יום ב', ב’ בתמוז תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
יכולת התקשור בין אושיה טרנסצנדנטית לבין האדם היהודי הוא לכאורה בלתי אפשרי...
19:43 (21/09/16) גדעון חרלפ

כבר בעת הקמת בניין הקבע של המקדש הראשון על ידי שלמה המלך,אמר שלמה כי ישנה סתירה מובנית בבנינו :וכי "השמים ושמי השמיים לא יכלכלוך ",ואיך יכולה ישות טרנצנדנטית לבוא לגור בין בני האדם הנמוך והגשמי. במבט ראשון רעיון מבנה מקדש נראה קצת פרימטיבי. מה היה כל-כך מיוחד בבית המקדש? למה בדיוק מתגעגעים להקרבת קורבנות ולהקטרת קטורת? האם היהדות היא דת רסטורטיבית? האם איננו צובעים את העבר בצבעים מיתיים, מוגזמים, וחלקנו רוצה לשוב אל אותו עבר בשל קשיי ההווה? האם אי אפשר להבין כבר ש'הזיזו לנו את הגבינה'? הרי אחד מעיקרי החסידות הוא שבכל מקום ובכל זמן האדם יכול לפגוש את הבורא, שכן אין מקום פנוי מהנוכחות האלוקית. העולם כולו הוא שכינה ואלוקות. אז מדוע, אם בכלל, צריך דווקא מקום גשמי1, מסוים, ושלא במקרה גם רווי מחלוקות ומריבות.כדי להבין את הכמיהה לבית המקדש צריך להבין מה היה תפקידו בממד הפנימי ואת תחושת החסך הנפשי, שהמקדש אמור היה למלא. בית המקדש היה קומפלקס מפואר ששימש כמרכז החיים הדתיים-חברתיים-לאומיים של העם היהודי. אולם מעבר לעבודת הקורבנות שהתקיימה בו, הוא נשא בתכונה ייחודית. הוא היה מקום שבו שרתה השכינה בגלוי. דירתו המוצהרת של האלוקים. שזהו רעיון שקצת קשה להבין ולעכל, על אחת כמה וכמה על רקע התמיהה מדוע הבורא, השוכן בכל מכל, זקוק לדירה, ולא סתם דירה, אלא לדירת קבע2.על-פי המתודה החסידית אפשר להבין טוב יותר את תפקיד דירת הבורא כשמשווים אותה לדירת האדם. כשחבר פוגש אותנו במרכז המסחרי, הוא מייד שואל 'היי, מה אתה עושה פה?'. כשהוא רואה אותנו במסעדה, הוא מביע את אותה פליאה, 'אתה פה? ממתי אתה סועד כאן?' לעומת זאת כשתופסים אותנו בבית, בדירתנו, אף פעם לא שואלים אותנו 'מה אנחנו עושים כאן?'. זה הרי ברור. זוהי דירתנו.על אותו משקל, הכרת הנוכחות האלוקית במפגשים שונים שאנו חווים במציאות, בעבודה, ביחסינו החברתיים, מעוררת סוג של פליאה. היא מעצימה בנו את האמונה. אולם במפגשים אלו אנו מוצאים את הקב"ה מחוץ לדירתו, במצב של גלות והעלם. פגישת הקב"ה בדירתו ממלאת אותנו באופן אחר.קיומה הגלוי של השכינה בבית המקדש, בדרגות שונות הוא כמו נסיכת תחושת ביטחון הנמשכת למרחקים. ביטחון בכך שיש נקודת אמת. שיש על מי ומה לסמוך. חכמים מדגישים כי 'אין שמחה כשמחת התרת הספקות'. כשהדרך סלולה וידועה היא משרה נינוחות, גם אם היא ארוכה וקשה. בצבא, המסעות הקשים ביותר נראים עבירים כשיש מפקד שהוא דמות בעלת סמכות. דמות כזו המקרינה שהיא יודעת מה נכון, מה צריך לעשות ומעל לכל מהיכן יוצאים ולאן צריכים להגיע.בית המקדש סיפק את הביטחון הזה. את היכולת לגלות ממדים של הבורא בתוך מרחב של מקום, זמן והתבוננות סובייקטיבית, או בשפת החסידות: עולם, שנה, נפש. לפני בית המקדש סיפקו את הביטחון הזה, את התמרורים שיש אמת, את היכולת לערבב בין העליונים לתחתונים, האבות, ששימשו מרכבה לאלוקות. אחרי האבות היו הנביאים, ובראשם בחיר הנביאים משה רבנו. במתן תורה, בני ישראל שמעו את שתי הדיברות הראשונות מפי הגבורה, ויותר לא יכלו לסבול. על כל דיבור ודיבור 'פרחה נשמתם', רצתה לשוב למקורה האור, האמיתות, היו חזקות מדי. לכן נצטוו מיד לאחר מתן תורה לבנות משכן. המשכן הוא תחום מצומצם ומוגדר שנועד לאפשר לעם לקיים את חייהם בתחושת קרבה לנוכחות אינסוף הגלוי, לקיום הנצחי בתוך החולף.

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS