו; "וישלח מלאכים לעירם ירושלים וגם הבטיחם והובילם אל עיר אווריס – נחלת אבותיהם" (נגד אפיון א').העיר אווריס מזוהה סמוך לתל-א-דבע-קנטיר ,ליד העיירה רושדי של היום,במזרח הדלתא . יש שמושכים את גבול זה של ארץ ישראל וארץ גושן עד אלכסנדריה. כן סבר הר"ש סירליאו מגדולי המפרשים על הירושלמי. לעניין זה יש זכר גם בכתובה האשכנזית המגדירה את ארץ ישראל מארם צובא = חלב ,עד נוא אמון =[12] אלכסנדריה של מצרים. יש לציין שהרמב"ם חלק על דעה זו ומדגיש בהלכות מלכים שלו על איסור ישיבה בארץ מצרים "ואלכסנדריה בכלל האיסור" (הלכות מלכים, שם).כנראה כתב זאת נגד סברא רווחת באותם הימים כי גבול ארץ ישראל המובטחת מגיע עד לאלכסנדריה. יש לציין כי ליהודי אלכסנדריה בסוף התקופה הפרסית והרומאית הייתה מעין אוטונומיה. גם פילון האלכסנדרוני כתב כי אלכסנדריה הינה בבחינת "מולדת" לתושביה היהודים. כך גם אפשר להסביר את גודלה העצום של הקהילה היהודית באלכסנדריה ועל האגדה על בית הכנסת / "האיצטדיון" היהודי הענק שלה בכל הזמנים. ארץ גושן הינה בעיקרון "ארץ מרעה" ולא ארץ של חקלאות שלחין אינטנסיבית – המושקית במימי הנילוס ואולי זהו קריטריון למציאת מיקומה. ולכן התאימה למושב בני יעקב. בכל מקרה מאחר שמדובר במינוח של "ארץ" לגבי ארץ גושן, הכוונה היא למקום נרחב בגודל של "ארץ" ולא עמק – המקום של ואדי תומילאת שהוא עמק ו/או ואדי ואינו מתאים למינוח "ארץ". גם תרגום השבעים מתרגם את גושן = "גסם ערביאס", דהיינו, איזור גושן שייך יותר למזרח הערבי ואיננו חלק ממצרים האפריקאית. לפי זה, ארץ גושן הידועה ממלחמת יום כיפור איננה בואדי תומילאת. בוואדי תומילאת היה כנראה מקומו של "עמק סוכות" ואכן נמצא בואדי תומילאת תל הנקרא תל-א-מסכותה ובו כתובות - "תוכו" = סוכות. לכאן הגיעו בני ישראל במסעם דרומה מרעמסס הצפונית. לכאן גם כנראה הגיע דוד המלך בתהילים שכתב "ועמק סוכות – אמדד". ואין המלך מחלק ללוחמים אלא חלקים שאינם מגרעין ארץ ישראל המרכזית שחולקה כבר לשבטים. מסתבר[13] ,כי כנראה הגידול הלא פרופורציוני של בני יעקב , משבעים נפש לשש מאות אלף נפש גברים בלבד, הוביל להתפשטות ההתיישבות היהודית בכול חבל הארץ בין זרועות דלתת הנילוס. אם נרכז את מקבץ כל הדעות[14] לעיל,ארץ גושן יכול שהתחילה במזרח בפלוסיון,השתרעה דרומה אל מעבר ואדי תומילאת,דרומה הגיעה ארץ גושן עד לפאתי קהיר של היום ואולי השתרעה בצפון מערב עד אלכסנדריה ,בכול השטח שאיננו מצרים המקורית הידועה שהגיעה בצפונה עד קהיר בלבד. מקדש חוניו המשוחזר בלאונטופוליס,אי בתוך הנילוס בצפון מזרח קהיר "...ויכם יהושע מקדש ברנע ועד עזב ואת כל ארץ גושן עד גבעון " יהושע י,מ"א "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגושן ואת השפלה ואת הערבה ..." יהושע י"א,ט"ז "ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה...ובהר שמיר ויתיר וגושן וחולון וגילה ,ערים אחת עשרה וחצריהן .." יהושע ט"ו נ"א א. אי אפשר להתעלם משלושת האיזכורים של גושן,המחוז והעיר ביהושע. בפרוש נכתב ביהושע כי גושן הוא מחוז דרומי של ארץ ישראל שכבש יהושע. רק באיזכור השלישי מופיעה גושן כעיר ב'הר'. כאמור, לאחר שני האיזכורים של חבל הארץ הנקרא גושן, נזכרת גושן כעיר מן הערים שהן נחלת שבט יהודה (יהושע ל"ו, נ"א) ו"גושן וחולון וגילה ..." כאשר לפני כן ישנה כעין כותרת "ובהר" – שמיר ויתיר" ... וכו'. כך שלכאורה גושן היא עיר מהרי ההר ואיננה נכללת כנראה במה שנכתב קודם "..מעזה ובנותיה וחצריה עד נחל מצרים והים הגדול וגבול" (שם). למרות זאת ,הרד"ק ליהושע , מבחין בין "ארץ גושן" שאיננה גושן של מצרים לבין "ארץ הגושן" ואם בתחילה הוא מסתייג מהזיהוי של ארץ גושן – ארץ גושן של מצרים , לאחר מכן הוא כותב "ונדרש אומר כי היה גושן של ארץ מצרים והוא נבלעת בתוך ערי ישראל כמו שאמר ויעל לקראת אביו גושנה מלמד שהיא בעליה כלפי ארץ ישראל ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה לחלקו ארץ גושן שהיא טובה". בכול אופן ,על פי שני האיזכורים הראשונים, מוזכר כי (יהושע, מ', מ"א) יהושע ,שיצא עם משה מארץ גושן -חזר והכה את ארץ גושן: "....יכה את כל הארץ ההר והנגב ויכם יהושע מקדש ברנע ועד עזה ואת כל ארץ גושן ועד גבעון. " גם בפרק י"א שם אוזכר שוב כיבוש ארץ גושן :"ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ גושן ...". האם זאת ארץ גושן הסמוכה למצרים או ארץ גושן אחרת? , על פי האר"י הקדוש , גדול הבקיאים בקדושה וקשר בין רוח וחומר , יליד ארץ ישראל,שירד למצרים [15]( ? ! ) בקטנותו ושעלה משם לארץ ישראל, כתב כי ארץ גושן שכבש יהושע היא אותה ארץ גושן של יעקב ויוסף – מתנת פרעה לשרה אמנו ולמרות שהייתה בריבונות מצרית ,היא נשארה בפוטנציאל היותה בקדושת ארץ ישראל שהיא ירושה לנו מאבותינו ואימנו שרה. גבולות ארץ ישראל-דגל פסי התכלת בין שני נהרות גן העדן [1] פרופסור למקרא נדב נאמן [2] יש לציין כי כיוונה של הזרוע הפלוסית של הנילוס שהתייבשה היה מערב-צפון מזרח-מזרח ועל כן היה צורך לעבור זרוע זאת מדרום לצפון. [3] דעת זקנים מבעלי תוספות לבראשית, מ"ו. וכן "ומאהבתו אותה פרעה, כתב לה בשטר כל ממונו וכתב לה ארץ גושן לאחוזה (פרקי דרבי אליעזר כ"ו). [4] כיבוש חבל ארץ יחיד- ללוא התישבות ,פיתוח וחזקה. [5] הערים האפשריות להיותן מנויות כעיר מתוך חמשת הערים בדלתא ובקרבתה הן לכאורה פיתום,רעמסס,נוף ,תחפנחס= דפני(המצודה של בת היהודים !),צוען ובובסטיס=פיבוסת (יחזקאל ל' ), שתי ערים שאותרו בואדי תומילאת, תל אל מסחותה ותל אל רוטבה,וכן הליופוליס=און, ליאונטופוליס=תל אל יהודיה וכן אלכסנדריה = נוא אמון. [6] אברהם משה ברוור ,ארץ גושן ממזרח לדלתה ,בית מקרא תשכ"ו עמוד 91.משך את ארץ גושן עד אל עריש במזרח לאורך כל החוף של צפון סיני.לדעתו ,מאחר שארץ גושן נזכרת בהמשך לכיבוש עזה על ידי יהושע הכובש-שם הוא מקומה. [7] יש לציין כי בסקר צפון סיני לא נמצאו עתיקות מתקופת הבית הראשון וכי העיר נוסדה לאחר מכן. [8] על פי הראב"ע שונה רעמסס המנוקדת בפתח מרעמסס שהע' שלה מנוקדת בשוא. [9] פרופ' אב.נ.פולק במחנים ק"ה – כי "ארץ גושן הוא ואדי תומילאת".מנשה הראל ,'וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ', בית מקרא ל"ד, תמוז התשכ"ח. [10] על פי שכני , הגאון רבי יצחק שילת, מומחה בכתבי הרמב"ם אין לזה כל מקור בדברי הרמב"ם . [11] וכך כתב יוספוס תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים,ספר ז' פרק י' ):" וזה הדבר : .חוניו בן שמעון, אחד הכוהנים הגדולים בירושלים, ברח מפני אנטיוכוס מלך סוריה בעת מלחמתו ביהודים ובא אל אלכסנדריה, וכאשר קבל אותו תלמי באור-פנים משנאתו לאנטיוכוס הבטיחהו הכהן הגדול,כי יביא את עם היהודים עמו בברית, אם יטה המלך אזן לדבריו. והמלך הבטיח את חוניו לתת לו את שאלתו ככל אשר לאל-ידו, ואז בקש ממנו הכהן הגדול,כי ימלא את ידיו לבנות בית-מקדש בארץ מצרים ולעבוד שם את אלהים כחוקי האבות,כי לדבר הזה יחזק לב היהודים והיושבים בארצולהלחם בשארית חמות עם אנטיוכוס, אשר החריב את בית-המקדש בירושלים, וגם תגדל אהבתם לו )לתלמי( ורבים יתלקטו אליו, למען עבוד את אלהיהם לבטח. ותלמי שמע לדברים האלה ונתן לח גם לכל כלי-המקדש, מלבד צורת המנורה.כי לא עשה לו מנורה עם כן, כי-אם נברשת-זהב מעשה צורף, השולחת את קרניה לעברים, ותלה אותה על שרשרת-זהב. ואת חצר-המקדש הקיף בחומת-לכנים ואת דלתות השערים עשה אבן. והמלך נתן לו גם נחלת- ארץ גדולה לאכול את פריה,למען ימצאו הכוהנים את לחם-חוקם לשבע ועוד תשאר תרומה גדולה לעבודת אלהים. אמנם חוניו לא עשה את הדבר הזה בלב טהור,כי אמר להכעיס את היהודים אשר בירושלים, בשמרו להם עברה על אשר גורש משם.ועל-כן בנה את המקדש ל הדיח מהם את העם. בזה קם דבר חזון עתיק אשר מלאו לו אז שש מאות שנה ושם ישעיהו נקרא עליו, כי הוא נבא לבנין המקדש הזה במצרים לקץ הימים בידי איש יהודי זה דבר בנין המקדש ההוא. ד. וכאשר קבל לופוס נציב אלכסנדריה את מכתב הקיסר, נסע אל המקדש והוציא משם חלק מכלי-הקדש וסגר את שערי ההיכל. ואחרי זמן-מצער מת לופוס ופולינוס ירש את משרתו, והוא לקח את כל כלי-המקדש ולא השאיר דבר,כי הרבה לירא את הכוהנים ואילצם להוציא אליו את כל הכלים ולא נתן את האנשים לגשת אל מקום המקדש ברצותם לעבוד את אלהים,כי סגר את כל השערים ולא יכול עוד איש לבוא בהם ולא השאיר אף זכר לעבודת אלהים במקום הזה, ובעת אשר נסגר ההיכל הזה מלאו שלש מאות וארבעים ושלש שנה לבנינו. כן נכתב על מקדש חוניו גם בקדמוניות היהודים ספר 13. [12] ולא נוא אמון הדרומית,על פי מדרש פסיקתא דרב כהנא י"ז. [13] צפונות ישראל במצרים,צבי לוי,תשנ"ב.עמוד 7.מן הפסוק "ויעל לקראת אביו גושנה ". [14] קיימות עוד שתי דעות בקשר למיקומה של ארץ גושן מחוץ לואדי תומילאת ודלתת הנילוס.אברהם ברוור ממקם את ארץ גושן בין אל-עריש לפלוסיון בצפון סיני של היום.בית מקרא י"א ,תשכ"ו. החוקר הרב דניאל לוי קובע כי ארץ גושן הייתה בשקע פיום ממערב לנילוס.שם קיימת עד היום תעלת 'בחר –אל-יוסוף'ושם נמצאו שרידי התרבות הגרזאית שעקבותיה נמצאו בבאר שבע,מקום מושבו של יעקב אבינו.גם נכתב בפפירוס איפובר :המערב –התרוקן". [15] על פי הידוע,האר"י זכה להתגלות בהיותו מתבודד באי בנילוס כאשר התגורר בבית דודו בקהיר.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS