יום ש', ז’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
מקדש הוא קודם כל דירת השכינה בתחתונים . אולם מה נעשה היום כאשר בדירה הזאת נכנסים מוסלמים ותיירים אל תוך בית קודש הקודשים . לכאורה " באו פריצים וחיללוה " ?!!! ואכן רוב מוחלט של הפוסקים הידועים , למעט הרמב"ם , פסקו שאין קדושה כלל . להלן מאמרו המסכם של הרב הלל בן שלמה על מצוות השמירה הקיימת לדעתו גם בזמן הזה .לדעת הרב בן שלמה יש לפסוק כדעת הרמבם בלבד ואין לפסוק כלל את הסברא " באו פריצים וחיללוה ". .
10:40 (12/11/09) גדעון חרלפ

בס"ד שמירת המקדש בזמן הזה לגבי קיומה של מצוות שמירת המקדש בימינו, נחלקו האחרונים. בספר "משכנות לאביר יעקב" אשר יצא לאור בשנת תרמ"א, טוען הרב הלל משה משיל גלבשטיין, כי מצווה זו נוהגת אף בזמן הזה, שהרי מטרת המצווה היא לכבוד הבית, ובוודאי בחורבנו יש צורך בפעולות למען כבודו המחולל. לדבריו, אף שהמצווה צריכה להיות לדעת ראשונים רבים דווקא בלילה, סיבת הדבר נעוצה בכך שביום אין צורך בכבוד בגלל העבודה המתקיימת. אם כן, בזמן החורבן יש מקום לומר כי אדרבה, אף ביום יש צורך בקיום שמירה זו. טעם נוסף לקיום השמירה, בגלל הרחקת הטמאים מלהיכנס למקום, דבר השייך אף בזמן הזה. לדעת המשכנות לאביר יעקב, שמירה זו יכולה להתקיים אף מחוץ להר הבית. לשיטה זו הסכים האדמו"ר מליובביטש (חידושים להלכות בה"ב פרק כ). אולם היו שהתנגדו לכך, ואף היה מי שטען כי ישנו איסור בדבר (האבני נזר יו"ד תמט): טענות האבני נזר: שמירת המקדש היא אף למניעת גניבות וכדומה, וכשאין את המקדש, על מה בעצם שומרים? ולשמור למניעת כניסת טמאים, ייתכן ששמירת הטמא עצמו אינה נחשבת לשמירה (כמוסר מי חטאת לשמירת הטמא פרה ז,י). השמירה היא עבודה, ועל כן אסורה כיום שאנו טמאי מתים. אין אנו יודעים מי מהלויים ממשפחת השוערים. טענות נוספות בספר עיר הקודש והמקדש (חלק ד פרק ד): שמירת כהנים היא בפנים ואין אנו יכולים לעשותה כעת, וכשאין את שמירת הכהנים, אין את שמירת הלויים. שמירה נועדה ל"פלטרין", ולא למקום חרב. תשובות לטענות: עיקר השמירה הוא לשם כבוד ולא למניעת גניבות. השמירה אינה עבודה. אין צורך בידיעה מי ממשפחת השוערים. שמירת הכהנים יכולה להיות בחול, ובכל מקרה שמירות אלו אינן תלויות אחת בשניה. קדושת המקום לא בטלה, וממילא המצוות עדיין קיימות. פירוט התשובות בהרחבה: 1. נכון הוא שעל השומרים למנוע גניבות, אך עיקרה נועד לכבוד המקום, כמבואר ברמב"ם (בה"ב ח,א) ובמפרש וברא"ש בתחילת תמיד. בראב"ד (כז,א) מבואר, כי בבית שני השמירה לא היתה באותם מקומות כבבית ראשון, אלא הכל לפי העניין. נראה, כי הוא הדין גם לעניין אופי השמירה כיום. אם לפי העניין צריכה להתבצע השמירה בלי הצורך למנוע גניבות, הרי שכך היא תיעשה. שמירה למנוע כניסת טמאים, בפשטות אינה נכללת בדין מצוות השמירה, שהרי היא נאמרה לכל ישראל "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה,ב) ונמנית במניין המצוות בנפרד (ברמב"ם עשה לא; סמ"ג קעד; חינוך שסב). ממילא, יש חיוב להעמיד שומרים להקפיד על דבר זה, ושומרים אלו אינם צריכים להיות בדווקא כהנים או לויים. ממילא, אין הדבר משנה אם המשלח עצמו הוא טהור או טמא. פרט לזה, טעם המוסר מי חטאת לטמא שהמים טמאים, הוא מכיוון שמה שבחזקת הטמא טמא, כמוסבר בפירוש הרמב"ם שם, דבר שאינו שייך בשמירת המקדש. 2. משמר אינו נחשב לעושה מעשה, כדעת שמואל בגמרא בבבא מציעא (צג,א) הנפסקת להלכה ברמב"ם שכירות (יב,ט) ובשו"ע (חושן משפט שלז,ו); ואף בשמירת מצווה כפרה אדומה, כמבואר בגמרא שם ונפסק ברמב"ם (פרה אדומה ה,א). לדעת רבים מהראשונים (מפרש; רא"ש; ראב"ד; רבינו גרשום; כסף משנה) השמירה כשרה אף בקטנים מגיל שלוש עשרה! אמנם, מדברי הרמב"ם (כלי המקדש ג,ב) האומר כי זו חלק מעבודת הלויים, ועבודה זו אינה כשרה אלא כשיגדל ויהיה לאיש (שם ג,ז), מוכח שאינו סובר כדעת ראשונים אלה (עכ"פ לעניין שמירת הלויים, ואף לעניין הכהנים נראה מפירושו למשנה לגבי הכהנים הרובים – יורים, כי הוא סובר כמאירי שהוא מלשון "רובה קשת" ולא כראשונים אלה, הסוברים שהוא לשון "רביא" - ילד); אך אין הוא מזכיר כלל איסור בזר המבצע עבודת שמירה. השמירה מתבצעת בלילה, שהוא זמן המוגדר בדברי ראשונים שאינו זמן עבודה (תוספות מגילה ג,א; ראב"ד כתוב שם ביצה ז,א) ואף יש מקום לאסור לבישת בגדי כהונה בלילה (תוספות מנחות מא,א דיבור ראשון). עבודה זקוקה עמידה (זבחים טז,א), ולשומרים מחוץ לעזרה מותר לשבת בזמן השמירה (תמיד כז,א). לפני עבודה צריך קידוש ידים ורגלים מהכיור (זבחים יט,ב), ואילו בלילה הכיור היה משוקע במוכני שבעזרה (יומא לז,א). הרמב"ם כותב (בה"ב ח,ו) כי השומרים לא היו ישנים בבגדי קודש, אך אין הוכחה מכאן כי הם היו שומרים דווקא בבגדי קודש. ייתכן לומר שהם היו רשאים לשמור בבגדי קודש, שהרי בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם (כלי המקדש ח,יא-יב), כפי שכותבת הגמרא (תמיד כז,א; יומא סח,ב) שיש ללמוד מדיוק זה. אכן, לשיטת הרמב"ם (כלי המקדש שם), אסור ללבוש את האבנט בזמן שאינו זמן עבודה, ועל כן מסתבר כי אסור לשומרים ללובשו (לביאור שיטות הראשונים בנוגע ללבישת בגדי כהונה שלא בזמן עבודה, עיין בהרחבה בקונטרס כתר כהונה פרק ה). איסור העבודה בטמא נלמד (זבחים טו,ב; רמב"ם ביאת מקדש ד,א) מהפסוק "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל" (ויקרא כב,ב). פסוק זה מתייחס לעבודת הכהנים דווקא ולא לעבודת הלויים, ודווקא לקדשים, ואין מוזכרות בו פעולות שאינן נוגעות בקדשים, ובפשטות יש לומר כי השמירה אינה נכללת בזה. אף אם היינו מודים לאבני נזר, כי יש בשמירה משום עבודה, היה מקום לומר שזו עבודת ציבור, שדוחה את הטומאה (וראה בהרחבה בכתר כהונה פרקים ג-ד לגבי דחיית הטומאה אף ללא ציץ במצח הכה"ג); אך כפי שנתבאר אין כל צורך לומר כן. וכך נוקטים אחרונים רבים, שהשמירה אינה עבודה (מנחת חינוך שפח; שו"ת משיב דבר חלק ד סימן יא ועוד). 3. בגמרא בתענית (יז,א) נאמר, כי כל כהן המכיר את משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אב שלו קבועין שם, אסור לשתות יין כל אותו היום. לדעת רבי שם, שהגמרא אומרת כי המנהג כמותו, אם אין הוא מכיר את משמרתו ומשמרת בית אביו, אך הוא יודע שבית אב שלו קבועין, היה ראוי לאסור לו לשתות יין כל השנה, אך קלקלתו היא תקנתו ועל כן אין לאוסרו. במפרש שם ד"ה קבועין, מובאים שני פירושים: או שהוא יודע שישנה קביעות לבית האב שלו לעבוד בזמן מסוים; או שהוא יודע שמשפחת בית האב שלו לא נגואלה מן הכהונה. לפי הפירוש השני, אין כל תלות בין המשמרות בעבר למשמרות כיום, אולם לפי הפירוש הראשון, אנו רואים שעדיין ישנה קביעות למשמרות לעבודה בזמן מסוים. אכן, מסתבר כי קביעות זו אינה צריכה לעכב בקביעת סדרים חדשים בעתיד, כפי שדוד ושמואל יכלו לשנות את הנקבע מימות משה (כמבואר בתענית כז,א), שכן הסדרים נקבעים לפי הצורך. במדרש רבה נשא (ו,ד) נאמר "'וזאת משמרת משאם' – שבני מררי אסורים לשמור ולעבוד מה שבני גרשון שומרים ונושאין ועובדין". אולם אין ראיה לדורות כי הדבר מעכב, וגם בגמרא (ערכין יא,ב) נאמר האיסור למשורר לשוער דווקא בהגפת דלתות, שהוא מעשה, אך משמר בפשטות אינו מעשה כמו שנתבאר. הרמב"ם כותב (כלי המקדש ג,ח) "אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול. כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש. ויראה לי, שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים". אם כן, להבנת הרמב"ם אף המשורר עצמו יכול להיות שוער, ואין הדבר תלוי במשפחתו. 4. שמירת הכהנים בבית הניצוץ ובבית אבטינס היתה בעליות, ובפשטות גגין ועליות לא נתקדשו. לדעת המפרש על המשנה בתמיד, אף השמירה בבית המוקד היתה בחול, על גבי כיפה; ואילו לדעת הרא"ש (שם כו,ב), השמירה היתה בחציו של בית המוקד הנמצא בחול. גם אם נאמר שהשמירה היתה בקודש (כפי שסובר לדוגמא הראב"ד בתמיד שם), לא מצאנו שדבר זה מעכב. שמירת הלויים אמנם נעשית כליווי לכהנים, אך לא מצאנו כי היא תלויה בה. הגמרא בתמיד (כו,א-כז,א) לומדת מפסוק אחד על הצורך בשמירת הכהנים בשלושה מקומות (במדבר ג,לח) ומפסוק אחר על מספר מקומות המירה של הלויים (פסוק מדברי הימים). יש מקום גם להבין לגבי חלק ממקומות השמירה של הלויים שהם היו בקודש (אחורי בית הכפורת, לשכת הקרבן – וכך משמע מרבינו שמעיה בתחילת מידות), וכאמור לעיל, השמירה נעשית ע"פ הצורך, ועל כן אם אין אפשרות לקיום שמירה בקודש, ניתן לעשותה בחול. 5. פסיקת הרמב"ם להלכה היא, כי לגבי ירושלים והמקדש הקדושה הראשונה אינה בטלה (בה"ב ו,יד). דברי הרמב"ם נאמרו לגבי עבודת הקרבנות, אך יש מקום להבין כי הוא הדין לשאר המצוות התלויות במקום. לפי הבנה זו, אין המצוות תלויות בקיומו של הבית כלל. אמנם, תשובה זו אינה ראיה מוחלטת, שהרי יש מקום לומר כי מכיוון שהשמירה אינה עבודה, הרי שהיא דין הנוגע לקיומו של הבית עצמו. מסיבה זו מסכת מידות פותחת בתיאור השמירה, שכן זהו חלק מהבית – ואין השמירה מובאת במסכת זבחים. מסקנות להלכה ולמעשה 1. חלה חובה על הציבור למנות שומרים אשר ישגיחו לבל ייכנס טמא לפנים ממחיצתו. שמירה זו נעשית לפי הצורך, ואינה צריכה להיעשות דווקא בכהנים ולויים. בשמירה זו מתקיימת מצוות שילוח הטמאים, אך אין מתקיימת מצוות שמירת המקדש. 2. שמירת המקדש היא חובה המוטלת על הכהנים והלויים, אך ישראלים אינם יכולים ליטול חלק במצווה זו. אמנם, השמירה אינה נחשבת לעבודה, ועל כן אין ישראל העומד במקום שמירה של כהן או לוי עושה איסור, אלא אם כן יבצע מעשה בידיו, כהגפת דלתות. 3. מקומות השמירה במקדש נעשות לפי הצורך, אך צריך שיהיו שלושה מקומות שמירה של כהנים ועשרים ואחד מקומות של לויים. שמירת הלויים נעשית כליווי לשמירת הכהנים, אשר נמצאת במקום יותר פנימי ממקום השמירה של רוב הלויים. 4. לקראת הקמת המקדש במהרה, בית הדין הממונה יחלק את הכהנים והלויים למשמרות עבודה במקדש, בהתאם לכמות האנשים ולכמות העבדה הנדרשת. בית דין זה אינו תלוי במשמרות שחולקו בעבר בימי דוד ושמואל. 5. כל זמן שהמקדש אינו מוקם, ניתן להעמיד כהנים ולויים לשמירה במקום, אך מסתבר כי שמירה זו תהיה רק זכר לשמירת המקדש, ולא תתקיים בה המצווה עצמה. כמובן, ששמירה זו אינה יכולה להיות במקום שאסורה הכניסה אליו לטמא מת, כיום שכולנו טמאי מתים. מקורות לעיון והעמקה מטרת השמירה – כבוד או הגנה? האם השמירה היא עבודה? האם השמירה היא בקודש או בחול? האם מקומות השמירה מעכבים? האם היא מוכרחת להתקיים בכהנים ולויים? במדבר ג,לח וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה - מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: משנה מסכת מידות פרק א משנה א בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש: בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד. והלוים בעשרים ואחד מקום: חמשה על חמשה שערי הר הבית, ארבעה על ארבע פנותיו מתוכו. חמשה על חמשה שערי העזרה, ארבע על ארבע פנותיה מבחוץ. ואחד בלשכת הקרבן, ואחד בלשכת הפרוכת, ואחד לאחורי בית הכפורת. משנה מסכת תמיד פרק א משנה א בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן וזקני בית אב ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהונה איש כסתו בארץ לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן. מפרש מסכת תמיד דף כה עמוד ב והרובין שומרין שם - רובין קרי כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג שנה... תלמוד בבלי מסכת תמיד דף כז עמוד א מאי שנא הר הבית - דעבדינן מתוכו, ומאי שנא עזרה - דעבדינן מבחוץ? אמרי: הר הבית, דאי תמה ובעי מיתב - יתיב, אמרינן – מתוכו. עזרה, דאי תמה ובעי למיתב - לא מצי יתיב, דאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אמרינן - מבחוץ. רמב"ם הלכות כלי המקדש ג, ז-ח אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחלה, שנאמר "זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה" וכתוב אחד אומר "מבן שלשים שנה". הא כיצד? חמש ללמוד. ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר "איש איש על עבודתו". זה שנאמר בתורה בלויים "ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה", אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום... אבל לדורות אין הלוי נפסל... אלא בקול, כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה... ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים. רמב"ם הלכות בית הבחירה ח, א-ה שמירת המקדש מצות עשה, ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין... מצות שמירתו שיהיו הכהנים שומרים מבפנים והלוים מבחוץ, וכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד בכ"ד מקום, הכהנים בג' מקומות והלוים בכ"א מקום. והיכן היו שומרים?... ראב"ד תמיד כז,א הכל לפי הענין – בבית ראשון בכה"ג היה צריך לשימור, ובבית שני בעניין אחר. ספר משכנות לאביר יעקב על שמעתתא ראשונה דמסכת תמיד. מיוסד על מצוות כבוד בית המקדש, שנוהג גם בזמן הזה. וגם מבחוץ סביב ראוי לנהוג כבוד בכל מה דאפשר... שו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן תמט שלום וכל טוב לכבוד הרבני החריף החסיד מוהר"ר הלל משה מעשיל מעיר ביאליסטאק יושב ירושלים תובב"א: א) על דברת מעכ"ת אם חובה בזמה"ז להושיב שומרים למקדש... קיצור הדברים דשמירת כהנים הוא במחלוקת שנוי' דלהרמב"ם ותוס' וכן משמע מהכתוב אזדא לי' שמירת כהנים לדידן דכולנו טמאי מתים. ולדעת הרא"ש והמפרש דלאו עבודה הוא איתא גם בטומאה. יב) עתה נדבר משמירת הלוים דאף שהדבר ברור דשמירת הכהנים והלוים מצוה אחת כמבואר בכל מוני מצות... מ"מ אין ברור שמעכבים זה את זה. והמוספין ודאי כל מוסף מצוה אחת. ועכ"ז אם אין לו כולן מקריב מקצתן... יג) ומ"מ נ"ל דשמירת לוים בלא"ה בכלל אין בזמה"ז מאחר שחלקו דוד ושמואל למשמורות איזה מן המשוררים ואיזה מן השוערים כמבואר בכתוב. ושוערים היינו שומרים כנ"ל והכלל משורר ששיער במיתה. ומאין נדע מי המה השוערים... דברי ידידו הדו"ש הק' אברהם. עיר הקודש והמקדש (חלק ד פרק ד) א... ומקרא משמע שעיקר המצווה היתה על הכהנים בפנים והלויים בחוץ... וכשאין השמירה במקום הכהונה איננה גם השמירה בחוץ. ב... משמע שהשמירה היא כשיש הפלטרין...