יום ה', כה’ באדר תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
ארזים מלבנון וברושים מהחרמון היו מרכיב עיקרי וחשוב הן בבנין בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך והן במקדש השני, על ידי עזרא ונחמיה והורדוס. בקורות העץ השתמשו גם לקירות - לקבלת כוחות אופקיים נגד רעידות אדמה, בתקרות ובעיצוב הפנים ואף לכרובים - בקודש הקודשים! למרות עובדות אלה, אוסר הרמבם באופן גורף את השימוש בעץ במקדש, היתכן! איך השתמשו באיסור זה של הרמב"ם אחרוני אחרוני זמננו החרדים על מנת לאסור הקמת פרגולות בחצר בתי הכנסת שלנו?
13:41 (12/10/09) גדעון חרלפ

"ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלוקים ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה'" (יהושע כ"ד , כ"ו ) מקדש או בית כנסת !!?? השימוש בטכנולוגית העץ במקדש ירושלים התפתחות הלכת ההחמרה – מאיסור נטיעת אשרה צמודת מזבח ועד לאיסור הקמת פרגולה בחצר בית הכנסת . הרב נסים קרליץ - מהכחשת הרלוונטיות של המקדש והפיכת בית הכנסת למקדש חילופי, לחומרות ללא יסוד בהלכה וללא שיטה וסברא. וממנו יבואר עניין השימוש בעץ ובטכנולוגית העץ בבניין המקדש והעזרות ועל הדמיון האמיתי והצד השווה בין בית כנסת למקדש נערך: תמוז התשס"ט יוני 2009 עודכן : אלול התשס"ט ספטמבר 2009 עודכן :תשרי התש"ע 24 ספטמבר 2009 D:\My Documents\מאמרים\מקדש או.doc "ושמא דמי לעליות היכל שנדקדשו, דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצת מעין קדושת היכל". (מרדכי, שבת פ"א) תוכן העניינים 1. פתיחה והצגת הבעיה 2. מהות קדושת בית הכנסת אם היא קדושה מדאורייתא, אם היא קדושה עצמית או קדושת מכשירי מצווה , או קדושה הנגזרת מאיסור מורא מקדש. 3. הזיקה והדמיון בין קדושת בית הכנסת לקדושת בית המקדש 4. האיסור המיוחד על נטיעת עץ במקדש. והתפשטות האיסור לנטיעת עצים בחצר בית הכנסת. 5. השימוש בעץ ובטכנולוגית העץ במקדש ובעזרות. 6. השימוש בעץ ובטכנולוגית העץ בבית הכנסת. 7. ההחמרה במצוות בית הכנסת כפועל יוצא מאי ההכרה ברלוונטיות של מקדש כאן ועכשיו והפיכת בית הכנסת למקדש סופי בפועל. 8. מסקנות 9. ביביליוגרפיה כללית 10. רשימת תפוצה להתייחסות. "אבל האיסור הוא כדרך גידולו ולכן אסור גם בדרך בניין אם קבען כדרך גידולן ונראה כנטועים, והעיקר שנאסר גם לשם שמים וזהו לא תיטע לך אשרה והוא מפני חוקות הגויים" . (הגר"א מוילנא, אדרת אליהו לפרשת שופטים) 1. פתיחה והצגת הבעיה לאחרונה נדרשתי על ידי גבאי ושועי בית הכנסת בו אני מתפלל תדיר, בית הכנסת העליון בשכונת מצפה נבו, בעיר הקודש מעלה אדומים, לתכנן, לנהל ולפקח על הקמת פרגולה = מיצללה בקדמת מבואת הכניסה של בית הכנסת. הפרגולה צריכה לשמש כמקום התכנסות וקידושי מצווה במקום אולם שלא נבנה עדיין. מאחר שבשנים האחרונות אני מתעסק יותר ויותר בפיסיקה (פסיקה!) הלכתית ובגיאוגרפיה הפנימית הקדושה, נדרשתי למה שכתב הגאון הרב יעקב אייזנבך, רב קהילת יחל ישראל וראש כולל ברכת התורה בעיר הקודש קריית ספר היא מודיעין עילית שכתב: " טז. אין לעשות בחצר בית הכנסת או בית המדרש מבנה קבוע מעץ ואיסורו מדרבנן ... אם הדפנות מאבן, מותר לסכך על גביהן מעץ אפילו לעולם". יז. אין לעשות סוכה מעץ (פרגולה) לכל השנה בחצר בית הכנסת ובשעת הצורך יש להקל כשלא מחובר לקרקע"[1] . ומקורו הוא מספר התעוררות לתשובה[2], סברתו היא "דומיא דמקדש שלא היה שם בניין מעץ קבוע[3]. עוד הוסיף שם[4] "כי ראוי להימנע מלנטוע אילנות בחצר בית הכנסת או בית המדרש,על פי המהרש"ם.[5" על כן אמרתי בלבי, כי בגלל איסור זה אולי נבנה את הפרגולה המבוקשת מקורות אלומיניום צבעוני, חומר שלכאורה אין בו מן האיסור הנ"ל והוא חומר עמיד לאורך שנים ללא צורך בתחזוקה, ולכן גם מחירו הגבוה. אולם לאחר מכן שבתי וראיתי כי לכאורה גם פרגולת כניסה מאלומיניום תהייה אסורה, מאחר שכמותה בנויה בכניסה למבני ציבור בעולם המודרני ואולי יש גם לאסור גם אותה על פי הנימוק המופיע ברמב"ם שם: "....מפני שהיה זה דרך עכו"ם נוטעים אילנות בצד המזבח שלה כדי שיתקבצו שם העם[6] ..אף על פי שעשאן לנוי למקדש הרי זה לוקה ... " ובהמשך שם: "אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושים בחצירות (!!) אף על פי שהוא בבנין ואיננו עץ נטוע - הרחקה יתירה היא, שנאמר: "כל עץ". אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש של אבן היו ולא של עץ". משמע מדבריו כי מותר לבנות אכסדרות בעזרה ובהר הבית למעט אכסדראות וסבכות במבנה המקדש עצמו[7]. גם משינוי דבריו שכתב באיסור נטיעה אצל מזבח – "הרי זה לוקה" – משמע שבאיסור השימוש בעץ באכסדראות המקדש, שם לא כתב " הרי זה לוקה" . משמע שאיסור הבניה בעץ שאינו ליד המזבח, הוא איסור קל, כנראה מדרבנן והדרשה היא אסמכתא בלבד. אולם מנימוקו של הרמב"ם שכתב באיסור נטיעת עץ במקדש "כדי שיתקבצו שם העם "[8] , לכאורה אפשר היה להבין כי גם בניית פרגולה בחצר בית הכנסת תיאסר, שהרי מתחתיה יהיה מקום להתכנסות ומה לי לבנות פרגולה בין שהיא מעץ ובין שהיא ממתכת או אלומיניום, בנייתה תיאסר – דומיא האיסור דמקדש ! ולהלן נברר סוגיא זו . " מנין שהקדוש ברוך הוא נמצא בבית הכנסת ... שנאמר : אלוקים נמצא בעדת אל .... " ברכות ו .2. מהות קדושת בית הכנסת אם היא קדושה מדאורייתא, אם היא קדושה עצמית או קדושת מכשירי מצווה או קדושה הנגזרת מאיסור מורא מקדש בהסבר מהות קדושת בית הכנסת כבר כתב הרמב"ן[9] : "..ויש לישב ולומר דבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצווה לולב וסוכה, והן עצמן אף על פי שהן נזרקין לאחר זמן, בזמן המצווה יש בהן קדושה של כבוד וכו'. לפיכך בית הכנסת כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצוותו עליו נוהגים בו קדושה ואפילו בחורבנו, שהרי עדיין לא עבר זמן מצוותו, כסוכה לאחר ז' ונפקעה קדושה מיניה.. דהוה ליה תשמישי מצווה לאחר זמנן דנזרקין". כן כתב גם הריטב"א :[10] "...ומה שהזכירו גבי בית הכנסת בקדושתה קיימא, לאו משום שיש קדושה בגופה אלא שראוי לנהוג בה קדושה כל זמן שהיא ראויה ועומדת למצוותיה". על פי ראשונים אלו, אין קדושת בית הכנסת קדושה עצמית אלא היא קדושה פונקציונאלית הפגה עם גמר השימוש בפועל או השימוש הראוי לבית כנסת. לדעה זו, על מנת להפסיק את קדושת בית הכנסת אין צורך בפידיון או חילול או מכירה – קדושת בית הכנסת נעלמת עם הפסקת השימוש או האופציה להפסקת השימוש. סברת הרמב"ן לאי היותו של בית הכנסת קדוש בקדושה עצמית ומהותית, נובעת מהשאלה איך אפשר למכור בית כנסת על ידי שבעת טובי העיר ולהמירו בכסף. בכל מקרה נוקט הרמב"ן את הלשון: "בית הכנסת עשו אותו" – משמע שקדושתו מדרבנן[11]. על פי כל הראשונים הנ"ל אין כל קשר בין קדושת המקדש לקדושת בית הכנסת !! ולא הזכירו דבר וחצי דבר על השוואה בין קדושת המקדש לקדושת בית הכנסת . הסבר אחר למהות קדושת בית הכנסת אפשר להסביר על פי הר"ן שכתב : "לפיכך נראה לי דבית הכנסת ודכוותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ".[12] על פי דברי הר"ן כי יש לבית הכנסת קדושה מדרבנן כבר מזמן הקמת בית הכנסת ועוד לפני השימוש או אי השימוש הפונקציונאלי העכשווי. קדושת בית הכנסת היא קדושה אוטומטית החלה עם הקמתו. מכל מקום ואף על פי כן, אפשר למכור את בית הכנסת כי אין כאן חילול או תמורה כמו חילול מעשר, תרומה או קרבן. גם לדעה זו אין קשר כלל בין קדושת בית הכנסת לקדושת המקדש. גם הרמב"ם בראש הלכות בית הכנסת, לא נקט בלשון "בית הכנסת קדוש הוא", כמו שנקט במקומות אחרים, כמו: "נטע רבעי קודש הוא" - דהיינו הוא קדוש מן התורה. אולם למרות זאת, יש שפרשו בדעתו כי קדושת בית הכנסת היא מן התורה. כן כתב ערוך השולחן[13] בדעתו, וכן כתב מורנו הרב הגאון אליעזר נחום רבינוביץ' בפירושו יד פשוטה על הרמב"ם[14] ולאחרונה גם בתשובותיו[15]. לדעתו, אף על פי שהרמב"ם לא כתב זאת במפורש ביד החזקה, אפשר ללמוד זאת מנוסח הגדרת המצווה בספר המצוות. בספר המצוות (לא תעשה ס"ה) כתב הרמב"ם: "האזהרה שהוזהרנו מלנתוץ ולאבד בתי עבודת ה' יתעלה ומלהשחית ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הנכבדים..." . הרמב"ם לא הזכיר כאן במפורש בתי כנסת. לעומת זאת בתחילת ספר משנה תורה, במניין המצוות כתב: "שלא לאבד בית המקדש או בתי כנסיות ובתי מדרשות". במניין המצוות בכותרת הלכות יסודי התורה כתב: "שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהם" .אולם בהמשך בפרוט ההלכה כתב רק על איסור "הסותר אפילו אבן אחת מן המזבח דרך השחתה" , ולא כתב כלל במפורש על סתירת בית הכנסת . יכול להיות כי גם לדעת הרמב"ם בית הכנסת הוא כתשמיש קדושה כמו תפילין ומזוזה ולא תשמיש מצווה כמו שכתב הרמב"ן ואין בית הכנסת קדוש בקדושה עצמית כלל כמו קדושת המקדש או קדושת ערי חומה. גם לדעת הרב רבינוביץ' ודעימיה קדושת בית הכנסת היא לכאורה רק קדושה נגטיבית בלבד שנוצרה מן המצווה "לא תעשון כן". עוד אוסיף כי קדושת בית הכנסת לא הוזכרה כלל במשנה במסכת כלים של: "עשר קדושות הן" – הקושרת בין הקדושות החומריות השונות. גם כניסה לבית הכנסת במקל, מנעל ואפונדה ורקיקה[16], שנאסרו בהר הבית ובמקדש – הותרו בבית הכנסת. 3. הזיקה והדימיון בין קדושת בית הכנסת לקדושת בית המקדש. על הצד השווה בין הלכות בית הכנסת להלכות מקדש, בעיקר מצד ה"לא תעשה" של מצוות מורא המקדש, מצאנו בסמ"ג[17]: "כתוב בסוף פרשת בהר ומקדשי תיראו וכו' וגם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות צריך מורא וכיבוד ואין נוהגים בהם קלות ראש כאשר ביארנו בהלכות תפילה". כן כתב גם בסמ"ק [18]: "לירא מקדש וכו' ובזמן הזה מקדש מעט וכו' ובתי כנסיות אסור לעשות בהם קפנדריא ...". כן כתב גם בשאילתות [19] . ובספר יראים [20] כתב : "מורא מקדש ויראת מאלוקיך ציוה בהיכנס בהם אדם למקדש או בבית הכנסת או לבית המדרש שינהג בהם מורא וכיבוד דכתיב בפרשת בהר סיני את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, לא מהקדש אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש פירוש מן הקדוש ברוך הוא [21], ומצינו בית הכנסת ובית המדרש שנקראו מקדש: דתניא בתורת כוהנים[22]: "והשימותי את מקדשיכם , מקדש- מקדשי - מקדשיכם , לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות ואמרינן במגילה פרק אחרון [23] :" ואהי לכם למקדש מעט בארצות אשר הדחתים שם[24]", ואמר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, למדנו כשאמרה תורה את מקדשי תיראו[25], שבתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל "[26] . ובסימן ק"ד בערך הקדש כתב : "וכשם שאסור להנות מן ההקדש, כך אסור להנות מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנתייחדו לתפילה ולדרשה שגם זה הקדש ".[27] על פי היראים לעיל נראה כי ישנם שני שלבים בזיקה בין בית הכנסת ובית המקדש : שלב א' – שם מקדש נקרא על בית הכנסת. שלב ב' – מצות יראת בית הכנסת נלמדת ממצות יראת המקדש שהרי אתה ירא ממי שהזהיר על המקדש. על כן נראה כי גם לדעת היראים כי אין לבית הכנסת קדושה עצמית - חיובית, אלא רק שיתוף השם ונגזרות של מצוות לא תעשה הנגזרות ממצוות מורא המקדש. קדושה "חיובית" של בית כנסת נזכרת רק במרדכי (שבת פרק ראשון) שכתב שאין לשכב בעליית בית הכנסת של עזרת נשים. וכך כתב: "...ושמא (!) דמי לעליות היכל שנתקדשו דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצת כעין קדושת היכל". דהיינו, הצורך בהחלת קדושה היא הנהגה מינימאלית המוצעת על יד המרדכי, כעליות היכל הנספחות כביכול להיכל עצמו, ואינה מעיקר הדין. לכאורה דיבר המרדכי רק בעיניין של זיקה בין עזרת נשים לחלל בית הכנסת עצמו תו לא מידי. המרדכי לא פירש ולא פירט כלל מהי ההנהגה הראויה ולא התייחס כלל לעניין נטיעת עצים בחצר בית הכנסת אלא רק לאיסור שימוש של ביזיון בעזרת נשים. ובהלכות מכירת בית כנסת, בפרק בני העיר במגילה דיבר המרדכי רק על איסור נתיצה של מבנה בית הכנסת ולא משום כל קדושה חיובית של בית הכנסת. המפרש היחיד שהביא סברות על הקשר בין קדושת מקדש לקדושת בית הכנסת הוא המהר"י קולון. המהר"י קולון (בשורש קס"א) הביא את דברי המרדכי והוסיף, כי מאחר שהתלמוד מביא הוכחה ואסמכתא לאיסור בניית בניינים גבוהים סמוך לבית הכנסת מפסוקים הקשורים למקדש בלבד, כמו "לרומם את בית אלוקינו" – מכאן שיש ללמוד את ההשוואה ההילכתית בין קדושת המקדש לקדושת בית הכנסת. אכן כתב המהרשא ( חידושי אגדות למגילה כ"ט ): "ונמצא עתה בגלות שאני עומד בבית הכנסת הרי הוא מקום המקדש גופיה דלעתיד" , וזהו הפירוש שלו על "עתידים בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל". אולם יש לומר גם לדעתו שאין פירושה של מימרא זו להחיל את דיני המקדש על דיני בית הכנסת, אלא שמאחר שבתי כנסת אלו עתידים להתכלל בתוך בית המקדש העתידי הרי הם כעין מקדש מעט. אין להכחיש כי ההבנה על היות בית הכנסת כעין מקדש מעט התפתחה גם לנורמה הילכתית, כך למשל נאסרה באשכנז כניסת נשים יולדות וטמאות וכן המנהג כי בעל קרי לא ירד לפני התיבה להתפלל אלא אם כן יטבול במקווה תחילה[28]. כן כתב גם רבי יהודה החסיד [29]: "המכבד בית כנסת ומוציא עפר לחוץ - אינו צריך להשתחוות .... ואם הולך אחורי בית הכנסת מחויב להשתחוות על מפתן השער ויצא, וכתיב: "והשתחוו פתח השער ההוא בשבתות ובחגים לפני ה' (יחזקאל מ"ו )". גם במהרי"ל נכתב על אבל שיושבים עימו בחצר בית הכנסת : "ואמר ששמע מרבו כשנפרד אז מן האבל היה אומר מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ינחמך. ושאלו: מה שיכן שמו שייך בבית הכנסת שלנו, דהא דאיכא במדרש לומר כן היינו בבית המקדש.? והשיב לו דבית הכנסת מקדש מעט." למרות כל מנהגים אלו אין בהם משום גזירה שווה הילכתית בין קדושת המקדש לקדושת בית הכנסת ויש כאן נורמה חוויתית - מנהגית בלבד. "לא תיטע לך אשרה – המעמיד דיין שאינו הגון ובמקום תלמיד חכם – כאילו נטעו אצל מזבח" . סנהדרין ז, 4. האיסור המיוחד על נטיעת עץ במקדש והתפשטות האיסור לאיסור נטיעת עצים בגינת בית הכנסת. בבואנו לדון על נטיעת עצים או בניית פרגולה בחצר בית הכנסת, יש לדון קודם כל על האיסור המיוחד של נטיעת עצים בחצר המקדש וכן על השימוש בטכנולוגית ובחומר העץ במקדש עצמו. רק אחר כך נוכל להקיש או לא להקיש לשימוש בעץ או בטכנולוגית העץ בבית הכנסת וחצרותיו וגינותיו, אם בכלל יש זיקה בין קדושת בית הכנסת לקדושת המקדש כדלעיל. בהסבר האיסור המיוחד על נטיעת עצים בקרבת המזבח, למרות שלכאורה נטיעת עצים בסמיכות למזבח אמורה הייתה להיכלל באיסור הכללי של עבודה זרה, כבר כתב הרב נחום אליעזר רבינוביץ' כי אין איסור על שימוש בחפצים ובמקומות שמשתמשים בהם עובדי עבודה זרה מסיבות פונקציונאליות ו\או לנוי. אולם נטיעת עץ סמוך למזבח, אף על פי שהיא לנוי, נאסרה משום זהותה של העבודה זרה" . [30] דהיינו בנטיעת עץ סמוך למזבח ירושלים יש משום קיום שם העצם של העבודה זרה מעבר להיותה או אי היותה עבודה זרה שנאסרה לכשעצמה באיסור גורף של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" את הסברות לאיסור מיוחד זה הביא הרב פרופסור איתמר ורהפטיג שהביא מספר דעות להסבר האיסור המיוחד על נטיעת עץ סמוך למזבח . לדעתו , על פי רש"י [31]החידוש באיסור זה הוא שהוא חל כבר משעת הנטיעה וכן בכל שטח הר הבית כמו כן האיסור חל גם על הקמת מבנה מעץ . לדעת הרמב"ם האיסור הוא בעזרה ובאכסדראות במקדש . . הסברה לדעת המשך חכמה (לדברים ,שם ) היא שלא נבוא לחשוב כי עיניין המזבח והקרבנות הוא כביכול של מזון כלפי מעלה ולכן נאסרה נטיעת אילן . המהר"ל טוען בהסבר איסור זה כי אין לשתף עץ העשוי לצורך הדיוט לבין מזבח העשוי לצורך גבוה . על זה הוסיף הרב ורהפטיג כי בעצמות האיסור של נטיעת עץ אצל מזבח כי מאחר שבעץ טמון פוטנציאל של צמיחה והתחדשות, כאשר במזבח ירושלים נדרשת כפרה וביטול עצמי. לדעתו זו, לא מובנת הדרישה למזבח העשוי מאדמה, אדמה שטמונה בה כוחות התחדשות וצמיחה ולכן אולי יש חובה למזבח הבנוי מאבנים. הפעם הראשונה בו נזכר איסור נטיעה בחצר בית הכנסת הוא בספרו של דוד עראמה, ממפרשי הרמב"ם שכתב: "הנוטע אילן וכו' – ונראה לעניות דעתי דאפילו אצל בית כנסת אסור מדרבנן, אבל אכסדראות, דאפילו במקדש אינן אלא משום גזירה – בבית הכנסת מותר. "[32] ובהילכות בית הכנסת שתק הרמב"ם מכל איסור נטיעה או בנייה מעץ בבית הכנסת. הסברה כי בית כנסת הוא מעין מקדש או מקדש מעט לא נזכרה ברמב"ם כלל למעט מה שציטט וכתב "בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו - בקדושתן הן עומדים שנאמר והשימותי את מקדשיכם´ (הלכות תפילה הלכה יא'). גם במהר"י קולון (שורש קס"א ), הראשון שמעלה את הסברא ומדמה קדושת בית כנסת לקדושת מקדש לא נזכר דבר מאיסור נטיעת עץ בחצר בית הכנסת או במבנה בית הכנסת עצמו. 5. השימוש בעץ ובטכנולוגית העץ במקדש כבר במשכן המדבר השתמשו בעצי שיטים לקרשים, הן לקירות החוץ של המשכן וכן עבור הארון, השולחן והמזבח החיצוני והפנימי. על פי המסורת, את עצי השיטים שתל עוד יעקב אבינו ביורדו למצרים עצי שיטים כהכנה לבנין המשכן. על פי תורת הביולוגיה, עץ השיטה הידוע, מקורו מאפריקה דווקא, אולם כנראה היה מצוי בידי יעקב אבינו שבא מהכיוון ההפוך, מבאר שבע למצרים. לא התברר מדוע גם תקרת המשכן לא נעשתה מעץ. אם היו עצי שיטים בגובה עשר אמות, גם רוחב המשכן היה עשר אמות ולכאורה אפשר היה גם לקרות את המשכן בעץ כמו בדפנות. עם הכניסה לארץ ישראל, במשכן שילה, הוחלפו קירות העץ של המשכן לקירות אבן, אולם הכיסוי המשיך להיות מיריעות בד, מה שמראה שאולי עדיין לא הייתה לבוני משכן שילה טכנולוגיה מתאימה של קרוי עץ במפתח של עשר אמות = 5 מטר. על אף שהייתה להם יכולת להעמיד את קירות המשכן באורך = גובה של 5 מטר. לכאורה יש הבדל קונסטרוקטיבי והנדסי בין הקמת קירות עץ בגובה 10 אמות לבין קרוי מפתחים ברוחב 10 אמות. אולם התורה הקדושה כיוונה בכל מקרה לקרוי ביריעות וד"ל. יש אומרים כי המשכן בנוב ובגבעון, בניגוד למשכן שילה, המשיך להתבסס על קרשי המשכן המקוריים שהיו בחתך של אמה על אמה וחצי, דהיינו 50 על 75 ס"מ בקרוב . גם במקדש שלמה בירושלים היה שימוש נרחב בעץ ובארזים שהובאו דרך נמל יפו מהרי הלבנון. קירות הבית "מביתה" נבנו מצלעות ארזים וכן כל הציפוי הפנימי ורצפת הפרקט נעשו מעצי ברוש מהחרמון (דברי הימים ויחזקאל)[33]. לא ברור אם הקיר החיצוני היה גם הוא מעץ. על פי הפרשנות של "טור[34] כרותות ארזים", שנכתב לכאורה על חצר המקדש, נראה שהשימוש בעץ היה גם שימוש קונסטרוקטיבי ולאו דווקא לציפוי פנימי. בבית המקדש של שלמה נבנו כרובים בקודש הקודשים מעץ שמן, דלתות המקדש נעשו גם הם מעץ שמן ובחזית החצר הפנימית נבנו "טור כרותות ארזים" – דהיינו אכסדרה עם עמודי עץ ולא נדבכי עץ אופקיים. גם כל תקרות הביניים נעשו מעץ, בדומה לתקרות האקוסטיות של היום. על כן תמוהים מאוד דברי הרמב"ם שלא הזכיר דבר מהשימוש הרחב בעץ במקדש הראשון בעץ בולט וגלוי כמו שנכתב : "ויספון את הבית גבים ושדרות ארזים" ( מלכים א , ו). על פי הארכיאולוגים, קורות עץ אופקיות שולבו גם בקירות החוץ של מבנה המקדש שהיו עשויים מאבן - לקבלת כוחות אופקיים, עומסי רוח וכוחות מתיחה או כוחות לרעידת אדמה, כולל קורות עץ המונחות לאורך עובי הקירות החיצוניים – "שלא יבעט". כן נכתב במסכת ראש השנה (בבלי ד) על בנית קירות החוץ של קירות המקדש: "והוא מתבנה אבן גלל ואע מתשם בכותליא ועבידתא דק אספרנא מתעבדתא ומצלח בידיהם" ( עזרא, ה', ח' ): ועל זה שואלת הגמרא: " דכתיב נדבכין אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב"... למה ליה דעבד הכי? סבר אי מרדו בי בית יהודאי איקלייה בנורא. אלו שלמה לא עבד הכי? והכתיב שלושה טורי גזית וטור כרותות ארזים?" על זה נאמרו בגמרא שלשה תירוצים : א. "שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד מלמטה" – לכאורה הגמרא סוברת כאן שמדובר בשילוב עץ בבניה אופקית או נמוכה, או שבעזרה שולבו קורות העץ גם ביסודות המבנה ושריפתן יכול שתביא להתמוטטות מבנה המקדש. ב. "שלמה שקעיה בבינינא איהו לא שקעיה בבינינא" - הגמרא סוברת שמדובר בבנייה בעץ בולט. בבניין שלמה קונסטרוקציית העץ הייתה משוקעת בקירות המבנה והייתה מוגנת מפני שריפה בעוד שבמקדש הראשון (? צ"ל "השני") קונסטרוקציית העץ נשארה גלויה ולא הייתה מוגנת מפני שריפה. ג. "שלמה סדייה בסידא איהו לא סדייה בסידא" – הגמרא סוברת שמדובר בעץ גלוי במקדש השני וזאת בניגוד למקדש שלמה בו כוסה העץ בסיד והיה מוגן מפני שריפה. גם ידוע להיפך, כי עיקרו של בית המקדש של שלמה – קודש הקודשים - נבנה כולו מעץ !! כן משמע ממה שכתוב במלכים שם (מלכים א', ו,ט"ז). "ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות ויבן לו גבים לדביר קודש הקודשים". ועל זה פירש רש"י: "כ' (אמות) שהן מסוף ההיכל והלאה – הן של בית הכפורת !! "[35]. גם רצפת המקדש הייתה מעץ ברוש. וציפוי העץ הפנימי בהיכל היה עד גובה עשרים אמה מתוך גובה כללי של 30 אמה כאשר עשר האמות העליונות צופו באבנים טובות על פי הרד"ק שם. יש לציין כי במחקר שנעשה לאחרונה על קורות העץ שהוצאו ממסגד אל-אקצא, אחרי שהיו שם בשימוש משני, נמצאה קורת עץ מברוש שגילה הוא מזמן המקדש של שלמה ![36]. גם במקדש השני היו אכסדראות פנימיות מעץ בתוך עזרת כוהנים. כן נכתב במסכת תמיד (כ"ח): "נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה ונכנסו הכוהנים אחריו ושתי אבוקות של אור בידם. נחלקו לשתי כיתות, אלו מהלכים בעזרה מצד מזרח ואלו מהלכים בעזרה מצד מערב". משמע שהאכסדראות היו בתוך העזרה הקדושה – היא עזרת כוהנים. ועל זה נאמר בגמרא שם: "ומי הוו אכסדראות בעזרה? והא תניא רבי אלעזר בן יעקב אומר: מניין שאין עושין אכסדראות בעזרה תלמוד לומר לא תיטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך. הכי קאמר: לא תיטע לך אשרה – לא תיטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך !! אמר רב חיסדא – "באכסדראות של בנין". לכאורה תירוצו לא ברור. האם כוונתו היא שמדובר באכסדראות של אבן שאינן מעץ ובאמת נאסרה בנייה מעץ, או שכוונתו היא לבנייה מעץ באכסדראות שהם חלק ממבנה המקדש ולכן הן אינן מכלל האיסור של לא תיטע לך אשירה שנאסרה רק אצל המזבח. גם רבי אליעזר בן יעקב על המשנה במידות (פרק ה' משנה ד') אמר בעצמו כי הייתה לשכת העץ בצפון: "שכחתי מה הייתה משמשת, אבא שאול אומר – לשכת כוהן גדול . ." - משמע שהיה שימוש בעץ בעזרות המקדש ולא נשמע בזה כל פקפוק. מצינו גם שימוש מפורש בעץ בחזית המזרחית מעל[37] שער הכניסה לאולם, שם נבנו אמלתראות, קורות עץ בולטות במשקוף השער . ועל אף פילפולי התוספות יום טוב שכתב לתרץ שהייתה נקראת לשכת עץ בהיפוך של לשכת אבן – לא מסתבר שיקראו ללישכה בעזרה כה חשובה "של עץ" כאשר לכאורה לנגד עינינו יש כאן איסור חמור של שימוש בעץ או בטכנולוגית העץ במבנה המקדש וסמוך למזבח העולה. כבר הבאנו לעיל[38] את דעת הרמב"ם שבנדון על איסור נטיעה ואיסור שימוש בעץ במבנה המקדש גם באופן זמני. והראב"ד [39]השיג עליו וכדלקמן : "אמר אברהם : לשכת העץ – בית הייתה !! בימה של עץ שעושים למלך בשעת הקהל – לשעתה הייתה !! וכן גזוזזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה – לשעתה הייתה !!" ובהשגות הראב"ד על הרמב"ם [40], שם כתב הרמב"ם כי אין לבנות במקדש עץ בולט כלל ואין עושים אכסדראות של עץ בכול העזרה" , הוסיף הראב"ד: "והלוא לשכת כהן גדול של עץ הייתה, ובשמחת בית השואבה מקיפין כול העזרה בגזוזטרא: אלא לא אסרה תורה אלא אצל מזבח ה' והיא עזרת כהנים משער ניקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית – מותר". משמע שלדעתו איסור השימוש בעץ בעזרה נובע מאיסור נטיעת עץ סמוך למזבח. ומקור שניהם מהספרי שכתב: "מניין לנוטע אילן ובונה בית ( מעץ !!) בהר הבית[41] שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר: כל עץ - אצל מזבח ה'. רבי אליעזר בן יעקוב אומר: מנין שאין עושין אכסדרות בעזרה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלוקיך"[42]. יש שכתבו[43] בסוגיא כי רבי אליעזר בן יעקב בא לאסור באכסדרא בלבד ותנא קמא הוא המחמיר. על ההחמרה הגורפת בעניין השימוש בעץ במקדש ירושלים כתב הרב ורהפטיג: "ונראה שהרמב"ם לשיטתו על פי דבריו באיסורים נוספים שהם דרך העכו"ם. כך הוא אומר ביחס לאיסור הקפת פאות הראש, השחתת הזקן וכתובת קעקע ושריטה לנפש כל אלו הם דרך עבודה זרה... ואף בנידון דידן כוונתו לשמיים... ולכן יש להתרחק ממנה מרחק רב. בין כך ובין כך עניין זה להשקפתו הכוללת של הרמב"ם את מלחמת התורה כנגד עבודה זרה (ורהפטיג , שם 343 ) 7. השימוש בעץ ובטכנולוגית העץ בבית הכנסת בכל בתי הכנסת לדורותיהם במזרח או במערב השתמשו בעץ ובקורות עץ . ידועים מאות בתי כנסת מעץ במזרח אירופה שהיו עשויים מעץ בלבד ולא נשמע על זה שום נדנוד [44]. הנדנוד היחידי הידוע הוא סברתו של רבי דוד עראמה שכתב: "הנוטע אילן וכו' – ונראה לעניות דעתי דאפילו אצל בית הכנסת – אסור מדרבנן. אבל אכסדראות, דאפילו במקדש אינן אלא מדרבנן משום גזירה – בבית הכנסת מותר." גם רבי עקיבא איגר[45] שציטט את רבי דוד עראמה: "וכתב רבי דוד עראמה בפירוש להרמב"ם דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן" – כתב בסגנון של הערה ולא ברור אם התכוון להלכה[46]. המהרש"ם ציטט את רבי דוד עראמה והתיר לטעת בחצר בית הכנסת ולא כפי שהביאו בשמו בעל המחבר ספר משכן דוד בשם הרב ניסים קרליץ. בכל הראשונים אין כל איזכור לאיסור בנייה בעץ או בטכנולוגית העץ. גם מלשון הרמב"ם כתבו רבים בדבריו כי הותרה נטיעת כל עץ מחוץ לעזרה ולמבנה המקדש עצמו. כן כתב המהרי"ט[47]: "מנהג פשוט לנטוע גינה סמוך לבית הכנסת, וכן מובא אצל אבי זקני כמוה"רר כף החיים סימן יא ולא כמו שכתב בשמו לאסור בדווקא בספר משכן דוד . "והאמר רבי אושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן נושרים. וכשנכנסו נכרים למקדש - יבשו". בבלי יומא, כ"א 8. ההחמרה במצוות בית הכנסת כפועל יוצא מאי ההכרה ברלוונטיות של מקדש כאן ועכשיו, של ייאוש מהמקדש עצמו והפיכת בית הכנסת למקדש סופי בפועל. בבואנו להשוואה הילכתית ולדימוי מילתא למילתא בין בית הכנסת שלנו לבית המקדש יש לעיין היטב. שהרי מבנה בית הכנסת הוא יצירה מאוחרת[48] שלא הייתה בזמן מתן תורה ושני המקדשים והוא מעין מקדש מעט תחליפי. למרות שהוכח לעיל שעל פי ההלכה והראשונים אין כמעט נקודות השקה הילכתיות בין בית כנסת למקדש למעט איסור שלילי של נתיצה. אולם עם חזרתנו המחודשת לארץ ישראל ואולי בקרוב גם למקדש עלינו לבדוק היטב את היחס האמיתי בין בית הכנסת היום יומי שלנו לבין המקדש הנורמטיבי הרלוונטי. האם בנקיטת עמדה מחמירה של החלת איסור גורף אם בנטיעת עצים ו\או שימוש בטכנולוגית העץ כמו הקמת פרגולה מעץ במבואת בית הכנסת אנחנו מיטיבים עם הרלוונטיות עם מצוות המקדש או שמרחיקים אותו להלכתא דמשיחא? האם בבואנו לאסור הנחת עציצים פורחים בכניסת בית הכנסת, נגד מה שכתב הבבלי ביומא המובא בפתיח, כאשר אנחנו נשארים עם מבנה ערום מצמחיה וחצר מרוצפת באבני שיש טהור, אנו מיטיבים עם הרגשת הקדושה של בית הכנסת הקהילתי או לרעיון בית הכנסת שבמקדש? 9. מסקנות א. כבר במשכן במדבר היה שימוש בקרשים אנכיים מעץ לדפנות המשכן וללא ציפוי. גם כלי המשכן: ארון שולחן, מזבח פנימי ומזבח חיצוני נעשו מעץ. עם הכניסה לארץ במשכן שילה, הקירות החיצוניים הוחלפו מקרשי עץ לקירות אבן כאשר התקרה נשארה תקרה משולבת ביריעות בד ועורות בעלי חיים. במקדש שילה או במקדש בשכם היה עץ אלה צמוד למבנה המשכן. בהקמת המקדש הראשון, על פי התיאור בספר מלכים, היה שימוש מסיבי בקורות עץ. במבנה המקדש עצמו שולבו כנראה קורות עץ גם בקירות לקבלת כוחות מתיחה וגמישות וגם להגנה נגד כוחות רוח ורעידת אדמה. כן היה שימוש בעץ בקונסטרוקציות של התקרה הקונסטרוקטיבית ובתקרת הביניים, בעיצוב הפנים ובציפוי קירות האבן מבפנים. לדעת הרמב"ם נראה כי כל ציפוי העץ "הנראה" במקדש לא בלט, וצופה בציפוי זהב או בציפוי אחר. יש שאמרו בדעתו כי נאסר במקדש רק שימוש בעץ בקורות אנכיות כעין נטיעה. אכסדראות = פרגולות מקורות מעץ, היו הן בעזרת כוהנים והן בעזרת ישראל והיה שימוש מסיבי ב"כרותות ארזים". בכל ספר מלכים לא מצוינת שום הסתייגות משימוש בעץ ולהיפך – מסופר עוד ועוד על המבצע האדיר של כריתת ארזים בהרי הלבנון והבאתם דרך נמל המקדש של יפו לירושלים. לא התברר מדוע היה שילוב בחומרי הבניה באכסדראות המקדש בין עמודי עץ ועמודי אבן ולא הסתפקו בשימוש באבן בלבד. האם זה מסיבות קישוטיות, ארכיטקטוניות או שזה במסגרת "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל". גם במקדש השני שולבו קורות עץ הן בקירות והן בתקרות. לא ידועה בעולם העתיק כל טכנולוגיה שאיננה של עץ לקרוי מפתחים גדולים[49] . בבדיקה מדעית של קורות העץ שהיו בשימוש משני במסגד אל אקצא נתגלתה קורת עץ מברוש מזמן המקדש הראשון[50]. את דעתו השלילית הגורפת של הרמב"ם על איסור השימוש בטכנולוגית העץ במקדש יש לראות על רקע גישתו הכללית לנושא איסור העבודה זרה. את הסתירה בין המציאות המסיבית של השימוש בעץ במקדש הראשון (שם היה יצר עבודה זרה במלוא תקפותו), יש לתרץ אם כדברי הגר"א שנאסר עץ רק דרך גדול ו\ או שנאסר עץ בולט[51] בלבד. ובכלל ללא שילוב עץ במבנה המקדש, לא יתכן כי תיתכן טומאת נגעים. התלמוד בשני מקומות[52] דורש וממעט מקדש מטומאת נגעים מהפסוק "בארץ אחוזתכם". ב . על הסברא של זיקה ודמיון הלכתי בין נטיעת אשרה אצל מזבח לנטיעת עץ בחצר בית הכנסת משום עבודה זרה, כבר כתב הרב נחום אליעזר רבינוביץ והוכיח מדברי הרמב"ם כי לא נאסר לבנות ולהשתמש בכל מה שהוא פונקציונאלי ולתועלת, הגם שהוא משמש אצל עבודה זרה. כך גם רחץ רבן גמליאל, נשיא וראש הסנהדרין במרחץ של אפרודיטי ואין להחמיר[53] וליצור איסורים מחודשים[54]. כן כתב הערוך לנר (סימן יט): "לא מצאתי כל סמך ורמיזה בפוסקים שיהיה אסור לנטוע אילן על פתח בית הכנסת." והוסיף הנצי"ב מוולוז'ין: "אין לנו לבדות מלבנו איסורין שלא נמצא בתלמוד" (זכר שמחה רלז). גם אם נסבור שיש זיקה בין קדושת בית הכנסת לקדושת המקדש, זיקה זו היא קלושה, איננה מוזכרת כמעט בראשונים ואם היא קיימת, היא קיימת מהצד הנגטיבי של מורא מקדש הקשורה להתנהגותנו בבית הכנסת במורא ובקדושה ולא שיהיה צורך לצפות בזהב את ארון הקודש והבימה של בית הכנסת העשויים מעץ. כן כתב המגן אברהם (אורח חיים צ): "נהגו לעשות אכסדרה לפני בית הכנסת." על פי הסברו של הרב ורהפטיג, כי נטיעת עץ אצל מזבח נאסרה במיוחד בגלל הניגוד בין היות העץ צומח ומתפתח לעומת אפסות האדם המסתמלת במזבח אבנים, סברה זו לא שייכת כלל בבית כנסת ובחצר בית הכנסת. ועל זה הוסיף מרא דראעא דישראל, הכהן הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (אורח משפט לז): "והעיקר יש לומר, בדרכי הכבוד המוסמכים לכל, אין שייך כלל בחוקותיהם לא תלכו... , אם כן, כיוון שנטיעת אילנות היא הידור ויופי מוסכם [55], יש לומר דלא שייך על זה כלל משום בחוקותיהם לא תלכו". ג. גם במבנה המקדש השלישי, אם לא נשתמש בהיתרו של הב מנחם מנדל שניאורסון שהתיר שימוש בברזל במבנה בית המקדש השלישי – נאלץ להשתמש בעץ, בעיקר לתקרות ולקורות. קימת היום טכנולוגיה של קורות עץ מרוכבות רב שכבתיות היכולות לגשר ולשמש כקורות נושאות במפתחים של עשרות מטרים ואין צורך לכרות ולהשתמש בקורות עץ גולמיות. אפשרות נוספת לקרוי הבית השלישי תהיה בשימוש בחומרים מרוכבים כמו סגסוגות של מגנזיום וטיטניום שלא ברור אם נתכללו באיסור הברזל, הנשק ושפיכות הדמים, סגסוגות המיוצרות בשיטות עיבוד מתכות מודרניות שגם הן משמשות להרג ושפיכות דמים. הדיון בסוגיא זו טרם הבשיל [56]. ד. בכל מקרה, הן נטיעת עץ והן בניית פרגולה מעץ בחצר בית הכנסת יהיו מותרים כמו שימוש בעץ במבנה בית הכנסת וריהוטו. אין צורך להדר, להחמיר ולייקר ולבנות מפרגולת אלומיניום. ולא כפי שכתב הרב קרליץ שאסר גם הנחת עציצים נקובים במבואת בית הכנסת. אין זאת כי לרב קרליץ ודעימיה התחלף המקדש הלא רלוונטי בבית הכנסת הרלוונטי בו הוא מתפלל תדיר!!, אי ההבדלה האמיתית בין בית כנסת לבית המקדש גורמת לחורבן וכדברי הרי"ף[57] : "שנאמר ולרומם את בית אלוקינו ולהעמיד את חורבותיו" - פירוש – כשם שהמרומם את בית אלוקינו ומעמיד את חורבותיו, כך מי שאיננו מרומם את בית אלוקינו – מחריב את העומד". ו. ונפסק להלכה בהלכות תערובות : "חזותא – מילתא היא[58]". המראה האסתטי החיצוני והשטחי לכאורה יש לו משמעות הלכתית ורוחנית. אם מלאכת צובע אסורה בשבת שלכאורה היא רק הזזת הצבע מן המיכל בו הוא נתון לקיר, חפץ או בגד, למרות שאין בשכבת הצבע ממשות והיא שכבה בעובי מיקרונים ספורים – מכאן נלמד שיש ערך הילכתי ודתי לחזות בית הכנסת ובית המקדש וחצרותיו אותו נבנה במהרה בימינו. ובית הכנסת בו אנו מתפללים לא יהיה לעולם תחליף שלו – למרות קדושתו. והוסיף הרב הרצוג : "ובפרט שבמרבה בנטיעת אילנות בארץ ישראל, אפילו באילני סרק, הרי זה משובח, שיש בזה משום תיקון האוויר והבראתו, ... ונמצא שיש בזה עניין דיישוב ארץ ישראל... בכל מקום בארץ ישראל כולל גם בשטח הסמוך לבית הכנסת." ביביליוגרפיה כללית 1. איסור נטיעת עץ אצל מזבח, הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, בתוך נטיעות הארץ, נטיעות ט"ו בשבט – אסופת מאמרים, מכון התורה והארץ תשס"ד ע' 340-348 2. הרב מנחם סליי, נטיעת ובניית עץ בחצר בית המקדש ובית הכנסת, נעם כ"ב ( תש"מ ) ע' רלו – רס"ד. 3. משכן דוד, דיני בית הכנסת ובית המדרש, הרב יעקב אייזנבך , מכון ספרים יח"ל ישראל, קרית ספר. רשימת תפוצה לעיון ולהערות 1. הרב ניסים קרליץ 2. הרב יעקב איזנבך, קרית ספר 3. הרב נחום אליעזר רבינוביץ 4. הרב אליעזר רייף 5. הרב פרופ' איתמר ורהפטיג 6. הרב יהודה עציון 7. הרב ד"ר יואל אליצור 8. הרב ישראל אריאל 9. הרב יוסף יחיאל עץ שמן- אלבוים 10. הרב אדריכל שמואל בלזם 11. הרב פרופסור דניאל מיכלסון 12. ד"ר גבריאל ברקאי, ארכיאולוג 13. מר ראובן פרץ, ארכיאולוג ודנדוכרונולוג 14. הרב מנחם סליי ראה עוד באתרי : ירושלים המקדשית http://www. gideon.022.co.il [1] משכן דוד, דיני בית הכנסת ובית המדרש. מכון הספרים שעל ידי בית הכנסת יחל ישראל , קרית ספר. [2] סימן ו' [3] רמב"ם פ"ו מהלכות עבודה זרה .הלכה ט .ספר המצוות לא תעשה י"ג.. [4] פרק ט' , משכן דוד ,שם [5] מהרש"ם אורח חיים חלק ו' סימן ז. להלן נראה כי טעה בהבנת דברי המהרש"ם. המהרש"ם בשלוש תשובות עוקבות בכרך ו' של תשובותיו ( סימנים ה', ו', ז' ) כתב בנחרצות לשואל, רבי דוב וארשווסקי מקאליש כי אין כלל איסור לטעת עצים בגן בית הכנסת. כן כתב גם בכרך א סימן י' [6] ועל זה היקשה בדברי ירמיהו :" אבל בעזרה ואצל המזבח מה עניין נטיעת עץ בשביל קיבוץ בני האדם ? אלא שנאסר במיוחד ולכן לנו – גם לנוי נאסר !" [7] ובאיגרות משה יורה דעה סימן ס"ג וסימן ס"ה , כתב שעזרה שכתב הרמב"ם כוללת את כל הר הבית . בניגוד למה שכתב הרמב"ן לדברים ט"ז כתב : " אבל הבונה בהר הבית – אסמכתא מדבריהם , כי הכתוב לא אסר אלא בנטיעה ... אצל מזבח ה' אלוקיך ". [8] על פי הסבר הרב הגאון נחום אליעזר רבינוביץ, הרמב"ם מוסיף כאן את הנימוק" כדי שיתקבצו שם העם" להוסיף הסבר לאיסור זה שלכאורה היה אמור להיכלל באיסור הכללי של מניעת עבודה זרה ומשמשיה . כנראה שקיבוץ העם סמוך למקום העבודה זרה שהוא בסמיכות לה או בחצריה גם הוא נאסר . [9] רמב"ן , ראש פרק בני העיר, מסכת מגילה. [10] ברכות ו. [11] בשו"ת רב פעלים חלק ב' סוף סימן כ' כתב כי גם לדעת הרמב"ן קדושת בית הכנסת היא מדאורייתא . [12] דפי הרי"ף ח' למגילה [13] ערוך השולחן סימן קנ"ג סעיף ד' [14] יד פשוטה על הרמב"ם , פתיחה לפרק י"א [15] שו"ת שיח נחום, תשובה נ"ב, האם יש איסור לנטוע אילנות בחצר בית הכנסת, בעריכת שכני הצדיק הרב אליעזר רייף . [16] ברכות ט ו סג לבדוק . רמב"ם הלכות תפילה פרק י"א הלכה י' . [17] סמ"ג מצוה קסד [18] סמ"ק מצוה ח' [19] שאילתא קמ"ה [20] ספר יראים סימן ת"ט [21] יש שהביאו ראייה מכאן שאין כלל מושג שלקדושה מהותית – עצמית . [22] [23] מגילה כ"ט [24] יחזקאל יא . פשט הפסוק הוא על השראת השכינה בגלות והמילה "מעט " חוזרת על השכינה עצמה , שהיא שכינה מסותרת . אולם בתרגום שם תרגם :"ויהבית להון בתי כנישתא תנין לבית מקדשא ואינון כזעיר ",דהיינו שהוציא מפשט הפסוק ותרגם כי בתי הכנסת שבגלות הם משניים למקדש ירושלים . [25] ויקרא כ"ו [26] כתב הפרי מגדים לאורח חיים קנ"ג כי גם לדעת היראים קדושת בית הכנסת ובית המדרש היא מדרבנן והתועפות ראם על היראים שם כתב שבית הכנסת הוא תשמיש קדושה ולא תשמיש מצווות . [27] גם כאן משמע שהקדושה היא קדושה נגטיבית כעין איסור ההנאה ממון גבוה . [28] ראה בהרחבה אצל ג'פרי וולף , בית הכנסת באשכנז : דימוי והלכה , כנשתא,ב(תשס"ב). [29] ספר חסידים סימן תצב. [30] המהרש"ם חלק י"א, סימן קכ"ז חולק על זה וכותב :"אבל במקום שהעכו"ם נוהג בזה בבתי תפילותיהם, כבר כתבתי משום בחוקותיהם, ומכול מקום אין האילנות נטועים כפי שנוטעים בבתי תפילותיהם,יש להקל כמה שכתב כנסת הגדולה יורה דעה קע"ח . [31] רש"י לדברים טז,כא [32] הלכות עבודה זרה. [33] עיין בהרחבה במאמרי קדושת הר החרמון באתרי : ישראל המקדשית [34] בניגוד לדעת הגאון מוילנא שניסה לתרץ את האיסור הגורף של השימוש בעץ על ידי הרמב"ם כי לא נאסר שימוש בעץ אלא דרך גידולו . [35] רש"י למלכים , שם . [36] קורת הברוש שנלקחה ממסגד אל אקצה מתוארכת לפני 180 - +2600 שנה ! [37] מחישוב סטטי שנערך על ידי לא נתבררה כלל האפשרות שביכולת האמלתראות לשאת את המשך קיר האולם שמעליהם . [38] רמב"ם , בית הבחירה פרק א' הלכה ט', ראה בפתיחה למאמרי . [39] רמב"ם , בית הבחירה פרק א' הלכה ט' [40] רמב"ם , בית הבחירה פרק א' הלכה ט' [41] ראה לעיל בהערה בפתיחה את דעתו של הרב משה פיינשטיין בעיניין . [42] ספרי לפרשת שופטים , הובא בכסף משנה פרק ו מהילכות עבודה זרה . [43] מרכבת המשנה אלפנדרי בשם חזון נחום קודשים רלט. הר המוריה , מאיר יונה ברנצקי , וורשה תר"נ . ועיין במאמרו של הרב ורהפטיג , הערה 13, על העובדה כי תנא קמא הזכיר "בונה בית" , ואילו רבי אלעזר בן יעקב הזכיר אכסדראות , אם שניהם מתכוונים לאותו דבר . [44] כן כתב גם המהרש"ם בסוגייתינו שיש להוכיח מן המציאות וממעשים כל יום על ההלכה , ואם אינם נביאים – בני נביאים הם . שו"ת חלק אורח חיים כרך ו' סימן ה. בית כנסת מעץ היה בעיר וילקאוויסק בדרום ליטא, מקום התיישבות בני חייא = חרלפ לאחר גירוש ספרד. בבית הספר אורט בגבעת רם בירושלים מוצגת תערוכת קבע של בתי כנסת מעץ שהיו במזרח אירופה . [45] אורח חיים סימן ק"נ ד"ה כופין [46] הרב מנחם סליי, נועם כ"ב תש"מ ,רל"ד – רס"ד . [47] מהרי"ט חלק ב, ח"ד סימן ד . שו"ת בנין ציון סימן ט [48] רק שישה בתי כנסת עתיקים שנמצאו ידוע כי נבנו בסוף ימי הבית השני . [49] למרות שנמצאו קשתות מלבנים מתקופת הברונזה בשער המזרחי של תל דן. רק בתקופה הרומית החל השימוש בקשתות מאבן ושימוש בחומרי מליטה אויריים של סיד וצמנט חרסיתי המאפשרים יציקות צמנטיות בשילוב אבן . [50] כרונולוגיית טבעות של קורות עצי ארז הלבנון מגג מסגד אל אקצא , ש.לב ידון, נילי ליפשיץ ,י.ויזל . [51] על פי המעשה רוקח , האיסור לדעת הרמב"ם הוא רק על עץ בולט ולא בנין בעץ, דומיא דעץ נטוע . כן כתב גם במרכבת המשנה :" לא נאסר עץ אלא רק דרך ביניין שכל שמחובר לקרקע מחזי כנטיעה והוא שבולט ". [52] נגעים יב , ב . יומא יב . ראיה זו הובאה במהרש"םאורח חיים סימן ח . [53] וראה בהרחבה בהערות על תשובות המהרש"ם . שם ניסה בנו להוכיח כי אביו לא ידע , לא הבין ולא היו לפניו המקורות ההילכתיים !!! וד"ל . [54] שו"ת משיב דבר , סימן ט' מהדורא בתרא סימן י"ד . [55] "אם נאסור כל מנהגי הכבוד הנהוגים אצל עכו"ם , יהיה אסור גם לטאטא, לשטוף את הרצפה ,לנשק דברים שבקדושה ", הרב מנחם סליי, נטיעת ובניית עץ בחצר המקדש ובחצר בית הכנסת , נעם כ"ב, תורה שלימה ירושלים תש"מ ,עמוד רס [56] ראה מאמרי השימוש בברזל ובמוצריו בבנין בית המקדש השלישי באתר האינטרנט של המחבר " ישראל המקדשית" . [57] הרי"ף לפרק ראשון של מסכת שבת . [58] מלאכת צביעה בשבת לא נפסקה להלכה בשולחן ערוך הלכות שבת ונזכרה רק ברמב"ם בעיניין צביעת התכלת . עיין במאמרי "חזותא מילתא היא באתר ישראל המקדשית .

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS