יום א', ד’ באייר תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
אם תהיתם איך הורחבו הלכות האבל על המקדש , מתשעה באב עצמו , לשבוע שחל בו תשעה באב ועד לשבעה עשר בתמוז - אל תתהו . מאחר שחזון בניין המקדש איננו רלוונטי ועכשווי , ממילא אנו צריכים להתאבל יותר ויותר . אולם אולי ננקוט בגישה הפוכה , הרי המקדש לפנינו , לפנינו ממש . בואו ונפעל לקראת כינונו בפיסיקה הארץ ישראלית של היום על חשבון האנרגיות שאנו מבזבזים החל משבעה עשר בתמוז . בואו נצמצם את האבל ונעבור לפסים מעשיים קצת יותר !!!
14:10 (09/07/09) גדעון חרלפ

התפתחות הלכות האבל בין המצרים כפועל יוצא הפוך מאי רלוונטיות הקמת המקדש נערך: אב התשס"ו אוגוסט 2006 עודכן: אב התשס"ז אוגוסט 2007 עודכן :תמוז התשס"ח יולי 2008 עודכן: שבט התשס"ט ינואר 2009 D:\My Documents\מאמרים\בין המצרים.doc התפתחות הלכות האבל בין המצרים כפועל יוצא הפוך מאי רלוונטיות הקמת המקדש א. מצאנו 4 מקורות במשנה ובגמרא במסכת תענית כבסיס להלכות האבל של בין המצרים משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב: 1. "כשם שנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה ". ההלכה היחידה למעשה המוזכרת והנגזרת ממאמר חז"ל זה היא ההמלצה לא לדון בתביעה ממונית נגד נכרי בחודש אב. ( תענית כ"ו ) 2. "מראש חודש ועד התענית – ממעטין במשא ובמתן ובבנין של שמחה". ( תענית כ"ו) . 3. שבת (שבוע) שחל בו תשעה באב – אסור לספר ולכבס (תענית, כ"ו). 4. "ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין. לא יאכל בשר ולא ישתה יין "(תענית כ"ח). ב. לגבי איסור הכיבוס לא נכתב כלל במפורש איסור ללבוש בגדים מכובסים וכך נכתב : 1. "אמר ר' נחמן – לא שנו אלא לכבס וללבוש אולם מותר לכבס ולהניח",( תענית כ"ט). נשאלת השאלה האם מותר על פי מימרא זאת ללבוש דברים המכובסים קודם ?– הר"ן כתב להתיר. 2. והרא"ש אמר שאין סברא כזאת ובודאי הכוונה גם שאסור ללבוש. 3. בדעת הרמב"ם נחלקו הבית יוסף והלחם משנה. 4. בסיבת איסור הכיבוס ישנן שתי אפשרויות: כיבוס – הסחת דעת, ולכן פסק רב ששת שאסור אפילו לכבס ולהניח.לפי סברא זו ,לכאורה יהיה אסור כל דבר הגורם להסחת הדעת מהאבלות . כיבוס -- מביא לידי לבישה – התוצאה המביאה לשמחה היא הגורם לתקנה ,דהיינו, הבגד המכובס שנלבש – תוצאת הכיבוס - הוא הגורם לאיסור הכיבוס . אם כן לכאורה מכאן אפשר לאסור כל דבר המביא לשמחה . בכל מקרה לא ברור מנהג אשכנז שלא לכבס החל מראש חודש אב ולא רק בשבוע שחל בו תשעה באב . ג. גם איסור השמחה מי"ז בתמוז לא נזכר בגמרא דידן .והרמ"א בהג"ה כותב שנהגו לא להתחתן החל משבעה עשר בתמוז. מכוח זה הסיק המגן אברהם כי כל שמחה של ריקודין ומחולות אסורה החל מי"ז בתמוז ולאו דווקא שמחת חתן וכלה .. מכאן הסיקו אחרוני ימינו מסקנה נוספת כי אסור לשמוע ולהשמיע כל מוסיקה משמחת בשלושת השבועות שבין המצרים. ד. גם מהגמרא דידן מובן כי עיקר האבל הוא החל מהשבוע שחל בו תשעה באב , לא מראש חודש ולא מי"ז בתמוז. ה. אם נבוא לבחון את הקדמת והרחבת המרכיבים של האבלות בזמן, לא ברור מקור המנהג הקדמתו והרחבתו. אם נבוא לבחון את מטרת חז"ל בגזרם על התעניות, הרי ברור שהמטרה היא יצירת הכנה המתאימה לקראת הפנמת האבל אולם אין לזה כל מקור בחז"ל. מטרה נוספת הוזכרה בדברי התוס' :"אמר רב פפא הילכך : פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב"( תענית כ"ט ) אולם לא ברור מאיפה מסקנת רב פפא "הלכך" ומאיפה מסקנתו.כמו כן אם נקבל את דעת רב פפא אין לנו אלא האיסור ביום החורבן ממש או בסמוך לו כמו שנאסר לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת ותו לא . ה. גם התוס' כתב במסכת מגילה: "ממעטין בשמחה – הפרוש הוא שלא שמחים כלל מסברא שהרי לא נכתב שיעור ההמעטה (פסחים נ"ה א'). לכאורה המילה "ממעטין" מדברת על הפחתה כמותית ולא הפחתה שהיא הפסקה טוטלית כדברי התוספות . ו. מקור איסור תספורת החל מי"ז תמוז הוא מהאר"י בשער הכוונות, גם הרמ"א כתב כך אולם מקורו של הרמ"א בהג"ה הוא מספר מנהגים אחר ואיננו מקורו של האר"י שמקורו עלום. . וכתב האר"י: "עניין בין המצרים והם כ"א ימים שבין י"ז לתמוז עד תשעה באב. מנהג טוב וכשר הוא מאוד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכייה ממש על חורבן הבית. כי אז הוא התעוררות הדינין ... ודבר זה עושה תועלת גדולה לנפש האדם". על פי דעת האר"י מנהגי האבל באו לתקן את הדינין והגזירות של כל התקופה ויש לנהוג מנהגי אבילות בכול תקופת בין המצרים . ז. האם הקדמת זמני מנהגי האבלות על החורבן והרחבתם הסיסטמטית יכול שיגרמו להרגשת חיסרון המקדש והאם הם יביאו לכמיהה רלוונטית ועכשווית לבנינו ? מהשוואה לדיני האבל החלים על הפרט , בדיני האבל הפרטי ישנה החלשה של דיני האבל על ציר הזמן . ככול שמתרחקים מזמן המוות נקלשים דיני האבל . ידוע כי לאחר חמישים שנה מפסיקים גם לומר קדיש על מות האב – המוות והאבל המשמעותי לכול יהודי . גם חז"ל קבעו כי " בטלה מגילת תענית " , דהיינו אין לשמר בזיכרון החי של האומה מועדי חורבן נוספים של ההיסטוריה הלאומית המוקדמת , למעט חמשת התעניות הידועות . חז"ל בעצמם וכן רבן יוחנן בן זכאי הסתפקו במספר תקנות מועטות של זכר למקדש כמו תקנת לולב כל שבעה , שני ימי ראש השנה ועוד. כל התקנות האלו הם תקנות חיוביות של "עשה" ולא של הימנעות . לכן לא ברורה מגמת האחרונים להרחיב את זמני האבל ואיסור השמחה לכל ימי בין המצרים . וכדברי רבי שמואל בן חיים ויטאל : "ואני מקל בסיפור להיות כי היא חומרא בעלמא והאבילות היא ישנה ... " , העצמת, הרחבת והקדמת מנהגי האבלות על החורבן לא הביאה לכמיהה אמיתית לרלוונטיות של בנין המקדש. ההזדהות עם החורבן לאורך הזמן של שלשת השבועות נשארה בגדר תיקון עצמי, תיקון הדינין שבשמיים או תיקון נפש האדם הפרטי, ולא שימשה כמומנט חיובי לחידוש בית המקדש הלאומי והציבורי, הפיסי והממשי. איך יקום המקדש.doc

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS