יום א', כ’ בתשרי תשפ”ב
    צור קשר  |  אודות  

צדוק-,הכהן,,,אדמור,-,מלובביץ',רמי-זית,,,חיים,-פלק,,זאב-חבר,,מועצת-ישע,,

חטאם של דור המדבר לא התפרש כראוי . ישנם שינויים במהות החטא ומשמעותו בין ספר דברים לספר במדבר .מי היו המרגלים , האם שלוחי משה -על פי דעת הזוהר הקדוש או שהיו שלוחי העם ? בפרט לא התבררה כלל הסיבה לעונש העצום שקבלו , מה הקשר בין הליכתם בארץ ישראל ארבעים יום , לאורכה ולרוחבה של הארץ , לבין העונש של מוות איטי במדבר - יום לשנה , יום לשנה ?
21:11 (16/06/09) גדעון חרלפ

חטא עם המרגלים ליצירת דור חדש "אשר רוח אחרת עימו" נערך: סיון התשס"ז יוני 2007 עודכן :סיוון התשס"ט יוני 2009 D:\My Documents\מאמרים\חטא עם המרגלים.doc חטא עם המרגלים א. רבות כבר נכתב על עניין חטא המרגלים, על המאיסה בארץ חמדה, אותו חטא גורלי שבעטיו המשיכו עם ישראל לנדוד במרחב המדבר ארבעים שנה, חטא של בכייה לחינם שהפך לבכייה לדורות. גם רבו התיאוריות על מהות החטא: האם היה כאן פחד קמאי של עם עבדים מהתמודדות עם קשיי מלחמה, האם היה כאן פחד וחשש של התמודדות עם בעיות מדינה וממשלה עתידיות או היה כאן חשש מנפילה רוחנית עם המפגש עם תרבות החומר המודגשת של ארץ ישראל. או שאולי היה כאן רק "ספין" תקשורתי מניפולטיבי. המרגלים מבקשים כאן להתנשא על הנשיאים ועל משה רבינו והם נלחמים ומוציאים את מדיבת הארץ רעה בתקווה לקבל את ההנהגה לידם, או שהיה כאן בפשטות – חומר אמונה בדרך ובצדקת הדרך. כל ההסברים האלו עדין לא מסבירים את העונש הבלתי פרופורציונלי של סבל של נדודים במדבר ואחריו מוות איטי ומתמשך במדבר לאורך ארבעים שנה. לכאורה, מה עניין ארבעים שנות מוות שנגזרו על עם ישראל לעניין ארבעים ימי הליכה במרחבי ארץ ישראל ?! לכאורה היה ניתן להסתפק ב- 12 חודשי מוות כנגד שנים עשר המרגלים !!! מדוע יום לשנה ולא יום ליום – מגיפה מיידית או חודש ליום או כל עונש אחר שאיננו השמדה טוטאלית. לכאורה מה חטא העם ? בואו ונעניש את המרגלים לבדם שהם לכאורה גורמי החטא !! ואכן, אין הכתובים ובמדרשים אלא מן המעט לאישוש תיאוריות החטא האלה של מאיסה בארץ חמדה. לכאורה, משלוח המרגלים הוא לגיטימי והוא בברכת שמיים. מאחר וצריך לשלוח מרגלים על מנת לתור ולהתחבר עם העולם הממשי, גם אם עם ישראל הוא בדרגה רוחנית גבוהה ובהשגחה פרטית ישירה, מותר לו לפעול בדרכים אנושיות ולחשב את דרכו בהמשך על בסיס אינפורמציה ומודיעין עדכניים.גם טענת המרגלים " כי חזק הוא ממנו", היא טענה והערכה לגיטימית[1] , כי אין בידינו את הכוחות הפיסיים לנצח את עמי כנען וכי אנחנו לא בטוחים כי בכיבוש ארץ ישראל והנחלת ארץ כנען יזכו לניסים כדוגמת הניסים ביציאת מצרים. ב. פתח להבנת החטא ועונשו פותח לנו ר' ישמעאל בספרי; על הפסוק "מספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה – תשאו את עוונותיכם". אומר ר' ישמעאל: כאן בנין אב לכל התורה: מכאן – ששלוחו של אדם כמותו". משמע, שאף על פי שבפועל המרגלים היו שנים עשר איש בלבד, הם היו שלוחי כל עם ישראל ויש לראות את כל בני ישראל כולם "כתרים", כמרגלים את הארץ – מדיני שליחות הלכתית !!! (לבדוק בהלכה אם זהו המקור !) ואף על פי שאין שליח לדבר עבירה, נראה לדעתו אין כאן עבירה כלל, העבירה אם נעשתה נעשתה לאחר מכן, בהערכת טיב הארץ והתאמתה לכיבוש ישראלי עתידי. אולם תחילתה בשליחות כשרה מטעם בני ישראל כולם, שנעשתה בסמכות וברשות.עצת המרגלים נשואת החטא הייתה בזמן השליחות עצמה ,כאשר כלב בן יפונה הלך לבדו לחברון להתחזק מכוח קברי האבות . – בזמן השליחות . ג. הבנה מחודשת לכל עניין הקשר בין המרגלים והעם ניתן ללמוד מהמקבילה בספר דברים שם מתברר לכאורה נראטיב אחר של כל עניין חטא המרגלים. על פי במדבר, מתבאר מפשט הכתובים כי המרגלים נשלחו אך ורק על ידי משה רבינו מטעמו ובשליחותו ובדרישת הקדוש ברוך הוא. לא מופיעה כלל בספר במדבר הסיטואציה ההפגנתית שנכתבה בדברים: "ותקרבון אלי כולכם". התקרבתם בדברים, התקרבתם בערבוביה, התקרבתם אלי תוך כדי איום אישי מוסווה, התקרבתם אלי – כולכם למחיצתי הקרובה הפנימית והנשמתית ! על פי דברים (א) יוזמת שליחת המרגלים הייתה ביוזמת "כולכם". משה רבינו היה רק מי שבחר מקצועית את המרגלים תוך ייצוג שבטי (הסותר לכאורה את הבחירה המקצועית). גם מסקנת המרגלים הייתה: "טובה הארץ אשר ה' אלקינו נותן לנו". אין כאן ואפילו ברמז – חטא של המרגלים עצמם!! מספר דברים משתמע כי הייתה תסיסה פנימית של העם, שלא האמינו לשולחיהם – שלוחי משה, בטענה כלפי המרגלים – שלא ריככו את המציאות ולא התאימו את הערכות המודיעין שלהם אליה. אחינו ! הקרובים לנו כאחים ! (בעקיפין ?) המסו את לבבינו"!!!! בדברים גם משה מזכיר את עצמו: בגלל חטא נורא זה "גם בי התאנף ה' "– בניגוד לידוע כי חטאו העיקרי היה כשהמרה את פי ה' בהכותו בסלע !! ולא בגלל חטא המרגלים. על פי המסופר בדברים, המרגלים לא חטאו כלל. יוצא דופן הוא כלב בן יפונה הקניזי שהיה בעל "רוח אחרת". רוח אמונה או רוח היותו גם צאצא לתושבי הארץ הקדומים (על פי יעקב אטינגר). ד. לא נמצא כאן כל רמז על הסברו של השפת אמת(1) והרב קוק ועוד, על פחד קמאי מירידה רוחנית. רק חשש ומורך לב של "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה". דהיינו, מתברר כאן, כי למרות מעמד הר סיני, למרות בנית המשכן, למרות התגלות שכינה באופן מתמיד, רוח העם נשארה נמוכה ונמסה ואותו נימוק של "פן ינחם העם" של תחילת פרשת בשלח נשאר בעינו !!! ה. מה עושים עם עם כזה ששפחה גויה אצלו ראתה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי ? מה עושים עם דור שראה במישרין את ניסי עשרת המכות ונס קריעת ים סוף ?? מה עושים עם כל אלה שראו את השכינה ונסיה ולא הפנימו את מציאות הנס? הפתרון שנבחר היה החלפה, החלפה של דור האבות בדור הבנים. גם משה רבינו נענש אף על פי שפעל בסמכות ורשות, כמנהיג הוא לא הצליח לעצור את הסחף של החטא הלאומי של מאיסה בארץ חמדה, על מנת לקבל דור כדורו של כלב בן יפונה הקניזי "דור אשר רוח אחרת עימו". (ראה להלן חטא משה במרגלים על פי הזוהר הקדוש). ו. מארבעים יום לארבעים שנה ועדיין איננו פטורים מההשוואה בין העונש הכבד של ארבעים שנה הנובע מארבעים יום של ריגול לגיטימי של ארץ ישראל. שכאמור היה בסמכות וברשות. ישנה קושיה רבתי על הפירוט הרב של המסעות בפרשת מסעי פירוט מיותר של ויסעו-ויחנו, ועל משמעותם של המסעות לדורות. על פי פרשת שלח אולי מתבררת התשובה: כל שנת מסע במדבר, בארץ שוממה וחרבה שקולה ליום מסע ההיכרות של ארץ ישראל על ידי המרגלים והעם, ששלוחו של אדם כמותו (לעיל) !!!. אם הייתה שליחות המרגלים מסתיימת כהוגן, שליחות התיקון, היינו חוסכים את ההליכה המייאשת במדבר ארבעים שנה. שליחות המרגלים נועדה אם כן לקיצור הדרך (במדבר) לארץ ישראל, גם קיצור הדרך הגשמית וגם קיצור הדרך הרוחנית. מכאן גם מתברר העונש: מוות טבעי לאורך זמן. אין כאן מגיפה ישירה ומיידית כמו הענוש על חטא קורח, או על חטא להיטות אכילת היתר של מן ושלו. העונש הוא עונש של הרחקה. על פי הטבע לא מגיעה לעם כניסה ישירה לארץ ישראל. לא מגיעה כניסה לארץ אלא למי "אשר רוח אחרת עימו" ולכן העונש המיידי הוא רק למרגלים מטעם העם בעוד על העם נגזר למות מוות טבעי במדבר לאורך ארבעים שנות נדודים. ז. מהות שליחת המרגלים על פי הזוהר הקדוש בניגוד לפשט של במדבר של "שלח לך אנשים" על ציווי הקב"ה והפשט של דברים "ותקרבון אלי כולכם" מציג הזוהר הקדוש גישה מחודשת לעניין מהות שליחת המרגלים ומהות החטא; וכך כותב הזוהר(2) : "תא חזי, משה הווה שמשא, ובעא לאעלאה לארעא. אמר לו הקב"ה: משה, כד אתי נהורא דשימשא איתכלל סיהרא בגוויה. השתא דאנת שימשא, היך יקומון כחדא שימשא וסיהרא ? לא נהיר סיהרא – אלא בשעתא דאתכניש שמשא. אבל השתא – לית אנת יכיל !! אי תיבעי למנדע – מנה, שלח לך אנשים – לגרמך !! בגין למנדע " !! דהיינו, שליחת המרגלים היא יוזמת משה בלבד. משה רבינו הוא בלבדו רוצה לדעת את מהות הארץ וסגולתה, לא העם ! בשליחת המרגלים הייתה כוונה אישית נסתרת כביכול של משה רבינו בלבדו !! משה רבינו ידע שלא יכנס לארץ, שאין הירח עולה כאשר השמש זורחת וביקש לטעום מסגולת הארץ !! וכך אמר משה בהמשך הזוהר שם: "הכי אמר משה; אם יש בה עץ – הא ידענא דאנא איחל לתמן מאי עץ – דא אילנא דחיי (עץ החיים) ותמן לא הווה אלא בגן עדן דארעא. אמר: אם יש בה עץ; דא אנא איעול לתמן, ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל". דהיינו, משה רבינו, על ידי שליחת המרגלים לארץ ישראל ביקש לדעת אם יש בה את עץ החיים של גן עדן ומה שהתברר על ידי המרגלים - כי ארץ ישראל אינה כלל ועיקר גן עדן עלי אדמות. המרגלים הביאו ענבים ותאנים ממשיים עסיסיים וגדולים, שאינם אחוזים "בעץ החיים" הרוחני שחיפש משה. מתברר שהם אינם הפירות המיוחדים לארץ שהרי הם טובים לכל. ו"הימים" - אלו ימים מיוחדים, מקבילים לששת ימי הבריאה ובריאת עצי הגן. אולם המרגלים לא הבחינו בכך כלל. לא הבחינו בייחודיות המקום ולא בייחודיות הזמן. דהיינו, במעשה שליחת המרגלים היה עניין של ניסיון להשגה רוחנית של משה רבינו בלבדו של סגולת ארץ ישראל !!! המרגלים היו אנשים מיוחדים (ולא הנשיאים) שבאו מכוחו של משה רבינו בלבד ועל ידי בחירתו האישית. הם ניסו להשיג השגה רעיונית זו וכשלו. מכאן גם חטאו של משה "גם כי התאנף ה'" שהרי שלוחו של אדם כמותו. ח. מהות החטא ועונשו על פי הזוהר הקדוש ובזוהר הקדוש (קנ"ה) נכתב: "אמרו, אי יעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלהווי רישין, וימני משה רישין אחרנין וכו'". והסביר זאת בהרחבה ר' צדוק הכהן בסיפרו צדקת הצדיק (פרשת שלח): למרגלים היו שיקולים רציונליים. לא היה להם כלל שיקולים אחרים. הם היו בני דור דעה, דור שותי מי הבאר, דור שנבלעו דברי תורה בתוך מעיהם. הם הרגישו בצדקתם כי הם אינם כדאים לרשת את ארץ ישראל ומזה בנו קל וחומר לשאר ישראל. חסרונם היה שהיה חסר להם אמונה בשלמות, אמונת האבות, אמונת אברהם אבינו של "והאמין בה' -ויחשבה לו צדקה". והבטחת ואמונת ה' קימת אף על פי שידוע שיש בחירה. רק מדבקות בחברון ובאבות, ובדרך האבות, הבין כלב הקניזי שדבקות באמונה היא היא התכונה שבעקבותיה יורשים את הארץ וזאת היא הדבקות במידת "עתיקא קדישא", למעלה מתפיסת אדם והשכל הנעלם מכל רעיון. זאת הייתה הרוח האחרת שהייתה בכלב. רוח תורה שבעל פה, רוח אתערותא דלתתא, רוח רעננה וחדשה המקשרת ורואה את "הימים ימי ביכורים", לימי הבריאה, רוח הראיה של העם היושב עליה והשייך אליה. רוח של "אינון צדיקין דבגינתא דעדן", רוח ראיית מיוחדת שאומרת: "חברון, דא אורייתא, מאן דאישתדל בה איקרי חבר" – אותה רוח האחרת שעם כלב. רוח עתיקא קדישא, ומשה לא היה יכול לראות את סגולת ארץ ישראל זאת זולתי כלב. ולכן נענש משה גם בחטא המרגלים !!! ט. "אמר ר' שמעון: מכל אתר דעלמא תנדעון, דהא בעתיקא קדישא קא נגיד, אתמשך ההוא שינויא עילאה מכל אתרי דעלמא". (זוהר, שם). דהיינו, כאן בארץ ישראל אנחנו חייבים לסגל לנו את הראיה המיוחדת והידיעה של המשכת רוח עתיקא המאפשרת שינוי ראייה פיסי של תפיסת ארץ ישראל החומרית. [1] מנחם מנדל שניאורסון לפרשת שלח התשט"ו (1) ד"ר לובה חרלפ, מוסף הצופה, כ"ב סיון התשס"ז (2) שלח לך, קנ"ו

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
הדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף
חדשות שהן ישנות
תחומי ארץ ישראל
מחוזות ארץ ישראל
מקדש ירושלים
הגיאוגרפיה הפנימית
תורת ארץ ישראל
אדריכלות ויהדות
שירי מולדת
מלכות ישראל השלישית
אוצר המקדש
תנועות המקדש
ספרי המקדש והר הבית
אישי המקדש
ארכיאולוגיה
משפט הר הבית
נהרות ארץ ישראל
הרי ארץ ישראל
ארץ ישראל המובטחת - דעת חוקרים
סיפורי המזרח התיכון החדש
ירושלים המקדשית
פורום שאלות ותשובות
הפוליטיקה האלוקית
קרבן פסח והקמת במות באין מזבח במקדש ירושלים
מבנה בית הכנסת , אמצאתו וקדושתו
מחוז הים