יום ה', כט’ בתשרי תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
אם חשבתם כי חברון היא עיר האבות - טעיתם בגדול !! עירם של אבותינו מייסדי האומה -אברהם ויצחק- היא באר שבע. ולהלן יבואר מהותה הפנימית ומדוע נעלמה מהפסיכוהיסטוריה ומהפסיכוקוסמוס של עמינו ומולדתנו . פשר איזכורה ושמה הראשון בתורה " מדבר באר שבע ", על ידי הגר המצרית ורק לאחר מכן על ידי אברהם,שלא בנה שם מזבח , יצחק שבנה שם מזבח ( בדרך לבאר לאה , מדרום לשכונת נווה זאב ),ויעקב-שעקבות הטמנת חפצי בית מתקופתו נמצאו ליד שכונת נווה נוי. האם נמצא כאן את מעיין המים החיים של הרוח ? האם נמצא כאן את 'מתג האמה '? האם הברית עם אבימלך של אברהם ואחר כך של יצחק רלוונטית למאה ה-21 למניינם ?האם היו שתי ערים בבאר שבע או שיש כאן מציאות אחת על פי תורת הנסתר .?האם תעתה -טעתה הגר המצרית במדבר באר שבע ?האם נחלקו כאן אברהם ויצחק בשמה ומהותה הפנימית ? למה לא הכיר כאן אברהם בצורך להקמת מזבח ?במצורף "מסכת באר שבע "- על מהותה הפנימית וסיכויה לעתיד.
02:27 (27/04/12) גדעון חרלפ

רח' הסורג 2 ירושלים 94145 טלפון: 6233869-02 Tel. נייד: 5403088-050Cell. פקס : 6233872-02 Fax. 2, Hassoreg St. Jerusalem 94145 charlapg@inter.net.il http://www.charlap-architects.com " ...אדוני אבי זקני ז"ל הגיד בעינין הבארות שחפרו אבותינו להסיר החיצוניות למצוא הארה הגנוזה . שבכל מקום יש נקודה גנוזה פנימית מה' יתברך, רק שצריכין להסיר החיצוניות לגלות נקודה הפנימית שנקרא באר מים חיים ". שפת אמת ,בראשית תולדות מסכת באר שבע נערך : אדר א' התשע"א פברואר 2011 עודכן : כסלו התשע"ב נובמבר 2011 עודכן: ד טבת התשע"ב , ערב פרשת ויגש דצמבר 2011 "...כללות קדושת ארץ ישראל היא חכמה: "ה' בחכמה ייסד ארץ ". מוחין דאבא שבכללות – מאירין בכול ארץ ישראל ... ואחר כך ( אחרי ארבעת ערי הקודש ,טבריה ,צפת ,ירושלים וחברון וסגולותיהן הרוחניות ) יש את באר שבע ושכם הנסתרות . באר שבע היא בינה שהשורש שלה הוא אימא ולשכם יש שורש בדעת ..." הרב יוסף גינצבורג, בשעה שהקדימו,ב' כסלו התשע"ב מסכת[1] באר שבע התגלות מתג האמה ומעיין חיים שאיננו פוסק התמזגות חסד לאברהם בגבורת יצחק באר שבע מתגלית לראשונה בתורה הקדושה דווקא על ידי הגר המצרית[2] שפחת שרה . כאן נאמר לאחר הגרוש השני של הגר ובנה ישמעאל פרא אדם :" ...ותלך ותתע במדבר באר שבע " .כמו שכתבו בחסידות ( איפה ) כי כל מקום שנזכר שמו בתורה הוא מהותו , כנראה שכאן הוא המקום למצוא את יחודו ומיוחדותו של השם באר שבע . אף כי מקור השם והסיבה לקריאתו בשם באר שבע נכתב בתורה רק לאחר מכן , אם כמקום הברית בין אברהם לאבימלך מלך גרר ואם לאחר מכן כמקום השבועה בין יצחק אבינו לאבימלך אחר שהוא מלך פלישתים . מתברר כי עוד לפני גילוי מקום הבארשבעית והתמצות ,התמצאות ומירכוז מיקומה של העיר או המקום יש כאן מציאות איזורית מרחבית וכל המרחב המדברי נקרא כאן 'מדבר באר שבע '. מציאות של מדבר, בין מזרע לישימון החובר לבאר מים חיים שטרם נתגלתה ! הכתוב מציין כי יש כאן מציאות של 'תעייה'. לכאורה הגר כאן 'הולכת', דהיינו היא הולכת בהליכת מכוון במגמה של הליכה , במגמה של מי שיודע לאן הוא הולך . ואף על פי כן מדברה של באר שבע ומרחב באר שבע גורם לתעייה , מי שלא מכוונן מהשכינה העליונה , לא ימצא את הבאר , לא תתגלה לו 'באר לחי רואי': על פי המשך חכמה (בראשית כ"א), הגר כאן תועה ולא מלשון טעייה .היא בתנועת חיפוש ובתעייה מכוונת ועל מנת למצוא את מעיין המקור "כוונה הגר לאותו מקום ששם עומד אברהם ומתפלל באשר שם בבאר שבע מוצבסולם ארצה וראשו מגיע השמיימה ."ותשב לה מנגד"- נגד שער השמים !" כן כתב בשפת אמת (תרל"ה ): "..ובזה מובן לשון הפסוק וכל הבארות כו' סתמום פלישתים כו' ויאמר אבימלך לך מאיתנו כו' כי על ידי שנסתמו הארות המתפשטין ממעיין הקדושה לכן נקראו פלישתים. וכשחזר יצחק וחפר הבארות נתגלה כבוד מלכות שמים והכירו אבימלך וכו' האמת ונכנעו ליצחק אבינו עליו השלום ..." מתברר כי רגלי הסולם מוצבות כאן, עוד לפני חלום יעקב וכבר בהווה של אברהם והגר,כאן נקודת ראשית הצירים ושל פונקציית הגילוי האלוקי במציאות. הן מתחת לציר ה-x ,מתחת לפני הקרקע של הבארות והן כלפי מעלה, של שלבי הסולם החלומי , מעל ציר ה-x אל השמים . פה מצויה ,כבר בראשית היצירה והקוסמוס נקודת החתירה והחיפוש המשותפת המתחילה מהגר המצרית שפחת שרה ! בנקודת החיתוך הזאת של הפונקציה הזאת עם קרקע המציאות הגשמית – מצויה באר שבע . על ידי חפירת הבארשבעית – מצטמצם המדבר ( במשמעות הצמצום הקבלי )ומתגלה ה'רשימו', המקור והמקום המוגבל פיסית של העיר והמקום באר שבע . מדברה של באר שבע לא מתגלה בשילוחה הראשון של הגר על ידי גבירתה שרה . בבריחה הראשונה ברחה הגר מיוזמתה היא :".. ותעניה שרה – ותברח מפניה !!". המרחב המדברי של באר שבע לא מתגלה אלא על ידי שילוחה השני , הפעם על ידי אברהם ,הנימול העברי הראשון שהוא גם אב המון גויים . על מנת לגלות את 'באר שבע', אברהם משכים בבוקר בבוקר , כמו שהשכים בבוקרה של העקידה ,הוא לוקח בעצמו לחם , הוא לוקח בעצמו חמת מים ,נותן "אל הגר" , ולא 'ל- הגר', מסיבות שיתבררו לקמן , ומשהיא מסרהבת לקבל את גזירת הגרוש שנגזרה עליה ועל בנה , הוא "שם על שכמה " ,את הלחם וחמת מים ,בעל כורחה , וכאשר עדיין היא מסרבת לקבל את שילוחה ושילוח בנה , פרי אהבתם המשותפת עם אב המון גויים , פתאום מנצנצת בה ההארה כי יש כאן אולי הכוונה אלוקית ויש פשר להליכתה מאוהל אברהם . ואף על פי שהיא הולכת בהליכה מוכוונת מטרה[3] – היא תועה ! .ו' החיבור מופיעה כאחד בשני הפעלים של ההליכה והתעייה , מחברת בין שני הפעלים ומחברת אותם אל תחילת הפסוק וגם אל סופו – התגלות באר שבע הראשונה בתורה הקדושה !. מה מתרחש כאן במדבר באר שבע ? הגר המצרית מפנימה כי סופה וסוף בנה קרב והיא בוכה על מר גורלה . כאן, במדברה של באר שבע, שומע אותה אלוקים בכבודו ובעצמו , ולא מלאך שהתגלה לה בבריחתה הקודמת במדבר על המעיין בדרך שור .אמנם גם כאן הוא מתגלה לה אישית על ידי מלאך שליח ולא בעצמו . הגר ה איננה נשאלת כבבריחתה הקודמת על מטרת הליכתה –בריחתה –גרושה . למרות בכייתה , הקדוש ברוך הוא לא שומע אותה , אלא השומע ומרחם דווקא על בנה ישמעאל, הקורא אל אלוקיו – אלוקי אברהם אביו מסתמא אצלו למד להתפלל ! נפקחות עיניה - והיא רואה את הבאר , הבאר הראשונה של מדבר באר שבע ושאינה באר לחי רואי . שוב מוזכרת ההבטחה ואישרורה מחדש על כי מצאצאה ישמעאל , על ידי נשיאתה את בנה והחזקת ידו (להלן )- יושם זרעו לגוי גדול .ממדברה של באר שבע מתקיימת ההבטחה האלוקית של הפיכת צאצאי ישמעאל ל'גוי גדול ' ,אולי גדול כמו שהובטח לאברהם בלכתו מחרן "ואעשך לגוי גדול ". לא שחלילה יעשו צאצאי ישמעאל גוי גדול לעצמם ולכשעצמם , אלא יעשו לגוי גדול על ידי השכינה הקדושה : " ומי גוי גדול אשר אלוקים קרובים אליו ..".(לחפש מקור ). אזכורה השני וקביעת שמה ומיקומה נקבע בברית אברהם העברי ואבימלך מלך פלישתים : "ויהי, בעת ההיא, ויאמר אבימלך ופיכול שר-צבאו, אל-אברהם לאמור: אלוהים עימך, בכול אשר-אתה עושה. ועתה, הישבעה לי באלוהים הנה, אם-תשקור לי, ולניני ולנכדי; כחסד אשר-עשיתי עימך, תעשה עימדי, ועם-הארץ, אשר-גרת בה. ויאמר, אברהם, אנוכי! אישבע. והוכיח אברהם, את-אבימלך, על-אודות באר המים, אשר גזלו עבדי אבימלך. ויאמר אבימלך--לא ידעתי, מי עשה את-הדבר הזה; וגם-אתה לא-הגדת לי, וגם אנוכי לא שמעתי--בלתי היום:" מוזכרת כאן באר אנונימית אשר השתייכה למשפחת אברהם אולם נגזלה על ידי עבדי אבימלך ושלא מדעתו . אבימלך ושר צבאו מזהים השגחה והצלחה מיוחדת על אברהם העברי ומעשיו ומבקשים ממנו שישבע לברית בין שני העמים . אברהם לא מהסס ונשבע כבקשתם . לאחר השבועה אברהם מוכיח כי ישנה כאן הפרה מקדמית של הברית וסעיף יסודי בהסכם הברית ואין כאן כל חסד שנעשה על ידי סיעת אבימלך לאברהם – אלא ההיפך מכך . אבימלך מתכחש לגזילת הבאר וטוען למעשה כי הברית והשבועה שנשבע אברהם –תקפה- למרות גזל הבארות ואי חזקת תום הלב שבבסיסהברית – החוזה . שם הבאר לא נזכרת עדיין . לאחר מכן נכתב : " וייקח אברהם צאן ובקר, וייתן לאבימלך; ויכרתו שניהם, ברית. ויצב אברהם, את-שבע כבשות הצאן—לבדהן. ויאמר אבימלך, אל-אברהם: מה הנה, שבע כבשות האלה, אשר הצבת, לבדנה. ויאמר--כי את-שבע כבשות, תיקח מידי: בעבור תהיה-לי לעדה, כי חפרתי את-הבאר הזאת. על-כן, קרא למקום ההוא--באר שבע: כי שם נשבעו, שניהם. ויכרתו ברית, בבאר שבע;" לא ברור אם שבע הכבשות שהציב אברהם היו מתוך הצאן והבקר שניתנו לאבימלך על ידי אברהם מקודם באופן חד צדדי כפי שמוזכר בתחילת הפסוק ומדוע לא הסתפקו הצדדים בשבועת אברהם בלבדה וללא מתן כל רכוש פיסי או חוזה כתוב . מדוע לא נשבע אבימלך גם הוא לאברהם ומדוע לא נתן גם הוא שבע כבשות לאברהם ? ובמדרשים רבים ובתלמודים נכתבה כאן גנות לאברהם על כריתת ברית שותפות עם הגוי. גם לא ברור איך יכול מתן הכבשים לאבימלך להעיד למפרע על צדקת טענתו של אברהם כי הוא זה שחפר את הבאר המסתורית הזו . בכל אופן נזכר כאן כי הפעם היו שבועות הדדיות משני הצדדים . מסתבר כי אבימלך הסכים לטענת אברהם כי אברהם הוא זה שחפר את הבאר הזו שלפנינו . כאן ועכשיו נחתם לנצח נצחים שם המקום והבאר – באר שבע ! "...אחר שנשבעו בשם אלוקים וחל שם (שם) קדושה חזרו וכרתו שני הצדדים ברית פעם נוספת כמו שעשו דוד ויהונתן( שנות דור לאחריהם ) משום חיזוק הדבר הכי נמי כאשר חלה קדושת המקום חזרו וכרתו ברית שם. "(העמק דבר לבראשית כ"א ) ובהמשך נכתב : "ויקם אבימלך, ופיכול שר-צבאו, וישובו, אל-ארץ פלשתים וייטע אשל, בבאר שבע; " רק לאחר חזרתם ( ההכרחית )של אבימלך ושר צבאו לארץ פלישתים ,נוטע כאן, בבאר שבע , אברהם, לבדו ובלעדיהם , אשל ובהמשך קורא את קריאתו האוניברסאלית : "ויקרא-שם-(בדווקא )בשם ה', אל עולם " רק לאחר קיבוע שמה של הבאר ולאחר נטיעת האשל קורא שם אברהם כי ה' בורא עולם הוא ורק הוא הינו אל עולם ומלואו. רק עם קיום ארבעת הגורמים המקדמיים שהתקיימו כאן של חפירת הבאר ,הברית עם אבימלך ,קריאת שמה של הבאר ונטיעת האשל - מתקיימת האפשרות לקריאת שם ה' בעולם כאל עולם. מדוע המתין אברהם לחזרתם של אבימלך וסיעתו למקומם ולא קרא ב'שם ה' אל עולם'או נטע אשל כחלק מהליך הברית הקוסמית הזאת שאחד ממרכיבה הוא אבימלך מלך גרר- פלישתים ? ולהלן יתברר מתוך תורת הנסתר והזוהר הקדוש כי יש כאן מעין המשך מסעו האישי –רוחני של אברהם העברי ללא תלות לכאורה בעמי האיזור הקרובים אליו ובמנותק מהמציאות הפוליטית העכשווית של זמנו !! מה נטע אברהם בבאר שבע ? על פי הפשט הוא נטע אשל שהוא עץ סרק שאיננו נותן פירות . אמנם חז"ל בדרשתם הוסיפו גם שנטע פרדס של עצי פרי או שהכין פונדק=מלון בו ניתנים אכילה שתייה ולוויה או לינה . אולם אנו אין לנו אלא אשל הנותן צל בלבד ותו לא !- צילא דמהימנותא ! וכסוכה בחג הסוכות אותו ייסד אברהם בבאר שבע (ספר היובלים )-כצל המשקף את האור ובהיפוכו !! הסבר מרחיב על פשר הצבת שבע הכבשות ודווקא שבע, כבסיס לברית נמצא בסוף ספר הזוהר (חלק ג' דף ש"ב): "אתא דוד דאיהו שביעאה דאבהן אחיד בה בהאי בת שבע דאיהי ממלכה ולא שביק לה לעלמין. הה"ד ודוד עבדי נשיא להם לעולם וכתיב וכסאו כשמש נגדי. וכל דא אוליף לון אורייתא דכולהו אחידן בה בשכינתא ברזא דשבע. ת"ח אברהם בוצינא קדמאה קדישא דעלמא כד בעא לאתקרבא בשכינתא לא יכיל עד דסליק ואשתמודע באינון תלת דרגין עלאין דעליה דההוא חולקא דיליה כיון דסליק ואשתמודע ליה לקב"ה מגו אינון תלת דרגין דעם אינון שבעה וג' דרגין הם כ"ע חכמ"ה בינ"ה ואינון שלימו דעשר ספירן דאיקרי בהו קב"ה . וכיון דסליק באינון תלתא כדין אחיד לחולקיה ההוא דרגא דתחותייהו דאינון תלתא דאיקרי חסד דכלהו אדביק לון מגו ההוא אספקלרי"א דשלטא בליליא דבהו ודאי לא הוי בר נש דידע כלום. וע"ד תנינן בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו בן שלש דייקא. ות"ח רזא דהני שלש שנים ולא חסר בגין דשכינתא אתקריאת בת שבע ולא יכיל לאתקרבא בהדה עד דסליק לאשתמודעא מגווה ולאתנהרא ולאנהרא לכלא מאי דאיהו לתתא באינון דרגין עלאין עם אינון ז' ושלשה הרי י' דרגין עלאין רזא דשמא דקב"ה . וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא בעא לסלקא באינון שבע ברזא דכתיב ויצב אברהם את שבע כבשות. ורזא דא רמז לאבימלך דלא יתפרעון מנהון עד דישתלמו אינון שבעה. זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא כיון דאשתלימו יהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים וייתי דוד דאיהו שביעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון הה"ד ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים. מאי ויהי אחרי כן? בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא . כדין ויך דוד את פלשתים וגו'. דהא עד השתא לא יכילו ישראל למתבר תוקפיהון .דהא אתערו חבריא בההוא מתג האמה ואוקמוה. ות"ח האי דרמז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא , בגין דאינון מסטרא דחס מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד ונקין לתתא אינון כבשים תחות שלטוניהון ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד וכלא ברזא דחכמתא וע"ד תנינן מאן דשרי גו ענא לא מסתכן לעלמין ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה בגיןד אינון מסטרא דדינא קשיא אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים גזר עמיה בשבעה דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב ויקרא אותה שבעה. ת"ח אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין באר שבע יצחק קרא ליה שבעה מה בין האי להאי? אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד דאיהו דינא וע"ד אוסיף בה ה' וה' ובכל אתר היא מדת הדין הה"ד ויקרא אותה שבעה ד,לא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה . וכלא ברזא דחכמתא ואוסיף בה ה' לאחזאה דאיהי חולקיה. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה בדינא כיון דחזא דלא אתקיים שיתף ביה חסד הה"ד ביום עשות ה' אלקים ואוקמוה באברהם אתקיים עלמא בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי הה"ד על כן קרא שם העיר באר שבע אע"ג דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב ויקרא אותה שבעה שמיה באר שבע סטרא דאברהם ולא באר שבעה הה"ד וימינו תחבקני ות"ח ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא בהא דשבע כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין אברהם כרי ליה להאי בירא בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה .וכיון דכרי ליה אפיק מיין נבעין דלא פסקין לעלמין. וכיון דמית אברהם מה כתיב? וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם אביו וגו'. בארת כתיב וחד הוה דכתיב באר שבע וקרינן בארות !!משמע דסגיאין הוו!! בגין דהאי בירא מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין הוה מתחזי לון סגיאין וכבירין כיון דמלוה פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקב"ה כיון דאתא יצחק מה כתיב (שם) וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו מאי וישב ? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקב"ה.הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו.האי בירא ממאן הוי? ממאן דכל חיין דעלאין ותתאין תליין ביה וחזי כלא.הה"ד ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. ות"ח אינון עבדי יצחק בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא כד חפרו ליה מה כתיב ביה ?שטנה והא אוקמוה. עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת ויקרא שמה רחובות ודאי, אבל עבדי אביו- בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון. כד לא כשרין עובדיהון מהאי בירא -איהו פתחא למידע ליה לקב"ה . הה"ד פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה.ועד דלא סליק מעלמא בריך ליה ליעקב ושלחיה לפדן לאזדווגא . וכד אזיל לחרן מה כתיב? וירא והנה באר בשדה. כיון דחזא יעקב יקרא דקב"ה מגו הוא בירא דאיקרי באר שבע -כדין אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה דייקא. ת"ח לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קב"ה באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא אבהן- ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין. והם שבעה זמנין ולא יתיר. בשבתא לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כ"ל ואיקרי מוסף שבת לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא. ובריש ירחא לקבל כנסת ישראל דאתקריאת סיהרא והוא דוד .ומחמיסר יומא לירחא קדמאה לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי ראשון. בירחא תליתאה בעצרת דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות, לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד בקול יעקב.ובריש שתא לקבל יצחק דאתיליד ביה ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה. יום הכפורים לקבל משה דקביל ביה קב"ה צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. בחג הסוכות לקבל אהרן דבזכותיה אלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל כסוכה ובג"כ עבדין סוכה וכל אורייתא אית בה כמה סתימין בה .וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן כל עלמא.."" מתברר כי סוד באר שבע הוא השלמה לעשר הספירות . כעין חיבור אריתמטי של שלושת השנים שלאחריהן הכיר אברהם את בוראו ובצרוף וחיבור של ועל ידי הצבת שבע כבשות מצידו בלבד .אברהם כביכול משלים כאן את מהותו הפנימי- בלבדית , האישית אלוקית .הברית כאן בינו לבין אבימלך איננה ברית פוליטית אלא היא במהותה ברית והשלמה פנימית של אברהם לכשעצמו !! ולאו דווקא במשמעותה החיצונית כלפי אבימלך !! לכן דווקא דוד ,השביעי באבות הידרש והתעקש לשאת את בת שבע אשת אוריה החיתי לשעבר,(כדוגמת שילוח הגר המצרית אל גורלה !ישמעאל פרא האדם בנם המשותף יכול שיהיה מקביל לבנם המשותף הראשון של דוד ובת שבע שלא בא לעולם ! )ודווקא הוא הצליח למגר את הפלישתים צאצאי אבימלך באופן סופי מוחלט . בזיקתו לבת שבע הגשמית גם הוא משלים את מערכת עשרת הספירות הקדושות .וזהו גם סוד השבועה-שבעה של 'מתג האמה' הוא החפץ הגשמי המגלם בתוכו את השבועה מצד אחד ואת ההשלמה של השפעת השפע האלוקי בשלשלת מורד שכינת האלוקות בירידתה לעולם המלכות השפל ! נחפש כולנו בבאר השבע העברית אברהמית את מעיין הנעורים הנצחי של באר מים חיים של אברהם אבינו העברי . נחפש כולנו את מתג האמה במטמוניות קרקע באר שבע !! לא רק אברהם אבינו העברי , הראשון לאבות משלים כאן את עשר ספירות השתלשלות הבריאה !! כל האבות חותרים להשלמה זו . מתברר כי כל האבות הייתה זיקה להשלמה למספר 'שבע 'דהיינו כל אחד חתר להשלמה ל'עשר' של ה'שלוש' של זמן הכרת הבורא לראשונה על ידי אברם העברי !אולם מיסד השיטה או התיזה הזאת של החתירה לעשרת הספירות של השתלשלות העולמות והקוסמטיקה האלוקית הוא אברהם , האב הקדמון הראשון!!וממילא נקראה העיר על שמו דווקא ולא כרצון בנו- ממשיכו ! כאשר הוא הראשון הקורא כאן בשם ה' אל עולם ! מתברר כי 'באר שבע' היא המותג החומרי –פיסיקאלי של מגמה אלוקית זו ! היא מתג האמה ! ממילא מתבהר כי באר שבע נקראת על שם שבע כבשות הצאן נשואי ומושאי השבועה של אברהם ולא על כל שם אחר ! כן הביא המקובל האלוקי כמוהר"ר יוסף קארו ב'מגיד מישרים': ".. הא אתינא לגלאה לך רזין טמירין בהאי פרשתא . הווא לך למינדע דבאר שבע הינו כנסת ישראל . תו באר שבע הינו שבע ספירות הבניין. וקאמר ויצא יעקב מבאר שבע למימרא דיעקב דהיינו תפארת איסתלק משבע ספירות הבניין ואיתדבק בתלת עילאי,והיינו וילך חרנה דמילת 'וילך' היינו לומר דוי"ו' איתדבק ב'יו"ד' דהיינו חכמה וב'למ"ד'דהיא בינה וב'כ"ף ' שהיא כתר..". הנה מתברר כי גם יעקב אבינו,הרבה אחר אברהם סבו, יוצא מ'שבע 'של באר שבע וחותר אל חרן , אל ה'שלוש',מקור משפחתו ועירו של אברם סבו ,שם הרי התגלה הבורא לאברם בילדותו עוד בהיותו בן שלוש , ושם התרחשה המוטציה הגנטית בגנום של ה'הומו ספיינס'ושאיפשרה קישוריות בין קרוצי החומר לישות הטרנסנדנטית השמיימית. הנה הנוסחה הקבלית- ספירית של אבות האומה: 10=7+3 : גם ומיד לאחר העקדה ,הניסיון המכונן של אמונת אברהם מתכללת באר שבע : " וישב אברהם אל-נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל-באר שבע; ויישב אברהם בבאר שבע." בכדי להגיע אל באר שבע ,אברהם צריך 'לשוב' אל נעריו. נצרכת כאן קימה והליכה משותפת שלהם ושלו כאחד.מעין תשובה של האדם הגדול בענקים של ירידה אל קטנות המוחין של משובת נערות ,רק אז- בהתחברות אל התחתונים , רק לאחר הליכה מכוונת ומשותפת אל באר שבע, מתקיימת ומתבצעת ישיבתו הקבועה של אברהם שם , ישיבה שעיקרה ומהותה הינה הקריאה בשם ה' אל עולם . "לפי שראה אברהם אבינו נחת רוח בבאר שבע – לא זז ממנה (מדרש הגדול )" מתברר כי אף על קיבוע שמה ומקומה של באר שבע אצל אברהם אנו נצרכים להמשך קיבוע של 'העיר' באר שבע אצל בנו יצחק : "וישב יצחק ויחפור את-בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם; ויקרא להן, שמות, כשמות, אשר-קרא להן אביו. ויחפרו עבדי-יצחק, בנחל; וימצאו-שם--באר, מים חיים. ויריבו רועי גרר, עם-רועי יצחק לאמור--לנו המים; ויקרא שם-הבאר עשק, כי התעשקו עימו. ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם-עליה; ויקרא שמה, שטנה. ויעתק משם, ויחפור באר אחרת, ולא רבו, עליה; ויקרא שמה, רחובות, ויאמר כי-עתה הרחיב יהוה לנו, ופרינו בארץ" על אף כריית שלושת הבארות ,וברכת ההרחבה שזכה לה ,הוא עוזב נוטש בארות אלה ועולה 'דרך עלייה לבאר שבע . " ויעל משם,גם עלייה רוחנית , באר שבע. ויירא אליו יהוה, בלילה ההוא,ביום העלייה דווקא ומיד לאחריה בלילה הראשון , ויאמר, אנוכי אלוהי אברהם אביך;". אני אותו א-ל שנגלה לאביך ,לא א-ל אחר ,אלוקי אברהם אב המון גויים שהוא גם אביך הפרטי , אל-תירא,מפחד העלייה, או מפחד הניתוק מהציוויליזציה של העיר גרר, כי-איתך אנוכי,אני במחיצתך ואיתך בעלייתך ושהותך בבאר שבע , ובירכתיך, התפשטות ברוחניות ובגשמיות , והרביתי,ריבוי כמותי ואיכותי מכוון מטרה אלוקית , את-זרעך, התמדת הגזע העברי והגנום הפסיכו- היסטורי היהודי , בעבור אברהם שהוא עבדי. ,למרות פטירתו מן העולם הגשמי הוא מתמיד בזיקתו להיות קניינו של הקדוש ברוך הוא וכמשמשו ובקרבתו ,נענה תמיד לקריאה השמיימית . וייבן, בעצמו, כדוגמת בניית האישה מצלע האדם הקדמון, שם בבאר שבע דווקא מזבח,מה שלא בנה אברהם ,מקום של שריפת החומר החיותי -אורגאני בכוונת מכוון , הפרדתו למרכיביו והאטומים היסודיים שלו ועל ידי כך מעלה אותו למקורו ומאפשר העלאת התחתונים . ויקרא בשם יהוה,ולא בשם אלוקים (להלן ), ויט,כאורח נטה ללון בעולם הזה,-שם,שם=שם !! , אוהלו;אוהל מועד של השכינה ובשייכותו לקניינו של גבורת האדם התחתון ". קודם ישנה התגלות ליצחק , לאחר מכן הוא בונה מזבח חדש, לאחר מכן הוא קורא בשם ה' . רק לאחר מכן הוא נוטה שם את אוהלו. " ויכרו-שם , שוב מוזכרת ההדגשה 'שם' בדווקא ולא בסמיכות ולא בכל מקום אחר ,דווקא במקום הקדוש של באר שבע , עבדי-יצחק,בניגוד למזבח אותו בנה יצחק בעצמו ובלבדו , באר.'' . טרם נודע ליצחק כי עבדיו כורים באר חדשה ונוספת בבאר שבע . "ואבימלך, הלך, במגמת הליכה הווית, עם 'וו' של חיבור אל עבר עלום , אליו מגרר ,מבירת ומרכז הציוויליזציה הפלישתית, הבין שיש לו צורך לצאת מתפיסתו הפוליטית -אמונתית ; ואחוזת מרעיהו,אם לשלום ורעות , ופיכול שר-צבאו. אם לאיום ולמלחמה מכוח היותו שליחו של אבימלך או מכוח היותו שר בפני עצמו ,, ויאמר אליהם,כל אחד ואחד מכם הוא אנטישמי ולא מכוח פקודת אבימלך . יצחק, מדוע באתם אליי?; ואתם, כולכם ! שנאתם אותי, ותשלחוני מאיתכם. ,גם היה לשנאתכם כלפי ביטוי מעשי כאימות הרוע הפנימי שלכם . זהו איננו מאבק כלכלי על בארות ועל עוד דונם ועוד עז. ויאמרו, ראה ראינו, הכרה וראיה פנימית וחיצונית , כי-היה יהוה עימך, ונאמר איש אל אחיו נשארו אחים בשנאתם ,תהי נא אלה בינותינו,הגענו גם להסכמה פנימית בתוך מלכות אבימלך , בינינו ובינך;להבהרה נוספת מי הם הצדדים לברית , ונכרתה ברית עימך. אם-תעשה עימנו, הברית היא גם ברמת האינדיווידואלית ולא רק ברית בין ממלכות , רעה, כאשר לא נגענוך,לא פגענו בך באופן אישי, וכאשר עשינו עימך רק-טוב, ונשלחך בשלום ,ואולי לא היית ראוי לכך ; אתה עתה,עכשיו אתה מואר ולא בר-פגיעה ולא ברור אם גם בהמשך או היית בעבר במקרה בהווה אתה בר-מזל , ברוך יהוה.ויעש להם,לא שתה אתם, משתה, משתה יין רב משתתפים , ויאכלו וישתו. טעמו מהסעודה. וישכימו בבוקר, ויישבעו איש לאחיו;גם שבועה פנימית בין אבימלך לאנשיו, וישלחם יצחק,הטריחו עליו ושילחם בעל כרחם,טרם שיתחרטו ולמרות מצוות הכנסת אורחים של מקום אש"ל אברהם אביו , וילכו מאיתו בשלום. ' למרות שרצו להישאר במחיצתו הרוחנית והגשמית , ויהי ביום ההוא,יום שבועת הברית ויבואו עבדי יצחק,הקדימו ויזמו ויגידו לו, על-אודות הבאר אשר חפרו;הבינו אולי שלא היה רצוי לדווח לו על התגלות המים של הבאר כאשר פמליית אבימלך עודנה שם ,למרות שהינם עבדים בלבד שאין להם שיקול דעת כלל לגבי הדיווח , ויאמרו לו,להבנה נוספת , מצאנו מים. במקום הידוע , ויקרא אותה, את הבאר שבעה; המספר החשבוני 'שבע' , על שם השבועה(לקח טוב ), או על שם היותה הבאר השביעית ( בחסידות ),על שם השביעי משבעת ספרי התורה (ספר במדבר ,בראשית רבה ס"ד ),או על שם המצווה השביעית שנצטווה אדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת ,(מדרש שכל טוב) , על-כן שם-העיר באר שבע,התורה הקדושה קראה לעיר באר שבע ולא יצחק בעצמו , עד היום הזה." לא נתברר מספיק מדוע יצחק בן אברהם , יצחק של מידת הגבורה , נצרך גם הוא לקריאתה מחדש של העיר באר שבע ,לאחר קריאתה בשמה בעבר הקרוב על ידי אביו אברהם ממידת החסד .העיר נקראת באר שבע כפי שקרא לה אברהם אבי יצחק ! ולא על שם השבועה ההדדית בן יצחק לבין אבימלך. וכך כתב בזהר (ג שב ): "...אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים , גזר עמיה בשבעה דאיתגלייא מגו ההוא בירא דכתיב ויקרא אותה שבעה . ת"ח אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין באר שבע , יצחק קרא לה שבעה . מה בין האי להאי ?אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד דאיהו דינא ועל דא הוסיף בה ה' וה' בכל אתר היא מידת הדין. הדא הוא דכתיב ויקרא אותה שבעה דלא עבד בחורפן(כבשים ) כמה דאת אבוה וכולא ברזא דחוכמתא והוסיף בה ה' לאחזאה דאיהי חולקיה". כאן מסביר הזוהר הקדוש את ההבדל בין שני השמות השונים שניתנו על ידי כל אחד מהאבות וכי יצחק לא כרת עם אבימלך כל ברית באמצעות חפץ ממשי כמו שכרת אברהם ברית עם אבימלך עם שבע כבשים אלא בשבועה או המספר שבעה . ואף על פי כן ,לא נתקיים השם שנתן יצחק למקום : "תא חזי : כד ברא קדוש ברוך הוא עלמא , ברא ליה בדינא . כיוון דחזא דלא איתקיים – שיתף ביה חסד. הדא הוא דכתיב ביום עשות אלוקים , ואוקמוה באברהם אתקיים עלמא . בגיני דכך האי בירא – ביתא דעלמא – על שמיה איתקריה !!!. הדא הוא דכתיב על כן קרא למקום ההוא באר שבע .אף על גב דהאי בירא איתדבק ביצחק , דכתיב ויקרא אותה שבעה – שמיה באר שבע !!!- סטרא דאברהם ולא באר שבעה . הדא הוא דכתיב "וימינו תחבקני ". הייתה כאן מעין מחלוקת בין שני האבות בבאר שבע , מה ייקרא שמה של הבאר ואם יאוזכר בכלל בשמה היותה באר ממשית של מים חיים , מים לשתייה ,או שישתמר בשמה רק העובדה הרוחנית שבשורשה , כי כאן היה מקום שבועת הברית בלבד . והתורה הקדושה מודיעה כי על אף הידבקותו של יצחק בכריית הבארות ,בחינת אברהם של באר שבע- היא הדומיננטית והתקפה לעד – עד היום הזה !! וממשיך הזוהר הקדוש בהסבר העינין : " ותא חזי , ארבעה( אברהם ,יצחק , יעקב ,דוד המלך ) מאינון שבעה ( שבעת האושפיזין )זכאי קשוט . כד בעו לאיתקרבא בשכינתא בהא דשבע , כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין. אברהם כרי (קרי !? )ליה להאי בירא, בגין דאיהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקדוש ברוך הוא וכיוון דכרי ליה ,אפיק מיין נבעין דלא פסיק לעולם !!". מתברר כי הסתימה שסתמו הפלישתים את באר שבע , הייתה 'סתימה זמנית' בלבד. וכרייתו של אברהם את הבאר הינה והייתה כרייה נצחית שאין אחריה הפסק . "כיוון דמילוה פלישתים עפרא, רזא דאהדרו בני עלמא לעבודה זרה והוה עלמא שמם ,דלית דידע לי לקדוש ברוך הוא .כיוון דאתא יצחק , מה כתיב? וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו. מאי וישב ? אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקדוש ברוך הוא . הדא הוא דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו. האי בירא ממאן הוי ? ממאן דכל חיין דעלאין ותתאין תליין ביה וחזי כלא .הדא הוא דכתיב "ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב' ) ." ואף על פי ששמה של מקום באר שבע לא נקרא כפי שקרא לה יצחק , לקרוא לה בשם שבעה ללא ציון היותה באר פיסית , נותרה מגמתו של יצחק להיאמר כי ישנה כאן באר רוחנית ונודדת ולאו דווקא כעיר ומקום בדרום ממלכת יהודה והיא מעתה גם באר שמקורה בארץ ישראל אולם היא נודדת הפעם ומתגלה כל פעם מחדש על ידי אבות האומה : "..מהאי בירא,איהו פתחא למידע ליה להקדוש ברוך הוא . הדא הוא דכתיב פיתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה . ועד דלא סליק יצחק מעלמא, בריך ליה ליעקב ושלחיה לחרן לאזדווגא.וכד אזיל לחרן מה כתיב :"וירא והנה באר בשדה ".כיוון דחזא יעקב יקרא דהקדוש ברוך הוא מגו ההוא בירא דאקרי באר שבע כדין אמר ליה ללבן אעבודך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה-דייקא ". וכן הוא שם : ".. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם "- בארות כתיב וחד הווה !דכתיב וקרו ליה בארות דמשמע סגיאין הוו. בגין דהאי בירא מתחזי לי לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין והווה מתחזי לון כבירין סגיאין ". "באר חפרוה שרים , כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם " "ועל ידי אברהם שהיה מעיין נובע יכלו אנשיו לחפור בארות להמשיך ממקור המעיין לכל הבארות וזה שכתב במחוקק במשענותם "(שפת אמת ,תולדות תרל"ו ). ואולי זה הוא פי הבאר שנבראה בין השמשות של הבריאה והיא בארה של מרים הנביאה שלוותה את בני ישראל במסעם בסיני. ולא כמו שכתבו בעלי הפשט , האבן עזרא והרשב"ם כי היו שתי ערים במדברה של באר שבע . שיאה של קדושת המקום בבאר שבע הוזכרה דווקא אצל השלישי באבות – יעקב . לכאורה כלאחר אגב ,לאחר עזיבתו של העיר באר שבע ובדרכו צפונה צפונה לחרן : " וייצא יעקוב, מבאר שבע; וילך, חרנה. ויפגע במקום וילן שם, כי-בא השמש, וייקח מאבני המקום, וישם מראשותיו; וישכב, במקום ההוא. ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו, מגיע השמיימה; והנה מלאכי אלוהים, עולים ויורדים בו. והנה יהוה ניצב עליו, ויאמר, אני יהוה אלוהי אברהם אביך, ואלוהי יצחק; הארץ, אשר אתה שוכב עליה--לך אתננה, ולזרעך." מה נצרכה כאן הפרשה לציון מיותר של מקום עזיבתו של יעקב ?וכי איננו יודעים מאין יצא ?האם איננו יודעים כי עם עזיבתו של צדיק את העיר 'פנה זיווה -פנה הדרה'? ולמרות הישארותם שם של הוריו הקדושים יצחק ורבקה ? יעקב יוצא מ'בארה של שבועה'( בראשית רבה סח , תורה שלמה לו )וכדברי החזקוני "ויצא לו משם פן ישביעוהו שלא הערים על הברכות ", דהיינו סגולת האמת השבועתית , הבאר שבעית והארץ הישראלית המתגלית בתוקפה בבאר שבע – משם יוצא יעקב-ישראל לדרכו החדשה לחרן ,אם תרצו- עיר בפריפריה של ארץ ישראל או למקום שהוא ראשית הגלות .שם יש להתנהג אולי באופן אחר . הסולם בחלום המכונן של האומה , חלום יעקוב, הינו סולם המגיע השמימה , אולם רגלי הסולם המוצב בארץ נטועות בקרקע הבארשבעית הזאת , אדמת הלס של נגב יהודה. " אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא: הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש".ורבי יהודה חולק וטוען כי רגלי הסולם עומדות בבית המקדש בירושלים והבן . מתברר כי לצאת מארץ ישראל יש לצאת דווקא מבאר שבע ( אולי רמז לאימוץ שדה התעופה נבטים כשדה תעופה בינלאומי !!)" אמר רבי הושעיה : כבר כתיב וישמע יעקב אל אביו ואל אימו וילך פדנה ארם , ומה תלמוד לומר ויצא יעקב מבאר שבע ? אלא אמר :אבא-בשעה שביקש לצאת לחוצה לארץ מהיכן הורשה לו ?- לא מבאר שבע , אף אני- הריני הולך לבאר שבע – אם נותן לי רשות –הריני יוצא ואם לאו – איני יוצא .." . פה אנו נכנסים לעומק מחלוקת בזוהר הקדוש [דף קמז עמוד א] בין רבי שמעון בר יוחאי מחבר הזוהר לבין רבי חייא תלמידו על מהות עניינה הפנימי של באר שבע . "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה " ר' חייא פתח ואמר : (קהלת א') וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם האי קרא אוקמוה, אבל וזרח השמש דא יעקב כד הוה בבאר שבע, ובא השמש כד אזל לחרן דכתיב וילן שם כי בא השמש, ואל מקומו שואף זורח דכתיב וישכב במקום ההוא, ות"ח שמשא אף על גב דנהיר לכל עלמא מטלנוי בתרין סטרין אינון כמה דאת אמר הולך אל דרום וסובב אל צפון, בגין דדא ימינא ודא שמאלא ובגין ונגיד ונפיק כל יומא מסטרא דמזרח ואזיל לסטרא דדרום ולבתר לסטרא דצפון ומסטרא דצפון לסטרא דמערב, וכדין שמשא אתכניש ואזיל לגבי מערב, נפיק ממזרח דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע, ואזיל למערב דכתיב וילך חרנה." רבי חייא מקביל או משקף את הליכתו לחרן של יעקב מבאר שבע למהלך האסטרונומי רוחני של כדור השמש היומי( המשול ליעקב אבינו )כפי שהוא נראה אל בני האדם . דהיינו הליכתו של יעקב לחרן איננו מהלך וקטורי של יציאה מנקודה אחת אל נקודה עם קואורדינאטות אחרות על הגלובוס אלא הוא מהלך מחזורי אלוקי מעגלי. גם חרן, נקודת המטרה של הליכתו היא בבחינת "ואל מקומו זורח הוא שם "!. יעקב הוא בבחינת שמש! ויתרה מזאת טוען הזוהר : גם מהלכה המחזורי לכאורה של השמש המאירה תמידית לכל העולם,הוא מהלך קווי וקטורי "הולך אל דרום סובב אל צפון". כמו מהלכו של יעקב מבאר שבע הדרומית לחרן הצפונית . ומה שאנחנו , בני האדם רואים בפועל את השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב אלו המקומות הנצפים על ידי בני האדם כנקודת ההתחלה והסוף ,אולם התנועה או שיפוע הגרף או כוון הסיבוב או הנגזרת ( המתימטית )של התנועה היא תנועה צפונה או דרומה בלבד!. ואף על פי כן בעיני הרואה נקודת היציאה הנראית נקראת מזרח ונקודת הסיום של ההגעה נקראת מערב על פני התנועה המעגלית על ספירת כדור הארץ . ובהמשך: "רבי שמעון אמר: נפיק מכללא דארעא דישראל, דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע, ואזל לרשו אחרא דכתיב וילך חרנה, נפיק ממזרח דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע, דא שמטה( שנת ה'שבע'), דנטיל מעומקא עלאה, נהירו דנהיר ואזיל למערב, דכתיב וילך חרנה, אתר דדינא ורוגזא תמן." לעומת דעתו של רבי חייא , רבי שמעון בר יוחאי ,התנא של הזוהר הקדוש , סובר שאין כאן כל ראייה מעגלית בהליכתו של יעקב אלא הליכה מכוונת ווקטורית , הליכה מנקודה לנקודה ,מנקודת ההתכללות של ארץ ישראל בבאר שבע , נקודת העומק העליון ו'נהירו דנהיר '- נקודת אור האורות - אל נקודה של ה'רשות האחרת ' נקודה על הגלובוס שם שוררת מידת הדין והרוגז .. גם לדעתו יש כאן יציאה ממזרח והליכה למערב , הפוך מהראייה האנושית הרגילה . מה פשר הפיכת הכוון של רבי שמעון בניגוד לראייה האנושית כי חרן היא בצפון ארץ ישראל וממזרחה של באר שבע ?(להלן) ולהלן דעתו של התנא האלוקי השלישי רבי יוסי: "רבי יוסי מוקי האי קרא בגלותא, בקדמיתא הוה נחית נהירו מעומקא עלאה, ויעקב הוה נטיל ליה ואזיל לגבי באר שבע, באר דחפרוה שרים, דהוה נהיר מתמן, ואשלים לההוא באר בכל שלימו, וביומי דגלותא, נטיל מהאי באר שבע ואזיל לגבי חרנה, דכתיב וילך חרנה, כלומר חרון אף, ומאי היא חרון אפו דקב"ה, דרגא בישא, ארעא דרשו אחרא ". רבי יוסי סובר כי הבאר בבאר שבע הינה באר קדמונית,שמקורותיה לפני תקופת האבות , אור תחתון הבוקע מעומק נשגב ועליון ,והיא הבאר שנחפרה קודם לכן על ידי האבות או 'שרי מעלה '. לדבריו ,כל מהלכו של יעקב אבינו התבצע בגלות, במהלך של ירידה , בדרכו זו של יעקב לחרן הוא נצרך לשאוב תעצומות מאותה באר קדמונית על מנת לרכך את זעמו של הקדוש ברוך הוא הנמצא עימו בגלות .בניגוד לדעת רבי חייא, כל מהלכו של יעקב הוא מחוץ למעגל הקדושה . יש כאן מעין נגיעה נקודתית בעומק הנהרה העליונה בבאר שבע על מנת לספק חיות לחיים בגלות במסכת החרון אף של השכינה על עם ישראל שהתממשה במלכות שבגלות . בדומה לנגיעת רבי נחמן בארץ ישראל שטען לאר הגעתו לחיפה ונגיעתו בארץ ישראל כי מעתה יש לו מוחין חדשים ותורות חדשות לאחר נגיעתו בארץ הדמיון שהפכה לממשות . נגיעה זו של יעקב בבאר משולה גם לעלייתו של הרמב"ם להר הבית בתקופה הצלבנית , הכרזתו וקביעתו כי 'קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא' ומייד אחר כך ירידתו למצריים –לגלות החשוכה של ארץ שלושת האיסורים !. לאחר הצגת שלושת הדעות של המשמעות של יציאתו של יעקב מבאר שבע , חוזר הזוהר להסביר בפרטות דעות אלה : "אמר רבי חייא, כד אזיל שמשא למערב, האי מערב אקרי מקומו דשמשא, כרסייא דיליה, אתר דשריא עליה, הה"ד ואל מקומו שואף זורח הוא שם, דאזיל לגביה לאנהרא עליה, ונטיל כל נהורין וכניש לון לגביה.( מקומו של השמש ,דהיינו משמעותו של כדור השמש ברוחניות הוא כמקומו הנראה על ידי הצופה – במערב !) והיינו כמה דתנינן קב"ה אנח תפלין, דכתיב (ישעיה סב ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו, ותנינן ימינו דא תורה, דכתיב מימינו אש דת למו, ובזרוע עוזו אלין תפילין( תפילין של יד המונחים על יד שמאל . וכלהו נטיל יעקב, ומכניש לגבי מערב ( את כל הכוחות הרוחניים הללו לוקח יעקב איתו שמגמת פניו מערב ), וסיהרא כניש לבתר כל אינון נהורין ובוצינין דנטיל יעקב, דאיהו יהיב לה ואנהר לה,( לאחר לקיחת אורות השמש על ידי יעקב אבינו לא נשאר בעולם אפילו אור הלבנה ולא כל אור הנרות האנושיים הנצפים ), והיינו דתנינן קב"ה אנח תפלין, בגין דנטיל כל כתרין עלאין, ומאן נינהו רזא דאבא עלאה, ורזא דאמא עלאה, ואינון תפלין שבראש, כמה דתנינן כהן גדול נוטל בראש, ולבתר דנטיל אבא ואמא נטיל ימינא ושמאלא, ואשתכח (דקב"ה) דנטיל כלא." לעומת דעתו של רבי חייא כי יעקב לקח את האורות או את ה'כתר העליון' מבאר שבע , סובר רבי אלעזר(להלן )כי יעקב נטל מבאר שבע את ה'תפארת ' "רבי אלעזר אמר, תפארת ישראל נטיל כלא וכד אתמשכא כנסת ישראל לעילא, נטלא אוף הכי כלא, עלמא דדכורא דקב"ה, וכן עלמא דנוקבא דקב"ה, כמה דנפקי כל נהורין מהאי עלמא, הכי נמי נטיל כלא האי עלמא, דהא דא כגוונא דא, ובגין כך באר שבע דא יובלא, באר (שבע) דא איהי שמטה, ושמשא דא לא נהיר אלא מיובלא, ובגין כך ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה דא מערב דאיהי שמטה." גם כאן מתברר כי מעבר להיותה של באר שבע השלמה לעשר הספירות אלא היא גם כרוכה עם קדושת הזמן ולהיותה דומה בתמציתה לשנת היובל ,תמצית הקדושה בזמן של שבעת מחזורי הזמן המחזורי הקדוש. ובהמשך שם : "רבי שמעון אמר, ויצא יעקב מבאר שבע, דא מערב שנת השמטה, וילך חרנה דא שנת ערלה, בגין דנפק מרשו קדישא, לרשו אחרא, דהוה עריק מאחוי, כמה דאתמר, וכד מטא לבית אל דאיהו ברשו קדישא, מה כתיב ויפגע במקום." אם יש חולק על מטרתה של הליכת יעקב אין חולק כי מקום יציאתו , היא באר שבע הפיסית מקראית היא רשות הקודש! ובהמשך שם : "פתח חד בריה ואמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה היינו דכתיב על כן יעזב איש אביו ואימו ודבק באשתו דאת אמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה רמז כד נפקו ישראל מבי מקדשא ואיתגלו מבי עממיא כדא את אמר ויצא מבת ציון כל הדרה וכתיב גלתא יהודה מעוני וגו'. ": יציאת באר שבע זהה במתכונתה לעזיבת בית ההורים וניתוקו ממקור לידתו ובית היוצר של הרוח שלו . באר שבע היא הבית ! באר שבע היא האב והאם ברוח ובחומר ! הנה היא באר שבע בהגדרתה הדווקאית על ידי הבן האלמוני והאנונימי! היחס בין באר שבע לחרן הוא היחס בין בית ההורים לבין האישה, היצירה המתחדשת של הזיווג הקדוש! באר שבע היא המולדת והיא נקודת המוצא בבסיסו של הזיווג הקדוש! ובסתרי תורה שם : ". ויצא יעקב, בקטרא דסתימו, מגו סתרא סתימאה, נפקא זהר אספקלריא דנהרא, כלילא מתרין גוונין דמתחברן כחדא כיון דאלין אתכלילו דא בדא, אתחזון ביה כל גוונין, ארגמן איהו, כל חיזו דנהורין ביה כלילן, רצוא ושוב, אינון נהורין לא מתעכבן למחמי, חבורא חדא אתחברן בההוא זהר, בהאי זה"ר שארי מאן דשארי, שמא איהו לההוא דסתים דלא ידיע כלל, קול יעקב אקרי, בהאי אתחזי מהימנותא דכלא, ההוא דסתים ולא ידיע כלל, בהאי שריא יהו"ה, שלימו דכל סטרין איהו עלאה ותתאה, הכא אשתכח יעקב שלימו דאבהן דאחיד מכל סטרין. זה"ר דא על ברירו דשמא דא אקרי, דכתיב (ישעיה מא ח) יעקב אשר בחרתיך, תרין שמהן אקרי יעקב וישראל, בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל, סתרא דסתרא דא, כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה, דאיהו פרושא דאורייתא דבכתב, ואיהי תורה שבעל פה, ועל דא אקרי באר, שנאמר (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה, בא"ר איהו לההוא דאקרי שבע, דכתיב (מ"א ו לח) ויבנהו שבע שנים, והיינו קול גדול, ודא סופא דמחשבה בא"ר שבע איהו, ויעקב עאל בהאי רישא למהימנותא, כיון דאתדבק בהימנותא דא, אצטריך ליה לאתבחנא בההוא אתר דאתבחינו אבהן דיליה, דעאלו בשלם ונפקו בשלם. אדם עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה, וחטא בההיא אשת זנונים נחש קדמאה. נח עאל ולא אסתמר, ואתפתא אבתרה וחטא, דכתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אברהם עאל ונפק, דכתיב (שם יב י) וירד אברם מצרימה, וכתיב (שם יג א) ויעל אברם ממצרים. יצחק עאל ונפק, דכתיב (שם כו א) וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה, וכתיב (שם כג) ויעל משם באר שבע. יעקב כיון דעאל במהימנותא, אצטריך למיעל:: מנחתא לההיא סטרא, בגין דמאן דאשתזיב מתמן איהו רחימא וברירא דקודשא בריך הוא, מאי כתיב ויצא יעקב מבאר שבע, סתרא דרזא דמהימנותא, וילך חרנה, סטרא דאשת זנונים אשה מנאפת. סתרא דסתרין סתרא, מגו דתוקפא דטיהרא דיצחק, (נפק) מגו דורדיא דחמרא, נפק חד נעיצו קטירא, כליל חד דכר ונוקבא, סומקא כוורדא, מתפרשן לכמה סטרין ושבילין, דכורא אקרי סמא"ל, נוקביה כלילא בגויה תדיר, כמה דאיהו בסטר קדושה הכי נמי בסטרא אחרא, דכר ונוקבא כלילן דא בדא. נוקבא נוקבא דסמא"ל נחש אקרי, אשת זנונים, קץ כל בשר, קץ הימים, תרין רוחין בישין מתדבקן כחדא, רוחא דדכורא דקיק, רוחא דנוקבא בכמה אורחין ושבילין מתפרשא, ומתדבקא בההוא רוחא דדכורא. קשיטת גרמה בכמה תכשיטין כזונה מרחקא, קיימת בריש אורחין ושבילין לפתאה בני נשא, שטיא דקריב בהדה, אתקיפת ביה ונשקת ליה, מסכת ליה חמרא דדורדיא דמרורת פתנים, כיון דשתי אסטי אבתרה, לבתר דחמאת ליה סטי אבתרה מאורחא דקשוט, אפשיטת גרמה מכל אינון תקונים דהות מתתקנא לגבי דההוא שטיא. תקונין דילה לפתאה לבני נשא, שערהא מתקנין סומקן כוורדא, אנפהא חוורין וסומקין, באודנהא תליין שיתא תקונין אטונא דמצרים, תליין על קדלהא כל חילי דארעא דקדם, פיה מתתקנא בפתיחו דקיק יאה בתקונהא, לישנא חדידא כחרבא, שעיען מלהא כמשחא, שפווהא יאן סומקין כוורדא, מתיקו בכל מתיקו דעלמא, ארגוונא לבשת, אתתקנת בארבעין תקונין חסר חד. שטיא (דא) סטי אבתרהא, ושתי מכסא דחמרא, ועביד בה ניאופין, ואסטי אבתרה, מה עבדת שבקת ליה נאים בערסא, וסלקת לעילא ואלשינת עליה, ונטלא רשו ונחתא, אתער ההוא שטיא וחשב לחייכא בהדה כקדמיתא, והיא אעדיאת תקונהא מינה, ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבליה, לביש לבושא דנורא מלהטא, בדחילו תקיף מרתתא" ובהמשך שם מהתוספתא לזוהר : "...בטש בין אתוון, ועבד רקיעא דיעקב בין תרין רוחין, ואטיל ביני שייפי מלולי, עד דנחית להאי נ' דאיהי כפופה, וחברו לה כחדא צפון ודרום, לבתר אתקשרו כחדא, האי נ' כפופה באר שבע אקרי, ואתמלי מיעקב לאשקאה כל עדרי ענא, ועל דא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. תו מבאר שבע לעילא, דהא מינה נפיק, לבתר אזיל לאשקאה לחרנה, דאיהו בירא דלתתא, חרון אף יהו"ה, חרב יהו"ה, דינא, בי דינא, אלהי"ם, ועל דא (תהלים עט א) אלהי"ם באו גוים בנחלתך: : כאן אנחנו מגיעים לסיום ספר בראשית ואזכורה האחרון של באר שבע הארץ ישראלית , ממנה יורד יעקב למצרים ועד לאיזכורה העתידי בנביאים עם כיבוש הארץ על ידי הכובש יהושע בן נון . "וייסע ישראל וכל-אשר-לו, ויבוא בארה שבע; ויזבח זבחים, לאלוהי אביו יצחק, ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה, ויאמר יעקוב יעקוב; ויאמר, הנני . ויאמר, אנוכי האל אלוהי אביך; אל-תירא מרדה מצריימה, כי-לגוי גדול אשימך שם. אנוכי, ארד עימך מצריימה, ואנוכי, אעלך גם-עלה; ויוסף, ישית ידו על-עיניך. ויקם יעקוב, מבאר שבע; וישאו בני-ישראל את-יעקוב אביהם, ואת-טפם ואת-נשיהם, בעגלות, אשר-שלח פרעה לשאת אותו. ויקחו את-מקניהם, ואת-רכושם אשר רכשו בארץ כנען, ויבואו, מצריימה: יעקוב, וכל-זרעו איתו. בניו ובני בניו, איתו, בנותיו ובנות בניו, וכל-זרעו--הביא איתו, מצריימה." דווקא כאן , בבאר שבע- שבה ליעקב רוח הנבואה ( רד"ק כאן )ודווקא לאחר החלטתו לרדת למצריים ,שוב , בדומה ליציאתו הראשונה לחרן ,הוא מגיע לבאר שבע לפני יציאתו לחוץ לארץ . דווקא כאן, זובח יעקב בבאר שבע ודווקא לאלוקי אביו יצחק, דווקא מכאן יורד עם ישראל למצרים, דווקא מכוח באר שבע מתבצעת קימתו -קוממיותו של יעקב –'מן המקום הקדוש 'של באר שבע לגלות מצריים הארורה .לא נותר פה כול ,גם לא פכים קטנים ,כל שבט ישראל וחומריותו ,כולם בעגלות – עוזבים לחלוטין את באר שבע ועוברים עם כל רכושם הפיסי למצרים . דווקא למי שיוצא מבאר שבע הארץ ישראלית מובטח הוא שהשכינה מלווה אותו בגלות הארורה "אנוכי ארד עמך מצריימה" . גם חזרתו לארץ הקדושה מובטחת היא "ואנוכי אעלך ", על כורחך", גם עלה "!!כאשר הנהגתו בחוץ לארץ וראייתו תהיה על ידי בחינת יוסף בן רחל והנהגתו השוטפת " ויוסף ישית ידו", הבודדת ,,ההנהגה החומרית " על עיניך" ,על ראייתך הפיסית והרוחנית ! ואף על שיעקב נשמע ומתפעל מדברי השכינה " ויקם יעקב מבאר שבע ", הוא נזקק לעזרת בניו " וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ", אף שנוסף לו השם ישראל ,הוא בכוחותיו נשאר יעקב והישראליות שבו ויכולת השררה וההתגברות שלו על סביבותיו – נותרה סמויה ונותרה לבניו בלבד . כוחה ומימיה של באר שבע אינם מספיקים לו להתנוצץ בשם 'ישראל' . ועם ירידתם של שבט יעקב מצריים , מסתלקת גם באר שבע מאיזכורה האלוקי בתורה הקדושה . אם אין עם – אין ארץ !! מתעלמת כאן הבאר ומסתתר לנצח עומקה ומהותה של באר הפנימיות של ארץ ישראל הגלויה עד בוא גואל צדק. באר שבע הארץ ישראלית ותמציתה העלומה של הארץ הקדושה יורדת מגדולתה ההיסטורית -גיאוסופית עד לכיבושה של כנען על ידי שבטי ישראל החוזרים למולדתם . ושוב חוזרת באר שבע אל במת ההיסטוריה כעיר בנחלתו של שבט יהודה עם כיבוש הארץ : " זאת! המפה המופשטת של הנחלה הופכת כאן למציאות נחלת מטה בני-יהודה—למשפחותם. ויהיו הערים, מקצה למטה בני-יהודה, אל-גבול אדום, בנגבה--קבצאל ועדר, ויגור. וקינה ודימונה, ועדעדה. וקדש וחצור, ויתנן. זיף וטלם, ובעלות. וחצור חדתה וקרייות, חצרון היא חצור. אמם ושמע, ומולדה. וחצר גדה וחשמון, ובית פלט. וחצר שועל ובאר שבע, ובזיותיה. בעלה ועיים, ועצם. ואלתולד וכסיל, וחורמה. וציקלג ומדמנה, וסנסנה. ולבאות ושלחים, ועין ורימון: כל-ערים עשרים ותשע, וחצריהן" . על פי התנא האלוקי ריש לקיש (ירושלמי מגילה ב) כל הערים הנמנות ביהושע היו ערים שהיו מוקפות חומה בימיו , להבדיל מ'ערי החצרים'- ערי פרזי שאינן מוקפות חומה . כן הוא גם בבבלי (מגילה ג')וכן מתבאר גם דעת הראשונים הרמב"ן, הרד"ק ורש"י כי באר שבע הייתה עיר מוקפת חומה[4] בזמן שנכבשה על ידי הכובש הגדול יהושע בן נון . הרי שלקדושתה ומורשתה מתווספת העובדה כי היא מן הערים הקדושות של ארץ ישראל. לא נזכר ביהושע 'מלך באר שבע' כשאר 31 מלכי כנען שנלחמו ביהושע הכובש ולא יכלו לו. באר שבע המוקפת חומה ,נכנעת לפני גואליה החוזרים אליה מכור הברזל של גלות מצרים . אם חשבתם כי נחלקו אברהם ויצחק איפה היא באר שבע ודווקא בספר בראשית נכתב והוקבע פעמיים שמה של העיר , גם כאן בספר יהושע הכובש ניתנה העיר לכאורה פעמיים ולשני שבטים שונים ,ליהודה ולשבט שמעון: " וייצא הגורל השני, לשמעון--למטה בני-שמעון, למשפחותם; ויהי, נחלתם, בתוך, נחלת בני-יהודה. ויהי להם, בנחלתם--באר-שבע ושבע, ומולדה. וחצר שועל ובלה, ועצם. ואלתולד ובתול, וחורמה. וציקלג ובית-המרכבות, וחצר סוסה. ובית לבאות, ושרוחן: ערים שלוש-עשרה, וחצריהן. עין רימון, ועתר ועשן: ערים ארבע, וחצריהן. וכל-החצרים, אשר סביבות הערים האלה, עד-בעלת באר, ראמת נגב: זאת, נחלת מטה בני-שמעון--למשפחותם. מחבל בני יהודה, נחלת בני שמעון: כי-היה חלק בני-יהודה, רב מהם, וינחלו בני-שמעון, בתוך נחלתם." לכאורה כאן העיר באר שבע והעיר שבע הינן הערים הראשיות של בני שמעון ! ולא ערים משניות בנחלת שבט יהודה . מסתבר שהעיר באר שבע הייתה עיר נחלה משותפת של בני שמעון ובני יהודה , לכן גם רוחניותה היא רוחניות מורכבת של שני השבטים של גבורת (יצחק ) מלכות יהודה עם יכולת השמיעה הפנימית של בני , שניהם מרחמה -עולמה של לאה – עלמא דאיתכסיא ! גם כאן אנו נזקקים לפירושו הנפלא של הרצי"ה קוק בדבר הקדושה של ערי חומה על המשנה המפורסמת במסכת כלים של עשר קדושות הן : "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות , ערי חומה מקודשות ממנה .." – 'ממנה' הינו 'מם היחס' ולא 'מם היתרון' . 'ממנה' הינו ופירושו כי קדושתן של ערי החומה מתמשכת ומיתמצתת ומנהירה מכוחה של קדושת האדמה הפיסיקאלית של ארץ ישראל כולה ! בדיוק רב ובהתאמה של מהותה של באר שבע כפי שמבואר לאורך כל מאמר זה . ישנו קשר מיוחד וסמוי בין דוד המלך לבאר שבע . הקשר של השביעי באבות על פי המדרש והקבלה ועל אף ריחוקו בתאריך ובזמן וברצף ההיסטורי מן שלושת אבות האומה המקובלים והידועים :אברהם ,יצחק ויעקב . למרות שקשר זה בן דוד המלך למלכות התחתונה של באר שבע, איננו מוזכר בפרוש . מסופר כי בני שמעון שישבו במרחב דרום יהודה ובעיר באר שבע שהייתה שכנראה עירם הראשית היו הממליכים העיקריים של דוד . בספר שמואל( ) מוזכר כי לוחמים רבים משבט שמעון העלו את דוד למלוכה , רבים יותר מלוחמים משבט יהודה . רק לאחר מכן(להלן) דוד המלך הוא זה המכניע סופית את הפלישתים ממרחב הדרום :"ויקח דוד את מתג האמה מיד פלישתים ". מתג האמה הוא כנראה החפץ המסתורי שעליו נכתבה השבועה בין אברהם אבינו העברי ואבימלך מלך גרר או מלך פלישתים . וכן הוא בזוהר הקדוש : "..ויהי אחרי כן ויך דוד"- מאי ויהי אחרי כן ?. בתר דאישתלימו ישראל והוו כגוונא לעילא , כדין ויך דוד את פלישתים ויכניעם . דהא עד השתא לא יכילו ישראל למיתבר תוקפיהון והא איתערו חברייא בההוא מתג אמה ואוקמוה ". וכן שם : ",.. כיוון דישתלימו ,יתיב עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה בקיומא שלים . וייתי דוד ויתער לבת שבע דלעילא , דאיהי נקמא נקמתהון דישראל ויתפרע מנהון ." כאן בבאר שבע 'אישתלימו ישראל והוו כגוונא לעילא ', דווקא כאן מתבררת עוצמתה של האומה העברית הקדושה והיותה כדוגמת השכינה העליונה ...'אורייתא ישראל והקדוש ברוך חד הוא וכאחד ,כדוגמת התכללותו והשתכללותו של היום השביעי בקדושת שכינת המלכות התחתונה והשבתית- שבועית ! כאן מתחברת מלכות דוד המלך התחתונה והארצית עם בת השבע העליונה ומכאן מופיעה הנקמה הקדושה של הכנעת הפלישתים ואומות העולם בכללה מכוח קריאת אברהם אבינו העברי ואב המון גויים בקריאתו הנצחית של ויקרא שם בבאר שבע בשם ה' אל עולם ". כאן הוא קצה הארץ הנושבת של מידת המלכות של "מדן ועד באר שבע" הנזכר 9 פעמים בנבואה ! מן הגבול ומקודת הקצה הרוחנית –גאולתית שבה ועולה מלכות ארץ ישראל האלוקית שמימית ! [1] על משקל אמרתו של רבי דוד מללוב :" היום יש מסכת בבא קמא ולעתיד לבוא תהיה מסכת רבי דוד מלעלוב ". [2] על פי המסורת הייתה בת פרעה מלך מצרים שהייתה חפצה בדבקות במשפחת אברהם .צאצאית ל 'בני חם' המצריים שבאה במיוחד במטרה להזדווג עם ה'אדם הגדול בענקים '! [3] כן הרגיש השפתי חכמים בסתירה בין 'ותלך' לבין 'ותתע'. [4] ענינה של באר שבע להיותה עיר חומה מתברר באריכות בספרו של הרב אייל בן דוד- ' פורים דמוקפין בבאר שבע , בירור הלכתי בעניין זמן קריאת המגילה בבאר שבע' . הוצאת המחבר, התשע"א .