יום ב', ל’ בכסלו תשע”ח
    צור קשר  |  אודות  
אליהו הנביא ,הוא פנחס בן אלעזר, הוא נביא הגשם , הוא היחיד והמיוחד שחידש את המסע להר סיני - מקום מתן התורה עליו נאמר וצווינו - " המה יעלו בהר ". בדרכו אולי עבר בכונתילת עג'רוד ,הוא מקום המקדש המסתורי בין מכתש רמון למדבר התועים בסיני , על סיפורו של המקדש בירכתי תימן , גם הוא בדרך בין עזה לאילת על שפת נחל אל עריש - הוא נחל גרר המקראי ...
13:20 (04/04/10) גדעון חרלפ

עג'רוד "נוסעים אנחנו"- אל המקום אשר אמר לנו האלוקים !!! מפתחות 1. מסע 2. שטפון 3. מקדש 4. סיני 5. מרכבה 1. מסע ההלך התמיד בהליכתו הקצבית זה היום השלושים למסעו . מאצל שמר אדוני ההר , דרך מבוא השמש לערבת הירדן , סביב ים המלח לבקעת באר שבע ומכאן לרחובות שבנגב אל פאתי מדבר התועים . עוד מעט יגיע אל גבעת המקדש המדברי . הנה הר שמעון לצפונו . השמים היו בהירים ריקים מכל נוצת ענן . בוהק המדבר הקרין חום לוהט אל האוויר . סנדליו בלו זה מכבר . הקרעים באדרתו המשופשפת גדולים היו מהלבוש עצמו . רק אזורו העשוי מעור האיל הקדמון עדיין החזיק מעמד והידק את גלימתו אל מותניו . שעירותו כי רבה היא הייתה מבצבצת מבין קרעיה . הנה האפיק מימינו , דקלים באופק . אולי שם נותרו מעט מים בנחל מן השיטפון האחרון . הנה נקרת הנחל עם גב מים מעופשים . עורבים שחורים המרחפים סביבו מבשרים את האפשרות למצוא כאן מעט צמחיה הניתנת לאכילת אדם . הנה משטח הסלע , שם יוכל לתפוש מנוחת צהרים קלה עד יפוג חום המדבר . האם כשם שהאריך את זמן המנחה ועיכב את השמש מלרדת יוכל גם להשפילה קמעה ? שוב הליט ההלך את פניו בין ברכיו מפני החום הכופח הנורא . לעת ערב התעורר מנמנומו וחידש את צעידתו . מילא מעט מים עכורים בנאדו המצומק והסדוק . גורר את רגליו הבצקות. הסדקים בעקביו הגיעו עד בשרו החי . הנה זה מכבר היה בצרפת , אשר מדרום לצידון ,ארץ ירוקת עד- ועתה הוא בתימן ללא שמץ של ירוק בכל רחבי האופק. . האם יצליח להגיע אל המקדש המדברי ? האם ישנה שכינה גם בישימון הנורא ? האם ימצא את מצודת יותם בן עוזיה בהמשך לדרכי הנגב ? לעת ערב יוצאים כל נחשי המדבר לצוד את טרפם המועט . עוד מעט... עוד מעט קט . שמש שקעה , חרמש תחילת הירח החדש עולה אל האופק . נוצץ בלובנו . הנה ארץ אבותיו לפניו ,הראשונים לעבודת האל . האם יעמדו לו כוחותיו עד להגעה למטרתו ? זקנו הפראי מיטלטל לרוח המדבר החמה והמייבשת . אדים חמים עולים מן הסלע הלוהט גם לאחר החשיכה . אור מנצנץ מרחוק חותך את שכבות האוויר .האם זהו אור כוכב ? הנה צילה של גבעת המקדש אל מעבר אפיק הנחל . פה יזכה למעט מנוחה ואולי גם מזון מבושל ולמעט שמן לסוך את בשרו הכחוש . אלוקי אברהם בעזרו !! הנה הוא כאן , אולי יזכה גם הוא במעט עונג רוחני עליון . האם כאן הוא מקום אחד מתוך מ"ב מקומות המסע והחניה של אבותיו . האם ישיג כאן אחת מאותיות הקודש משם הקודש של מ"ב האותיות ? הנה הוא מגיע אל תחתית הגבעה . השביל מתעקל אל פסגתה . הנה הוא המקדש , מסביבו עצי שיטה סלילנית ובחצירו הפנימית עץ האשרה . במקצועות החצר מעט עצי פרי ועצי זית . גפנים גדולות מכסות ומצלות את כל החצר הקטורה . הנה ישנו מקום שזכה לברכת האל . פה ישתחווה לאלוקי אבותיו הקדמונים . פה , לפני שבע מאות שנה עברו אבותיו בדרכם מכור הברזל המצרי אל עבר נחלתם המובטחת . הוא רק חוזר לדרכם מתקן את מה שהותירו. לקראתו יוצאת דמות לבנה ומברכת אותו , הוא מטושטש מרוב מאמץ . הדמות אוחזת באדרתו הדלה ומושכת אותו אל פתח חצר הכניסה . אורח רצוי הוא . הנה הוא בתוך החצר הקטורה . פרץ של תמשיחים צבעוניים נגלה לעיניו מצוירים על קירות החצר . צבעי אדום שחור וצהוב היוצרים ניגוד חריף עם אפרוריות המדבר . . והנה חוזרת ומתקרבת אליו הדמות בלבן . אכן כוהנת היא ולא כוהן . מושיבה אותו על הספסל ההיקפי , חולצת את נעליו . בידה האחת כד מים צוננים . אמתה הכושית ניצבת עם צלוחית של פירות . עם מעט שמן משחה מורחת היא את עקביו החולים , עור כווי מצעידה רציפה של חודש ימים בדרכי הארץ השוממת . אולי זהו הנביא עליו התבשרה ? אולי זה ההלך נושא מפתחות של גשמים של ארץ ישראל ? 2.שטפון הוא נרדם כמעט מיד על מחצלת הקש. בקושי טועם מן התקרובת המוגשת לו .על פניו נסוך הרוגע של אושר , רק טפח מעור פניו מסגיר את עולם החלום אליו נכנס . נשימתו הקצובה והמחרחרת היא בלבדה נשמעת בחצר . הזדהרו שמים ועננות קלה נראתה אל מרחוק בצפון . רוח מדרום מזרח , מן המפרץ האדום שורקת מעל המישורים החשופים של המשטחים האין סופיים של צרורות הצור . גם החוליות מסביב פושטות צורה ולובשות צורה . חלקן העליון מתערבל ומתרומם עם האוויר המחושמל . סופה באופק. התפרקויות חשמליות מאירות את הרי המשאר בצפון של ג'בל הילל וג'בל מעארה . ניצוצות נורים לכל עבר ונבלעים אל המית הרוח החרישית .אור וחושך לסירוגין מתפעמים בעלטה . . ההלך לא מרגיש דבר מכל אלה .הרי הוא רגיל לצינת הלילה. מתהפך הוא מעט ומפנה פניו אל קיר החצר . הנה מכסה אותו הכוהנת בפרוות תחש סמיכה .הלוא הכנסת אורחים היא זו !! ולפתע הזדקף והתיישב .פוקח למחצה את עיניו הסומות ובוהה אל התופעה הנדירה של מדבר החורפי . האם אלו הטללים מחיי המתים בהם שלט ? האם הוא זה שהביא מעט ברכה לזאת שהביאה לו ברכה ? טפטוף חרישי החל ומפר את היובש התמידי . אבקת חול וטיפות מים מתערבבים ומסתחררים, נדבקים אל זקנו של ההלך . לעומתו התיישבה הכוהנת ותהתה . האם זהו ההלך שהצליח למגר את הבצורת לאישה של איזבל גבירתה ? ולפתע התמלא האפיק מתחת לגבעה . פעפוע חרישי ושאון הולך ומתגבר נשמע בואדי מתחת למקדש . ברק הבריק ולאורו נראו המים מכסים את כל רוחב האפיק . ירח נדם וכוכבים נאספו אל מאחורי ענני הגשם. נשאר רק שחור הלילה וקול סחיפת האבנים מכתפות הנחל אל הזרם המתחזק . 3. מקדש המטר ניתך בעוז , כבר אי אפשר היה לשבת בחצר הקטורה לא נותר להלך אלא להיכנס אל מצודת המגדל פנימה . הוא הפשיל את הוילון אל המגדל הדרום מזרחי. על השטיח מעור העיזים, לאור נרות החלב המהבהבים ראה את הכוהנת מעורטלת , שרועה חשופת איברים לפני זוג הכרובים . ריח קטורת מתקתק וכבידה נישא בחלל הקדוש . לפתע חש חולשה ,כבדו אבריו . הוא נוטש את החמימות . בבעתה הוא נסוג לאחור מכסה את פניו בשרידי אדרתו הבלויה ובהילוך מהיר שב אל החצר ,מוכה אלם .האם עד לכאן התפשטה עבודת האשירה ? הרוח יללה ומטר סוחף הרטיב את ההלך עד לשורשי שערו .אין מקלט לנפשו של הנביא, אף לא לגופו . בשארית כוחותיו הצטנף אל בין עמודי המבואה החיצונית . כלום גם כאן אין מבדילים בין אלוקות לאלוקות . בין אלוקים משגיח ופעיל לבין אלוקים של עץ ואבן . כלום תהיה כאן כוהנת אחת המשמשת בקודש גם לה' וגם לאשרתו ? הנה הוא זה שהרחיק את עבודת הבעל מישראל,ימצא דווקא כאן בפאתי תימן של ארץ ישראל את צחור עורה של הכוהנת מבהיק אל אפלולית המקדש ? לאן נעלמו כל עבדי הבית הכושים משרתי הכהונה ? הנה נשמעת קריאתה של הכוהנת אל אשרתה –אשת הבעל :" עניתיני, עניתיני בגשמי-אל ,עניתיני בטללי ברכה, הנה שלחת אלי את איש הבשורה השעיר . האם יבוא גם אלי ? האם יפקוד את מעוני-מעונך ? האם יקוד וישקוד על דלתי , האם ישרה מרוחו על מקדשי הקט? האם יפרוש עלי את אדרתו,יקשרני ויצמידני באיזורו כי רב הוא ! האם יחוש בשרי את שעירותו של ההלך , האם ימוש את חלקת עורי ?" דומיה . האם האלמנה הצידונית היא ששבתה את ליבו? רק הגשם הניתך בחוזקה על מרצפות העזרה נשמע . עוד מעט קט נדמו אפיקי הנגב, התבהרו השמים, התאדמו פני המזרח הנצפים דרך שערי המצודה . אלפים וחמש מאות שנה מאוחר יותר התגלה כי מתוך981 מליון מטר מעוקב של מי גשם היורדים במדבר התועים 938 מליון מהם יורדים אל התהום והשאר זורמים בנחל גרר אל ים פלישתים הצפוני דרך הדייק , המעבר ההכרחי בין הביתרונות של ג'בל הילל . מעטים הם המים הנשארים להרוות את אדמת המדבר. האם יהיה המשך לברכתו של ההלך ?,האם תזכה רמת התועים לברכת שמים ממעל ? האם תפרה אדמת הבעל ? האם תזכה גם הכוהנת לברכת צפחת השמן וכד הקמח? האם הזיווג הקדוש של הקדוש ברוך הוא ושכינתיה בפאת תימן המדבר ודילוג על שני הסעיפים בין הכרובים יחולל את הנס הקדוש ? 4. סיני שבע מאות שנה לא דרכה רגל אדם בדרך אל ההר הקדוש . עם שחר יצא ההלך משערי המצודה בדרכו דרומה , עוזב לאנחות את כוהנת האשרה . מותח את עצמותיו ומיישר את גוו מהלילה זעוף הרוחות , כל גופו כואב מהלינה לא לינה על מחצלת הקש הדקיקה . ומסימניה שנותרו כחותם על בשרו הכחוש . הכנסת האורחים לה זכה העכירה את רוחו . האם אפשר לפסוח על שני הסעיפים . הוא לא הותיר למקדש לא מנחה , לא צפחת– רק שברון לב . לפחות הותיר לה את אדרתו הבלויה , אדרת הנס אשר לו מעין אתנן צנוע ולא ראוי על הכנסת האורחים לה זכה . הנה חוצה הוא את דרך השיירות במדבר התועים – אלי סיני. רמת העיג'מה , כפי שהיא נקראת היום , מתגבהת . ככול שהוא מתמיד בדרכו דרומה . האם כאן עברו אבותיו בדרכם אל הארץ המובטחת ? הוא מגביה והולך , מגביה והולך . צינת הלילה הקפוא פגה אל חמימות החצץ המדברי . אובך עולה והאוויר מתעכר קימעא . רק חולות וחוליות , חולות וחוליות לאן אשר יפנה . נכונו לו עוד עשרה ימים של הליכה ברצף אל מקור ההתגלות הקדומה . כבר רבים לפניו ניסו דרך זו אל האלוקים אולם הגיעו רק עד המקדש המדברי, נעצרו וחזרו אל הארץ הנושבת . זה היה סוד המקדש הנעלם אל הגבעה . סוף סוף הוא מגיע אל שפת המצוק העליון . מתחתיו בעומק העמק החולות הצבעוניים , פרי השחיקה של האבן הנובית . אל מולו התרומם בפראות גוש ההרים הבראשיתי. מימינו באופק הרחוק הכחילו השמים מענן העשן הנישא ממכרות הטורקיז המצרי .עד להיכן מוכנים אנשים להגיע בשאיפתם אל אבן התכלת? אין זאת כי עבדים כושים הם הזוחלים בנקבות המכרות . הנה הוא מהלך על שפת המצוק האימתני .מצוק המשתרע בין שני זרועות הים האדום, ממזרח למערב ובחזרה , חוצה את המדבר כאיבחת חרב כמו חיתוך וביתור בבשר החי של חצי האי המשולש. איך טיפסו ועלו כאן שש מאות אלף על נשיהם טפם ורכושם ?איך העלו את קורות משכן המדבר הכבדות בשבילים הצרים בדרכם את הארץ הקדושה ? הנה סימני דרך של השביל היורד בנקבת הסלע . משעול צר להחריד , תהום מצד אחד ושיני סלע מצד שני . אדרתו החדשה נפרמת ופוצעת את עורו שוב ושוב ..סוף סוף הוא בתחתית המעלה , פוסע אל מתחת עצי השיטה בתוך הואדי ,לוגם מעט ממימי הגב הצלולים ונרדם עד רדת הלילה . עם בוקר מתעורר הוא אל הרי הגרניט הנישאים אל מולו . צבע המדבר הצהבהב מתחלף בצבעי שחור וחום כהה עם ורידי אדום וירוק . כאן ימצא לפחות מעט מקרירות הסלע בגיאיות .בצל קירות הקניון. האם יעמוד גופו הצנום בתלאות המסע? האם יגיע אל ההר הקדוש ויזכה לטעום מעט מרוחניות של מעלה ? יטעם מעין אותה השגחה שטעמו אבותיו העברים ? האם גם הוא יגיע אל ההר אשר חמד אלוקים לשבתו ? אולם הוא יתחזק . קרוב הוא יותר לסוף המסע מראשיתו. שוב נרדם הוא והוזה על הורתו וילדותו בגלעד , ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות צבע ירוק עד מקיף אותו בשנתו , תוהה אם כאן זאת עדיין ארץ ישראל . מדוע הרחיקה השכינה למסור עדותה דווקא בשממה זו ?ומדוע הקדימה כל כך , הרי עוד מעט קט הייתה נמסרת התורה במוריית ירושלים . הנה הוא המישור בתחתית ההר. פה חנו אבותיו בהיטהרם אל הטקס טרם עלייתם בהר . כאן שומעים הם מפי הנביא , כאספקלריה המאירה ומשקפת את דבר השכינה , את עשרת חוקי הדברים ועיקריה של התורה הקדושה . גם הוא ייטהר טרם עלייתו ,לבדו לבדו באין איש עימו . הוא היחיד שצלח את המסע הנורא דרומה .בגב מים זכים הוא ניטהר ממגעה של כוהנת האשרה .. לפניו טעו רבים שחשבו כי פגה קדושת המקום עם הסתלקות השכינה – ולא היא ., רק מישהוא בעל חוש הכרת האלוקות השונה משאר בני האדם יש לו את המחוש הנדרש ואת הכוחות הרוחניים לזהות כל סממן של קדושה . אמנם נפסק קול השופר -אמנם אז נצטוו כולם לעלות ההרה לטעום מטעם קדושת המקום שנותרה . הנה הוא מטפס בשביל העולה בנחל היורד מן ההר. עדיין זורמים כאןאותם המים הקדושים הנובעים מנקרת הצור, מן המטר היורד על המדבר ממקורו העליון . הנה הוא נשען על מטהו הקדמון, מטה אבי אבותיו הנביא. האם גם אליו יתגלה אהיה אשר אהיה מתוך שיח הסנה ? האם גם הוא יזכה לעופות הפורחים , נוגעים ולא נוגעים בהר הקדוש ? לאן נעלמו העורבים שליוו אותו בכל מסעו ? האם יתגלו לו ערפלי הטוהר בעלייתו . הוא בדרכו אל הפסגה המושלגת . טיפות הגשם שאיננו פוסק הניתך ארצה מעצימים את זרימת הנחל המפכה . . והנה הנקרה לפניו, מערת המחסה מפני הסופה המתגברת ומפני שפע רוח הקודש אשר נכונו לו . ולפתע נדם כוחו ונרדם . כאן ראה אדון הנביאים את אחוריה של השכינה . הנה הוא מתעורר לקול השכינה ." מי כאן הוא המפריע את מקום מנוחתי , הרי וסלעי ".!!! "קנוא קינאתי אליך ,נותרתי אך לבדי במלחמת התרבות והדת נגד המחריבים וההורגים ".ומייד נענה ::"אין אפשרות לתקן את המצב מתוך מערת המחסה . צא אל הנוף, אל החוץ ,שם תצפה ברוח הגדולה הממשיכה לנשב בעולם החומרי . לאחריה –סופת האש המכלה .לאחריה הרעש ובסוף הדממה .- אז אתגלה !!!,רק אם תצא מן המערה למציאות ההווית תהיה לך השפעה במרחב ,החל מארם דמשק בצפון, דרך מלכות שומרון המתחדשת,ללהקות בני הנביאים דורשי הרוחניות בראשות תלמידך-ממשיך דרכך –אלישע ." מי אמר שפסקה קדושה והתגלות בסיני ?? 5. מרכבה הנה עף הוא לדמשק בקצה הצפון,אל עירו של אליעזר עבד אברהם .בה מלך בדרכו ,מעבר הנהר הרביעי הקדוש אל גרעין הארץ המובטחת . בחצר מקדש דמשק עומד עדיין אותו המזבח שכמותו הועתק אל מקדש ירושלים. מכוח ברית סיני המחודשת על הר האלוקים יש כוח והשפעה לנביא מישראל גם על האומות השכנות והסמוכות של ארץ ישראל . ומשם לכרמל , לפקוד את מזבחו הניסי ,ומשם לשומרון להקמת שושלת מלכות חדשה , שושלת המאמינה בשכינה ללא שיתוף אשרה ובעל – בלתי לה' לבדו . ה'- נטו !. הנה הוא יורד אל ערבת הירדן אצל מקדש הגלגל הקדמון . הנה בני הנביאים שמחים אליו בהתקרבו אל גאון הירדן, צופים לבואו , צופים למוצא פיו לאחר היעדרות ממושכת וארוכה, צופים לגעת במי שנגע בשכינה ובמי שזכה להתגלות כמשה . הנה ממתינה לו מרכבה שמימית, צונחת בקלילות אל עמק הנהר , מוקפת ענן ואש , ממתינה להשלמת משימתו של ההלך הנביא . הנה נחרת אש נורית מאפי הסוסים. הוא מטפס אלי רכב האש ,עולה במדרגות המרכבה , מסיר את אדרתו שנתנה לו במקדש המדבר ,שריד אחרון של השניות בעבודת הא-ל. ה' הוא האלוקים !!! ה' הוא האלוקים !! ה' הוא האחד והיחיד !!! עכשיו אין צורך במסך . עכשיו אפשר להתפשט מן המסכים והלבושים . כולו קודש-אל השכינה - אל השמיים. הנה שקר החומר אל הרוח . ונהפוך הוא,רק חלקה שעדיין חומרי נותר אצל אלישע תלמידו .