יום ה', כה’ באדר תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
כוון וכוונת הלב בתפילה איננו כוון לב הבשר אלא הכוונה פיסית של פני המתפלל לירושלים המקדשית . טועה מי שחושב כי יש להסתפק ב"כוון הלב " בלבד . רק בכוון הפנים וכוון בית הכנסת לכוון בית המקדש במדויק -" נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד . " על כן כל בית כנסת או מתפלל שאיננו מכוון פניו ומגמתו להר הבית , לוקה ועובר על איסור לא תתגודדו !!!
20:59 (23/08/09) גדעון חרלפ

על כיוון הלב וכיוון הפנים אין תפילה ללא כיוון לבית קודשי הקודשים "ויאמר אלוקים אל יעקב : קום עלה בית אל . ילמדנו רבינו : המתפלל היכן הוא צריך שיכוון את ליבו ? כך שנו רבותינו : המתפלל צריך שיכוון את ליבו כנגד בית קודשי הקודשים ." ( תנחומא וישלח ) כוונת הלב אינה פירוש המילות , כוונת הלב איננה הידיעה לפני מי עומד המתפלל. כוונת הלב הינה הכיוון הגיאוגרפי – רוחני . אין אפשרות להתפלל בעלמא ובחוסר כיוון. יש לכוון את הלב ולהפנות את הפנים אל בית קודשי הקודשים בהר הבית בירושלים . ..."אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב : הכול הולכין ומתאווין לביתי , אין אתה הולך לשם ? – קום עלה בית -אל !! ... שכח יעקב את נידרו . מייד גירה בו את לבן ...ניצל מלבן ונתגרה בו עשו . מיד נתגלה עליו המלאך . אמר לו : אין אתה יודע כל הצרה הזאת לא באה עליך על שאחרת את נידרך !!! יש לקום , לעמוד מן המקומיות ולנוע ...לעלות אל המקום הקדוש. יש לכוון את הפנים וגם את הפנימיות לעבר בית קודשי הקודשים , יש ליסוע !!!.נוסעים אנחנו... אל המקום... יש לצאת מהמקום בו יושב האדם אל המקום בו מתגלית השכינה . " מיד נסע הוא וכול ביתו ונתן הקדוש ברוך הוא אימה על סביבותיו ...ונאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך " (שם ). כבר באברהם נאמר :"אשר יאמר היום – בהר ה' – יראה ". ועל זה כתב הרמב"ם : לפיכך קידש אברהם אבינו הר המוריה מפני שהוא ההר הגבוה ביותר שם ופרסם בו את הייחוד . וקבע הרוח שמתפללים כנגדה והגבילה לפאת מערב לפי שקודש הקודשים במערב והוא עניין אומרם שכינה במערב[1] " . והדגיש הרמב"ם בהלכותיו[2] כי כיוון הפנים למקדש הוא מיסודות התפילה כי " חיוב מצווה הזו כך הוא ... והכול יהיו מתפללים נוכח המקדש " . כן כתב גם בספר המצוות[3] :" עבדהו במקדשו .. לשאוף להתפלל בו – וניכחו ". עם הקמת מקדש הראשון התפלל שלמה : "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ".ותרגם המתרגם :"ויצלון קדם ה' לאפי אורח קרתא דאיתרעתא בה "[4] . לאחר מכן מוסיף שלמה : "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם". ובדברי הימים : והתפללו אל הבית הזה – לאפי ביתא ". גם לאחר חורבן המקדש התפלל לשם דניאל דרך החלונות הפתוחים בעליית שביו :" וכוין פתיחן לה בעלית נגד ירושלם ".[5] על זה אמר רבי חייא (בברכות לד) כי אין להתפלל אלא בבית שיש בו חלונות .[6] בכל אלה לא מצאנו כיוון הלב אלא כיוון הפנים בלבד . כן מצאנו גם בספרי[7] ובירושלמי[8] . ואף שבתוספתא[9] ובבבלי[10] נכתב על כיוון הלב למקדש, כבר כתב על זה רבי אברהם בן הרמב"ם :" ואל תטעה במה שאמר יכוין את לבו ותחשוב שאין המתפלל צריך לכוון את פניו אלא לבו בלבד " . הרי שהדגיש כי כוון הפנים קודם הוא לכוון הלב .!!![11] כן משמע גם מפשט המשנה :"היה רכוב על החמור" כי נדרש כיוון הפנים ורק אם כיוון הפנים הוא בלתי אפשרי – יש לכוון את הלב . מה הרעיון והסברה ביסוד הדרישה לכיוון הפנים , האם פתיחת החלון בעלייתו של דניאל ,אלפיים קילומטר מירושלים המקדשית ,ותפילה כשפני המתפלל לכיוון המקדש נצרכת לתפילה ?.מדוע אנו נצרכים עד היום לבנות את מבנה בית הכנסת וההיכל אל מול ירושלים והמקדש, הרחוק אלפי מלין ממקום הימצאם של המתפללים ? האם הציור בדמיון המתפלל שהוא כנגד ירושלים הוא הכרחי[12] ? מדוע אם כן העדיף הרמב"ם את כיוון הלב על כיוון הפנים ? ולאחר מכן מצאתי כי גם זקני בעל הכף החיים העלה שאלה זו בביאורו על שולחן ערוך (צד ) שהקשה על דברי הספרי " מכאן אמרו".."היינו דלכאורה לא ידענו הטעם מה יתן ומה יוסיף הפיכת הפנים לצד ארץ ישראל כיון שהוא עומד חוצה לה , אבל מעלה ראש הפיסגה למדנו הטעם דכי היכי דמשה רבינו עליו השלום אף על גב דהיה בחוץ לארץ אהנייא ליה ראייתו מרחוק להוריד השפע והברכה בארץ ישראל , הכי נמי העומדים בחוץ לארץ כשמתפללים צריכים להפוך פניהם כנגד ארץ ישראל שאין השפע יורד מן השמים אלא בארץ ישראל ומשם יכול להתפשט התמצית בחוץ כמה שכתוב ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה וכו' ואמרו חז"ל על ידי הדרישה דורש שאר ארצות עימה ...", הרי שתפס כי הפניית הפנים הרואות של משה לארץ ישראל הנלמדת מעלייתו של משה לראש הפיסגה – היא המקור והיסוד לכל עיניין הכוונת הפנים [13]. תשובה חלקית נמצאת בכל המקורות שמנינו :" נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד " . דהיינו ,על ידי הכוונת הפנים מתהווה ומתחדשת מציאות חדשה של "כל ישראל " . כן כתב הרב קוק[14] : " והשלימות האמיתית היא בהיות האדם מכוין את התכלית בלבבו ומרחיב דעותיו ופעולותיו בכל האמצעים הגדולים והרבים . על זה מורה כוון הרוחות לצד ארץ ישראל ובית המקדש, שההרגשות הלאומיות שבישראל בעצמן מכשירות את הלב לעבודת ה' ומרוממות את הדעת גם להכיר את ערך מצוותיה של תורה ולעשותן מאהבה . " הרי שתפס כי כיוון הפנים לירושלים דרך ארץ ישראל היא בפועל הפנמת רגש לאומי , שהוא הכנה ולפני רגש תורני !!!. כן כתב גם אחי זקני מוהר"ר יעקב משה חרלפ זיע"א [15]:"התפילה היא התגלות רצונם של כנסת ישראל ". דהיינו , על ידי כיוון פני המתפלל לקודש הקודשים מתגלה כי התפילה היא מופע ציבורי של התגלות עינינה ורצונה של כנסת ישראל כולה . אפשר אולי למצוא לזה רמז בשלחן ערוך שכתב בכותרת סימן צ"ד :" צריך לכוון נגד ארץ ישראל ", ובסעיף א' שם הוסיף ..."ויכוון גם לירושלים .."הרי שתפס כעיקר את נושא כוון הפנים לארץ ישראל כעיקר ההלכה . על כן טעה הרב הרצוג בתשובה [16] שכתב על שני בתי כנסת במבנה בית הכנסת המרכזי בחיפה , כאשר ההיכל בכל בית כנסת פונה לכיוון אחר מהשני , וכתב כי הדבר מותר[17] ואין בו משום לא תתגודדו , שהרי יש כאן הכחשה של עניין תפילת כל ישראל למקום אחד . כן טעה הרב יהושע כץ ממעלה אדומים שאישר הבלטה חיצונית של ארון קודש בבית כנסת לכיוון צפון[18] ובית כנסת ללא חלונות לכיוון ירושלים[19] , כאשר בבית כנסת לידו ושקדם לו מתפללים בו על פי ההלכה מערבה לכיוון הר הבית במדויק . כן כתב במפורש המשנה ברורה[20] :"ובונים היכל זה (ארון הקודש ) ברוח שמתפללים נגדו ".וכן הוא במפורש בשולחן ערוך (סימן ק"נ, ה' ):"כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו " .[21] בכל בית כנסת יש לפתוח חלונות בגובה עיני המתפלל[22] לכיוון ירושלים והר הבית על מנת ליצור את הקשר הבלתי אמצעי וללא מחיצה פיסית אל ירושלים המקדשית . . ואף שבירושלמי שם נכתב "אין מחזירים אותו חוץ מרוח מזרחית ", על פי הסברו של הגר"ש גורן בירושלמי המפורש[23] הגרסה הנכונה היא "לכל הרוחות מחזירין אותו" על פי ספר חרדים והגר"א . והביטוי "מחזירים אותו" איננו חזרה מהכיוון שאליו היו מכוונים פניו קודם אלא מחזירין אותו לכיוון המקדש. כן עולה בפשטות מסוגית הירושלמי[24] ולא כמו שכתב ידידי הרב פרופסור דוד הנשקה . נראה להסביר את הצורך בהפניה גיאוגרפית של כיוון פני המתפלל וכי אין להסתפק בכיוון הפנימי של לב המתפלל בלבד, מאחר והקשר והדבקות של הקדוש ברוך הוא בתחתונים היא דרך שכינה השורה בבית המקדש של מטה , ומאחר שהתפילה היא קשר בלתי אמצעי עם השכינה והקשר בין עליונים ותחתונים במקדש ירושלים, אין כל אפשרות להתחבר כאשר יש מחיצה חומרית אחרת המפרידה בינו לבין קודש הקודשים במקדש ירושלים הפיסי . [1] המקור של הרמבם במסכת יומא לא נמצא . [2] יד החזקה , הילכות תפילה א . ב- ג . אולם הבדיל הרמב"ם בין כיוון הלב המעכב את התפילה לבין כיוון הפנים שהוא אחד משמונה דברים שצריך להיזהר בהם ולעשותם ואם לא עשאן – אין מעכבין . [3] ספר המצוות מצווה .... [4] מלכים א,ח, מד. דברי הימים ב, ו' לב, לד ובתרגום שם . [5] דניאל ו' י"א . הלכה זו לא הובאה בשולחן ערוך בהילכות בית הכנסת אלא בהילכות תפילה סימן צ. אפשר לכאורה ללמוד מכאן כי דין פתיחת החלונות הוא דין בתפילה ואיננו דין במבנה בית הכנסת .כן משמע מתשובת הרמב"ם הובאה בכסף משנה להילכות תפילה פרק ה הלכה ו' כי בבית כנסת ציבורי אין צורך בחלונות .כאשר הרמבם הביא את דין הכיוון לירושלים בהלכה ג. [6] גם הרמב"ם לא איחד את הילכת החלונות עם הלכת הכיוון לירושלים לגמרי ורק כתב כי צריך להתפלל כנגד החלונות לירושלים, בעוד שאת הכוונת הפנים לירושלים כתב בראש הפרק. . לכאורה מסקנתו היא מדבריו של רבי חייא שלמד מדניאל רק על עצם מציאות חלונות ולא על הכיוון לירושלים . ועיין מהרש"א שם בחידושי אגדות שתפס כי מטרת החלון הוא לאפשר לתפילה ה"פיסית "- לעלות לשמים !!! וכן יש שכתבו שצריך חלונות פתוחים לאוויר השמים ולא חסומים בזכוכית שקופה . [7] דברים כ"ט [8] ירושלמי ברכות פ" ד,הלכה ה'. וכתב הרב שלמה גורן בירושלמי המפורש שלו כי גרסת הירושלמי והספרי היא הגרסה הנכונה . [9] תוספתא ברכות ג' , יד-טז [10] ברכות ל' .והתוספות שם שינו את הגירסא מכיוון הלב לכיוון הפנים. והרא"ש בסימן י"ט שם כתב שהכוונה היא לכיוון הפנים . כן כתב הכסף משנה בדעת הרמב"ם ולכאורה לדעתם אין מכאן כלל מקור לעיניין כיוון הלב וצ"ע . ועל פי דעתם זו המקור לכיוון הלב הוא ממקום אחר. ורבינו יונה על הריף כתב כי הגרסה "כיוון הלב" היא הגירסה העיקרית. ובשלחן ערוך סימן צ"ד כתב כי צריך הכוונת הפנים וכן את כיוון הלב כאחד ולא חילק בדרגה את כיוון הלב מכיוון הפנים כשם שחילק הרמב"ם . ובספרו של קרובי הרב יצחק פוקס "תפילה כהילכתה" כתב להלכה בפרק י"ב עיניין זה של כיוון הפנים לארץ ישראל ובתוכה . . [11] ועיין בהרחבה במאמרו של ידידי פרופסור הרב דוד הנשקה במאמרו "כיוון התפילה אל הקודש: לביאורה של משנה ולתולדות ההלכה"- שכתב באריכות על הזיקה והסדר בין המקורות השונים . [12] כן הסביר הרמב"ם בתשובותיו את עניין כיוון הפנים לירושלים מעין מה שנקרא היום בפסיכולוגיה המודרנית-" דמיון מודרך ". [13] כתב בספר חסד לאברהם מעין שני נהר ל"ג בעיניין ראיתו של משה רבינו את ארץ ישראל "כי העיניים הם מבוא לצורות המדומות אל השכל ... וכאשר יצייר אדם בדעתו צורת הקדושה ההיא שיראה בדעתו – ישלים שכלו . " [14] עולת ראיה , עיניני תפילה י"ב [15] מי מרום על סידור התפילה, מאמר התפילה עמוד ז'. [16] שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן ח '. ובמקרה זה זאת מהות הדין של "לא תתגודדו" וכן " המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע "- שנראה ככופר במי שהציבור מתפללין לפניו" - רש"י שם .הסברנו בגוף המאמר כי מהות הפניה לירושלים הוא התגלותה של כנסת ישראל והקשר האחדותי עם השכינה הנוצר על ידי מגמת תפילה מוכוונת לקדש הקדשים . כן טעה הרב יוסף שוקרון שתמצת את דעתו לאחרונה באחד מעלוני השבת . [17] בשמו של הרב שלמה זלמן אוירבך ,בספר הליכות שלמה , הלכות בית הכנסת פרק י"ט סעיף ד', נכתב : " לא נהגו בדורות שלפנינו להקפיד לקבוע את ארון הקודש בזווית המדויקת המכוונת כנגד מקום המקדש ולכן במקום הקודש יש להקל בדבר ". הוא מסתמך על המחלוקת שהובאה במשנה ברורה בבית כנסת שנבנה שלא כדין ואין כיוון בית הכנסת מכוון למקדש , שם נחלקו האם המתפלל שם חייב להפנות את פניו לכיוון המקדש כאשר שאר המתפללים פונים בתפילתם לכוון המוטעה אליו פונה בית הכנסת שלא כדין. והשאלה אם מחזי כיוהרה או שמותר לו להפנות פניו לכיוון הנכון לדעתו . אולם לא ברור איך הסיק מכוח זה כי אין לנו צורך לכתחילה לבנות בית כנסת הפונה לכיוון אחר מכיוון המקדש . דעה מוטעית זו המשיך להביא הרב שמחה רבינוביץ , האדמור מביאלא, בספרו פסקי תשובות לסימן ק"נ ,סימן כ' ס"ק ו'. וכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורה ג' ח"א סימן קפ"ב כי המניחים את ארון הקודש בכותל צפוני מאו דרומי "גם נותנים יד לרשעים שמשנים ".כן נכתב גם בשו"ת משיב דבר סימן י' ושו"ת האלף לך שלמה סימן מ"ח שאין לעשות כן אף במטרה להרבות על ידי זה את מקומות הישיבה בבית הכנסת .ובלשון השולחן ערוך (סימן ק"נ)... אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר ", משמע שכל עיר יש לה לנהוג לקבוע את כיוון התפילה באופן אחיד ,חד – משמעי וגורף . [18] כתב בספר חסד לאלפים אות ד' "הביטה וראה כמה שגו אותם העושים הארון לצד אחר משאר הרוחות משום נוי בית הכנסת ואין זה נוי אלא גנאי ...וזה כבודו של מקום ולא למראה עיני אדם ישפוט". מובא בכף החיים צד אות ט. [19] על פי הזוהר (שמות פקודי רנ"א) יש לבנות חלונות גם בבית כנסת :" אלין חלונות ואלין חרכים קיימי כולהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא ולאשגחא בהו לאעלא לון קמי קב"ה ועל דא כל בית כנסת דלית ביה חלונות לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות דהא בית הכנסת דלתתא לקבל בית הכנסת דלעילא . בית הכנסת דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן , הכי נמי לתתא לעילא בית הכנסת הגדולה אית בה תריסר חלונות עילאין , הכי נמי להאי בית הכנסת תתאה וכלא קיימאן דא לקבל דא בגין דעלמין קיימין אלין כגוונה דאלין וקדוש ברוך הוא סליק יקריה בכלא ." ועל הכיוון לירושלים כתב ברעיא מהימנא ( בשלח נ"ט ) :"וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו ברוח מישר לירושלים ". [20] לשולחן ערוך סימן ק"נ . משנה ברורה ס"ק י"א . ובבאור הלכה לסימן צ"ד, ד"ה "אין עושין מקום הארון כתב כי הסטייה המותרת מהכיוון הנדרש הוא עד חצי שעה מן הזריחה ביום השיוויון הסתווי או האביבי או ו' או ז' ימים של הזריחה מיום השיויון . דהיינו 6.5-7.5 מעלות מהכיוון המוחלט . ולגבי נתיצה של הגומחה לארון הקודש כאשר אינה מכוונת לכיוון המקדש לא נכתב במפורש. נכתב רק כי במקרה שנהרס מקום ארון הקודש ,יש כוח בידי מיעוט המתפללים לכפות את הכיוון המוחלט. אולם במקרה של הרב הרצוג בבית הכנסת הגדול בחיפה וכן בבית הכנסת נחלת דוד במעלה אדומים כאשר מצטרף לעיניין איסור לא תתגודדו כאשר בסמוך או באותו ממבנה ישנו בית כנסת קודם הפונה במדויק למקדש- יש חיוב מדאורייתא לנתוץ ולשנות ובנות גומחה לארון הקודש לכיוון המדויק . [21] ובשעת הדחק כתב הביאור הלכה (סימן ק"נ , ד"ה " שהוא ברוח ") שצריך עיון. ועיין שדה חמד אס"ד מערכת בית הכנסת אות מ"ב . מקור השולחן ערוך הוא הרמב"ם והטור ומהתוספתא שם נכתב כי הזקנים קוראים בתורה פניהם אל העם ואחוריהם אל הקודש . [22] ולא כמו שכתב החתם סופר, שאלות ותשובות אורח חיים כ"ז. [23] במקורות ההלכה על הירושלמי שם . [24] על פי המשנה , ברכות פרק ד' "היה רכוב על החמור-ירד:אם אינו יכול לירד-יחזיר את פניו:". ולא כתבה המשנה להיכן יחזיר את פניו כמו שכתבה בהמשך:"אם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוון את לבו כנגד בית הקדשים".על פי רש"י וכתב יד פירנצה וכתב יד מינכן הגרסה היא "יחזיר פניו לצד מזרח/לכיוון ירושלים". סברת הרב הנשקה היא משתיקת המשנה . אולם יש להסביר שיש שוני בין רוכב לרכוב . הרכוב הוא הנוסע השני והמשני על החמור , אין ביכולתו לרדת מאחר שהוא איננו מנהיג החמור ולכן יש ביכולתו רק לבקש עצירה ואם לא ,עליו להחזיר את פניו לירושלים ואין הכוונה כלל כי עליו לשנות את הכיוון אליו נסע- כדברי הרב הנשקה . אין כל משמעות להחזרת הפנים לפעולה הלא הגיונית של רכיבה כשפני הרוכב איננו בכיוון הרכיבה !!! האם על הרוכב על החמור מיריחו לבית שאן להפנות את פניו מערבה וליפול למהמורות בצידי הדרך ? .לעומת זאת בתוספתא (ברכות ג,י"ח ) :"היה רוכב על החמור" מדובר על הרוכב שהוא מנהיג החמור שביכולתו לעצור ולרדת , אולם אם הוא בשיירה או במקום הסכנה שאין ביכולתו לעצור ולרדת ,הרי שהוא צריך להתפלל במקומו על החמור ולכיוון נסיעתו ואין הוא נדרש להחזרת פנים כלל . כן בספינה , המשיט אותה חייב לצפות קדימה ואין שייך בו כלל עיניין של החזרת הפנים . הרמב"ם (הלכות תפילה פרק ה' הלכה ב')הביא את הנוסח : "היה רוכב על החמור" ולא את הנוסח "היה רכוב", וקשר אותו רק לעיניין הצורך לעמוד בתפילה ולא לצורך להתפלל אל נוכח המקדש . משמע שסבר כדברי רבי משמע שיש כאן עיניין לישוב הדעת , האם סבר שתנא קמא סובר שהחזרת הפנים הוא כנגד ישוב הדעת ? וצ"ע .

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS