יום ש', ז’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
מבחינה עובדתית, ברור שכל אחינו בני ישראל למעט היושבים סמוך למקדש ירושלים , תמיד חגגו יומים את ראש השנה החדשה . מתברר כי בני האלוקים שבשמים המוזכרים בספר איוב - גם הם חגגו בשמים שני ימים! כל זאת בניגוד לאלה הרוצים להחזיר ולצמצם את חג ראש השנה ליום אחד , כדוגמת שאר החגים . מתברר כי השניות בראש השנה , איננה מתבטאת רק בשני ימי החדג , אלא גם בתקיעת השופר , ואנו תוקעים שברים ותרועה מלכתחילה ולא מספק !!!!
13:26 (12/10/09) גדעון חרלפ

"עניין ראש השנה יום הכיפורים נתתי אל ליבי לחקור ולתור... " האר"י , שער הכוונות , הקדמה לדרושי ראש השנה יומא אריכתא הוא ! השניות של ראש השנה – מלכתחילה ! גילו ברעדה !! מוגש לידידי ושכני הרב פרופסור דב פרימר הטוען ומכריז לפני תקיעות של יום השני:"מצווה מדרבנן.".. והיה לו לומר:" מתקנת נביאים וקדמונים ". נערך: תשרי תש"ע ספטמבר 2009 D:\My Documents\מאמרים\יומא אריכתא הוא.doc א. וכך נכתב בספר איוב: "ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה': " (איוב א ) "ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה':" (איוב ב ) מתי היו הימים בהם התייצבו בני האלוהים על ה ' ? תרגם התרגום : "והוה ביומא דדינא בריש שתא" . (תרגום לאיוב א') "והוא יום דינא רבא יום שבוק סרחניא". ( תרגום לאיוב ב'). ופורש במצודת דוד : "היום המוכן לכשיבואו בני לפני המקום מלאכי מעלה. מלמדי זכות וחובה והוא יום ראש השנה[1] שהוא יום המשפט" . כן כתב גם בזוהר הקדוש : "פתח ר' שמעון ואמר: ...ודאי ויהי היום יומא דאית ביה צער ודא הוא ראש השנה יום דאית ביה דינא קשיא על עלמא" (זהר פנחס, רל"א). ב. בניגוד להלכה הידועה התולה את היות שני ימי ראש השנה בגלל תקלה שנגרמה בעבודת הקרבן והשיר במקדש ירושלים, תולה הזוהר הקדוש את מציאות היות ראש השנה יומיים מלכתחילה: "בכל זימנא תרין יומין אינון, מאי טעמא בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי ותרין יומין ולא חד דאלמלא ישתכח יחידאי – יחריב עלמא ! ועל דא כתיב תרין זמנין ויהי היום ויהי היום" (זהר, שם). ובהמשך נכתב : " תנן ומשפט עמי ישראל דבר יום ביומו מאי הוא ? אלא הני תרי יומין בראש השנה. אמאי תרין יומין ? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא : דינא עלאה דאיהו קשיא. בדינא תתאה דאיהו רפיא. ותרוויהו משתכחי (זוהר, רל"א) ובהמשך שם: " פתח ואמר : בכסה ליום חגינו,תקעו בחודש שופר[2]. תקעו בחודש שופר , מאי בחודש ? דא בי דינא רפיא דאיקרי חודש ( היום השני של ראש השנה ). בכסה – דא דינא קשיא, פחד יצחק דינא דאיתכסיא תדיר , ( היום הראשון של ראש השנה ) דלאו איהו דינא דאיתגליא . כי חוק – דא דינא רפיא ומשפט- דא דינא דרחמי . ותרוויהו אינון כחדא בגין כך תרין יומין ותרוויהו ברזא חדא . " ג. וכך נכתב בתהילים (פ"א): "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" ועל זה תרגם המתרגם: "תקעו בירחא דתשרי שופרא בירחא דמתכסי יומי חגיא דילנא " ופירש רש"י : "בחודש – בחידוש הלבנה ! בכסה – יום מועד קבוע לכך וכן (משלי ז') ויום הכסא יבוא ביתו – למועד הקבוע." אלמלא דמיסתפינא אפשר אולי היה לפרש פרוש מהפכני , כי ראש השנה חל עוד לפני התחדשות הירח , עת הסלקות אורה של לבנה , בשלושים של אלול שאז הירח מתכסה , בכסה – בזמן התכסות הלבנה , כמו ראש חודש שהוא שני ימים מן התורה ולא מספק . ד. מתברר ומשתמע מכל זה כי ישנה כפילות ושניות מכוונות ומלכתחילה של היות חג ראש השנה יומיים ואיננה משום גזירה וחשש לתקלה. וזאת הסיבה גם שמסיבתה אנו תוקעים תקיעה ותרועה וכן שברים ותרועה . עת הגיע סוף חודש אלול וערב השלושים באלול לא נודע כלל, בכל כפרי וערי ישראל ( ומחוץ למקדש ירושלים) על קידוש החודש וראש השנה[3] . על כן , תקנת הנביאים[4] המוזכרת בירושלמי , ( פרק ג' בעירובין ) היא שרירא וקיימת עוד לפני תקנת רבי יוחנן בן זכאי . כן הוזכר בירושלמי (שם ): " מודים חכמים לרבי יהודה בשני ימים טובים של ראש השנה שהן מתקנת נביאים ראשונים . " כן נכתב גם בבלי : " איתמר, שני ימים טובים של ראש השנה : רב ושמואל אמרי תרוויהו: נולדה בזה אסורה בזה ". והוסיף רש"י : " שהם ודאי חוק קבוע להיות יום ארוך[5] מדרבנן , שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן " . האם זאת כוונת נביאים וחז"ל באומרם יומא אריכתא " כי יום הזכרון המוזכר בתורה שבכתב יחשב כיום אחד בן 48 שעות ?!! אמנם הרמב"ם כתב בהלכות קידוש החודש , כי ראש השנה נמשך יומיים מספק[6] . ונעלמה ממנו דעת הירושלמי בעניין . " ויראה לי כי בכל ראש השנה , חוזר האצילות העליונה לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם ". האר"י , שער הכוונות , דרושי ראש השנה ה. הכפילות של שני ימי ראש השנה קיימת עוד מזמן שבעת ימי בראשית . תשעה דרושים כתב האר"י הקדוש בסוד עניין ראש השנה ועוד הקדמה ארוכה : " כידוע העולם נברא בכ"ו באלול וראש השנה נקבע ביום בריאת האדם ... והנה ,אם אדם הראשון היה נמנע מן הזיווג ביום ההוא וגם מן החטא והיה ממתין עד ליל שבת – הוא דינא רפיא היו כל העולמות כתקונם. אבל על ידי שאדם הראשון הקדים זיווגו ביום החול שאז היה ראש השנה דינא קשיא ותקיפא, לכך גרם אל זכר ונקבה שיתאחר זיווגם עד שמיני עצרת " . הנה מצאנו כי חגיגת ראש השנה בבחינת זמן לידתו והתהוותו של אדם הראשון וחוה זוגתו היה מאז ומעולם שני ימים . וכן הוסיף שם : " בליל הב' של ראש השנה צריך לברך ברכת שהחיינו בקידוש של הלילה ואין צורך לחפש אחר פרי חדש כלל" ( הקדמה לדרושים )[7]. וכן כתב בסוף דרוש ב' : " והנה קודם החורבן, היה כוח ויכולת בתפילתנו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' בלבד , ולא היו עושים רק יום אחד בלבד[8] , זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעלה . אבל אחר החורבן, הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ראש השנה וכנזכר בדברי רבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר .. וביום הא' עולה בחינת הפנימיות והנשמות וביום הב' עולה אף בחינת החיצוניות . . וזהו הטעם שאמרו בספר הזוהר בפרשת פנחס (להלן ), דיום הא' הוא דינא קשיא . והב', הוא דינא רפיא. והטעם הוא כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינן יכולין להתעלות , לכלל זה בזה . אמנם הפנימיות לבדו , הוא העולה ונכלל כנזכר ולכן הוא דינא קשיא . אך ביום הב' שכבר נכללת בחינת הפנימיות ביום הא' , מכוח זה גם העולמות שהם בחינת החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם הם . ואף גם אז, אינם עולים ונכללים מעצמם , רק על ידי הפנימיות של הנשמות . וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא . ולטעם זה , ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כוח ביום בלעלות גם החיצוניות . מה שאין כן אם היה הדבר בהיפך , כי ביום א' אי אפשר אל החיצוניות לעלות . וכל בחינת הנסירה[9] הנעשית ביום א' בעניין הפנימיות בזכרינו לחיים בברכת אבות , חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחינת החיצוניות ולכן הם ב' ימים ". ו. וכך נכתב על חג ראש השנה , עם יסוד המזבח בראשית ימי הבית השני , על הציווי המיוחד על אכילה ושתייה בראש השנה : "ויגע החודש השביעי ובני ישראל בערים . ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלים ויבנו את מזבח אלוקי ישראל להעלות עליו עולות . ביום אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות". ( עזרא ג ) " ויאמר נחמיה ... לכל העם : היום קדוש הוא לה' אלוקיכם אל תתאבלו ואל תבכו ... לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים שלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו . וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם ולהשכיל אל דברי התורה ... ( נחמיה ח ) ביסוד הדבר מתברר כי העם חשבו על היות ראש השנה יום הדין והמשפט[10] , הבכייה והאבל ,והנה מודיע להם נחמיה כי זאת איננה הדרך הנכונה לחגוג את קדושת ראש השנה ,והדגיש כי קדושת היום קשורה דווקא לאכילה , שתייה , תיקון חברתי ושמחה[11] והשכלה אמיתית בתורה הקדושה . על מצוות אכילת מטעמים בראש השנה דווקא, נכתב במדרש ובזוהר כי סעודת יצחק וברכת יעקב אירעו בראש השנה: " ביומא דראש השנה , נפיק יצחק[12] בלחודוי וקרי לעשיו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא, כל חד כפום אורחוי ... ושכיב על ערשיה דדינא ... ויעקב איתער[13] מתתא, מתלבש בצלותין ובעותין והקול קול יעקב , שופר דקא סליק, ואתער יעקב בהדיה ויגש לו ויאכל ואתכלל דא בדא... ויבא לו יין, דא יין דמנטרא דהוא חידו דליבא .. רזא דעלמא דאתי וישראל נפקין מן דינא ... " . ו. וכמו שהתברר לעיל כי שני ימי ראש השנה הם מלכתחילה , גם תקיעות השופר למיניהן , תקיעה ותרועה , שברים – תרועה , גינוחי גנח או ילולי יליל , תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד , כול התקיעות הן לכתחילה ולאו דווקא רק מצד הספק כמו שנכתב בתלמוד הבבלי : " ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעי דתרויהו אצטריכו : יללותא דאיהו דינא דתקיפא , תלת תבירין דאיהו דינא רפיא , גנוחי גנח – רפיא ! אינון לא ידעי ועבדי תרוייהו ואנן ידעינן ועבדינן תרוויהו !!! וכולא נפקין לארח קשוט " ( זוהר פנחס רלא ) . אמור מעתה: יום הזכרון וראש השנה , תקיעה ותרועה , שברים ותרועה , דינא קשיא ודינא רפיא , חיצוניות ופנימיות- כולם מנהג נביאים- רזא דראש השנה , כולא נפקין לאורח קשוט . [1] בניגוד לדעתו של יואל בן נון שכתב שראש השנה איננו יום המיוחד אלא כינוי לתקופת כל חודש תשרי המתמצת ביום ראש השנה . [2] הפוך מסדר הפסוק בתהילים . וראה להלן פרק ה במאמר זה ציטוט משער הכוונות על התלות בין שני ימי ראש השנה . [3] רש"י לסוגיות בביצה ה וראש השנה ל . [4] המקור לתקנת הנביאים הוא מהמוזכר בנחמיה על היות ראש השנה שני ימים או מהמוזכר באיוב שהובא בפתיח . [5] יומא אריכתא . ונזכר בגאונים (הובא בב"ח תקצז ) כי אין לומר שהחינו ביום השני הן בקידוש והן בתקיעת שופרו לא נפסק כן להלכה . [6] אמנם יש חולקים וכותבים כי גם היום יש לחגוג יום אחד בלבד ראש השנה . כן כתב הרא"ש בשם רבינו אפרים :"אבל עכשיו שאנו סומכים על סוד העיבור חזר כל ארץ ישראל להיות כבית הועד שאין להם ספק בקדושת היום ואין להם לשמור אלא יום ראשון ". [7] בניגוד לדעת הרא"ש והשולחן ערוך [8] למרות מה שכתב לעיל על היות שני ימי ראש השנה מראשית הבריאה ! [9] הנסירה בהסברה הפשוט הוא הפרדת האישה מן האיש והפרדת הדינין והחטאים מהאחורים של הגוף הקדוש . [10] על פי המשנה בראש השנה "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון " .ובהמשך שם :"בארבעה פרקים העולם נדון :" [11] שמחה בראש השנה לא הוזכרה בתורה כמו שהוזכרה בחג השבועות ובחג הסוכות . הוזכר רק זכרון תרועה שאפשר להקיש ממנו למצוות התקיעה של " וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם .... והיו לכם לזכרון ". כן נכתב ונפסק בטור :אוכלים ושותים ושמחים ".ומכל מקום אין אומרים בתפילה" ותיתן לנו מועדים לשמחה ". הב"ח כתב בשם פסקי הראש :" דכתוב בתורה ושמחת בחגיך, וראש השנה איקרו חג והוקשו כל המועדות זה לזה ". [12] על פי הקבלה בזמן העקידה נמסרה ליצחק אבינו מידת גבורת הדין ונקראת "פחד יצחק " זוהר אמור צח . . [13] על חובת התקיעה גם ביום השני של ראש השנה הוסיף האר"י בדרוש ג:" כיעל אף ההתעוררות שעושה התקיעה ביום א' של ראש השנה ,אין זה התעוררות גמור עד היום ב' ... ואין צורך לתקוע בשופר בשאר עשרת הימים ". על אפשרות התפשטות מושג ראש השנה עד יום כיפור אפשר ללמוד מיחזקאל שכתב :" בראש השנה בעשור לחודש ".