יום א', כ’ בתשרי תשפ”ב
    צור קשר  |  אודות  

זיכרון,,,גאולה,,,היסטוריה,,לימוד-,היסטוריה,,,,ראש,-,השנה,,מלכויות,,,זכרונות,,,שופרות,,sandisk,disk-on-key

מהו הזיכרון,ומדוע עלינו לזכור . למה נקרא ראש השנה בתורה - יום הזכרון ? . 
14:52 (12/02/09) גדעון חרלפ

היהדות עומדת על הזיכרון ההיסטורי של "זכור ימות עולם - בינו שנות דור ודור" !!. הקשר עם העברוהניסיון ההיסטורי , הו הלאומי והן האישי - הם המעניקים לחיינו את המשמעות ואת מגמת הקיום והעתיד .  עם המצאת המחשוב ופיתוח הזיכרון הממוחשב מגיע החיבור אל הזכרון להעצמה אישית ולאומית . על הזכרון הצף ועל הזכרון הטמון .    "את ההיסטוריה יכולים לשאת רק אישים חזקים,  את החלשים היא מוחקת עד תום" (פרידריך ניטשה, כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה, פרק 5) בזיכרון – הגאולה !! ראש השנה התשס"ה – דרשה בבית הכנסת העליון מצפה נבו נערך:  אלול התשס"ח    ספטמבר 2008 עדכון: חשוון התשס"ט     אוקטובר 2008  D:\My Documents\מאמרים\בזכרון הגאולה.doc  "הזכרון הוא מצד העבר הגדול של כח הסגולה האורית כמו שהיא בעינה, לפני ירידתה והתמעטותה במשך הדורות בירידתם.שאותה הבהירות שעמדה הסגולה הקדושה המיוחדת שממנה באה הנקודה הנשמתית הקדושה לכל פרט מפרטינו נזכרת ומופעת מכוח שורש מציאותה משכבר הימים"   (עולת ראיה א', פ"ג)  זכרונות – הכניסה לפני ולפנים אנחנו עומדים בסופו של היום השני של ראש השנה ולקראת שבת תשובה ועשרת ימי תשובה. אני רוצה לדבר מספר מלים על הזכרונות, מתוך שלשת ברכות מוסף ראש השנה, מלכויות זכרונות ושופרות, בדרך כלל אנחנו עוסקים יותר במלכויות ושופרות.  מלכויות - המלכת ה' בעולם, המלכת אדון כל יוצר בראשית, על כל העולם ועל עם ישראל ועל האדם היהודי.  שופרות- יש מצווה לשמוע קול שופר, להזכיר אילו של יצחק ושופר של מעמד הר סיני ולעתיד לבוא. אם כן נשאלת השאלה מהו ענין הזכרונות – ומדוע נקרא ראש השנה "יום הזכרון" בדווקא? מה ענין ראש השנה לזכרונות? כידוע ישנן מספר רב של מצוות זיכרון באופן ספציפי; זכירת יציאת מצרים, זכירת בריאת העולם, זכרון מעמד הר סיני – "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב". כמו כן הזכרון הכללי של "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים" הוא יסוד לעוד מספר מצוות רב. ישנה מצווה ספציפית של זכירת יציאת מצריים ושל זכירת מחיית עמלק. "זכור את אשר עשה ה' למרים" וכו'. ישנם בסוף תפילת שחרית שלש עשרה זכירות. לא כל מה שנכתב בתורה "זכור את", נמנה גם כמצווה בפני עצמה. מצוות זכירת מעמד הר סיני או מצוות זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר – לא נזכרים כלל כמצוות עשה. מהו ענין הזכרון והזכרונות המיוחד בראש השנה? מהו ענין הזכרונות בין מלכויות ושופרות? לכאורה  גם השופרות הם זכר לאיל של יצחק או זכר לשופר במעמד הר סיני ?! כידוע בתורה שבכתב נקרא ראש השנה – יום הזכרון ולא חג ראש השנה.  זכור לי שהייתי חזן בבסיס צבאי בחיל האוויר באל עריש (יחד עם חברי יוסף בן עזרא מזרחי אלון הי"ד) ואחרי התפילה עם החיילים קידשתי בחדר האוכל. ומה אמרתי בקידוש:" מקדש ישראל ויום הזכרון !" החיילים התפלאו ושאלו אותי מה הקשר של יום הזכרון לראש השנה שהרי ידוע שיום הזכרון הוא לפני יום העצמאות ובעמל רב הסברתי להם את מהותו של יום הזכרון = ראש השנה.  ובכל אופן אנחנו קוראים ומקדשים את ראש השנה בשם יום הזכרון; לא מקדש ישראל ויום התשובה, לא מקדש ישראל ויום השופר לא מקדש ישראל וראשי חודשים. וכן איננו אומרים: מקדש ישראל וראשי שנים (יש גרסה כזאת בירושלמי).  בכל מקרה יש להבין אם ברכות מלכויות זכרונות ושופרות הם מדאוריתא, ומה מהותם: בגמרא (ראש השנה, ט"ו) נאמר: "הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות". אמרו לפני זכרונות שופרות ומלכויות, מלכויות כדי שתוליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני ............ ובמה בשופר[1] . משמע שתקיעה וברכות זאת מהות אחת. "לכאורה מובן מכאן שאמירת מלכויות, זכרונות ושופרות הינה באותה דרגת חשיבות של מצוות העומר או של מצוות ניסוך המים בסוכות, והפשט הוא שזמן ראש השנה הוא ראוי למצות אמירת הזכרונות כמו שזמן הבשלת התבואה הוא הזמן המתאים לעומר ! עתה הוא זמן הזכרון !!!  נכתב בגמרא (בר"ה ל"ד) " ברכות ותקיעות מעכבות זו את זו". לכאורה ההבנה הפשוטה היא שברכות ותקיעות אחת משולבות בשניה ובאותה רמת חשיבות וכן מצוטט רבא שאמר את אותה ברייתא אמרו לפני זכרונות ובמה? בשופר, לכאורה שוב רואים קודם כל שמצוות שופר מקבילה למצוות הברכות ומשולבת בה –"במה ?- בשופר !" אין זכרונות ללא שופר ואין שופר ללא זכרונות[2].  גם מהגמרא (ר"ה, ל"ב) שלומדים את הברכות "משבתון זכרון תרועה מקרא קודש" משמע שזה נסמך על הפסוק.  בכל אופן מדעתו של ר' יוחנן בן נורי שמשלבים מלכויות בברכה שלישית של האל המלך הקדוש - נשאר זכר – ובכך תן פחדך, ומשם נלמד העקרון של זיקת היתר בין מלכויות לקידוש השם בעוד שזיקת זכרונות היא לשופרות.  בואו ננסה להבין קצת יותר את עניין הזכרון והזכרונות.  מהו הזכרון ?  נולד בן אדם תינוק ואין בו כח הזכרון. על פי המסורת מלאך מלמד את התינוק את כל התורה כולה ואחר כך גורם לו לשכוח אותה. דהיינו, אצל האדם היהודי נצרבת בתודעה, במוח האנושי, סגולה מופלאה שתאפשר בעתיד לאדם היהודי פיתוח זכרון טמון, זכרון מטמון לקראת התפתחות האישיות בעתיד. הילד היהודי מתפתח ולומד. אנחנו המבוגרים מטמיעים בו שפה, תרבות, עיסוק, תורה ואהבה על מנת לחנכו, מכניסים למוחו ולזכרונו את התכנים שיאפשרו לו להחכים, להשוות, להפעיל את עצמו, לרכוש ידיעות נוספות בכוחות עצמו ולאחר מכן יוכל בעזרת זכרון זה להעביר לדורות הבאים את הזכרון והניסיון האישי שלו.  למעשה כאשר אנחנו מדברים, מתפללים והוגים בזכרונות אנחנו מדברים על שלשה נושאי זכרון: -          זכרון האדם היהודי – זכרון אישי. -          זכרון הלאום והעם היהודי – זכור ימות עולם. זכירת ההיסטוריה היהודית. -          זכרון של הקב"ה – אתה זוכר מעשה ו/או זוכר הברית.  מי שמעיין בדקדוק בזכרונות שלמדנו היום, הזכרונות הם גופי הפסוקים. עשרה פסוקים של זכרונות. הפסוק בעצמו נקרא "זכרון". הפשט הוא שלא מדברים כאן על מלכויות, על זכרונות ועל שופרות על משהוא אחר אלא "עצם הפסוק" הוא הזכרון.   הזכרונות של ראש השנה מדברים בעיקר על זכרונו כביכול של הקב"ה. החל מבריאת העולם זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, זכרון המעשים הטובים והרעים של המדינות הלאומיות ושל הפרט מעשה איש ופקודתו. לאחר מכן מדברים על זכירת נוח וזכירת ברית אברהם יצחק ויעקב כאשר אנחנו מבקשים שמכח הזכרון ההיסטורי, מכח רצוננו שיזכור הקב"ה את הברית הקדמונית שתהיה נדבך ואבן יסוד בדין ובמשפט שבה אנחנו עומדים בתחילת השנה. ברור לנו שהזכרון ההיסטורי שלנו הצרוב עמוק בתודעה הלאומית והאישית הביא אותנו לכאן, לזמן ולמקום. לולא הזכרון האישי הלאומי ובחסד זכרונו של הקב"ה לא היינו מגיעים למה שמגיעים.  ובכל אופן צריך  לשאול אם הזכרון הוא דבר כל כך בסיסי מדוע פסוקי הזכרונות אינם הראשונים בתפילה לפני המלכויות. ההסבר הפשוט לדעתי הוא הסבר פשוט. הזכרון איננו זכרון אנמי הוא זכרון מכוון ותודעתי למטרה מסוימת. גם הזכרון האישי איננו נשמר. את הזכרון צריך לשמור במגירות, בתיקיות, במחשב או במוח.  יש לסדר אותו, אחרת. אם נזכור כל דבר ודבר  בפני עצמו – ללא "קישוריות " מחשבתיות ,לא תהיה לנו שוב גישה אליו. על כן באות המלכויות קודם. אם הזכרון שלנו הוא מכח המלכתו של הקב"ה עלינו ועל הבריאה כולה, אפשר לסדר את הזכרונות האישיים והלאומיים על מנת שיכוונו אותנו ואת תודעתנו.  אנחנו בכניסה לשבת תשובה שכולה בנויה על יסוד הזכרון, נקרא מחר "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך." על העם היהודי, על כל אחד ואחד מפרטי העם היהודי, על אחד ואחד מאיתנו לשאול את ההורים והזקנים. לא רק קריאה בספריה היסטוריה אלא גם פיענוח ההיסטוריה והבנתה על פי הזקנים וההורים. יש לזכור ימות עולם, ללא הזכרון אין המשכיות. קיימת שכחה של  "צור ילדתך תשי - ותשכח אל מחוללך". שכחה וחוסר זכרון מביאים לניתוק מהאל, לעונשים של ניתוק מהארץ והאומה.  הזכרון הוא אבן בנין בבריאה. שובה ישראל עד ה' אלקיך – אומר הרב מנחם מנדל מויטבסק: "יש לשוב אל תחילת המחשבה שקודם בריאת העולם". מהו ההסבר? בתחילה רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאינו מתקיים בו עוד ושיתף את מידת הרחמים. כמו שנאמר "ביום ברוא ה' אלקים שמים וארץ".  למה אין העולם מתקיים במידת הדין ? על פי מידת הדין ,אדם חוטא – נענש מיד, אין לו שהות ואין לו זמן להתבונן במה חטא . גם הקב"ה לא אמור לרשום ולזכור את החטא וגם הוא מעניש אוטומטית ומכה מיד. עולם ללא זכרון אישי, ללא זכרון של הברית ולא זכרון של הקב"ה: חטאת – תענש מיד. זאת היתה המחשבה טרם בריאת העולם. העולם נברא על יסוד הזכרון האישי והלאומי. איננו חוקרי עתיקות ואיננו מעמיסים על הזכרון את החוויות הא-היסטוריות (ניטשה).[3] יש תמיד לזכור את ראשית יצירת עמי העולם וקביעת גבולות הארצות על ידי הקדוש ברוך הוא. "בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם  ייצב גבולות עמים – למספר בני ישראל". הזכרון לא נמחק רק כאשר משיגים הבנות יותר עמוקות. "ונודע שבכל פעם שעומדים להשיג מוחין גדולים יותר, מסתלקים המוחין הקודמים"[4]. הזכרון הוא תהליך הלמידה של הסיבתיות של משמעות החיים והמעשים מה ראוי ומה נכון נקבע בעקבות הזכרון. אנו מתפללים להפעלת הזכרון האלוקי וההבטחות האלוקיות לעם ישראל ולכן אנו גם תוקעים בשופר של איל: "כיון דלזיכרון קאתי (הוא) כדפנים דמי". הרי שלמרות שהזיכרון נעשה על ידי התקיעה החיצונית הוא כעבודה הפנימית של הכהן הגדול בקודש הקודשים".  מהאיסור של תקיעת שופר בקרן פרה של "אין קטגור נעשה סנגור" מובן שאע"פ שהשופר  הוא עיקר המצווה אולם תמצית עבודת השופר הינו הזכרון שהוא לפני ולפנים (הרב חרלפ, אורי וישעי קס"ט), וכן נאמר בגמרא: "שופר דלזיכרון קאתי – כלפנים דמי" ! דהיינו, לא בכדי נכתב בתורה שבכתב זכרון תרועה, אע"פ שמציאות שכיחות  תקיעת שופר בשבת היא 1 ל-4. תמצית השופר היא הזכרון והחריטה והצריבה  התודעתית להנ"ל. ולכן הסדר הוא מלכויות – כיוונון הזכרון  , זכרונות – עצם התודעה, רק לאחר מכן באה מצוות השופר – הכלי להעצמת והפנמת הזכרון .  מעשה אבות – סימן לבנים. למה ? [1]    לכאורה משמע שעצם התקיעה מספיקה ללא פסוקי השופרות. [2]    בכל אופן הפוסקים דחו את הסוגיא הזאת מסוגיא אחרת שבו נאמר אם יש שופר בעיירה אחת וברכות בעיירה השניה ילך     לעיירה בה תוקעים ונפסק שברכות הם רק מדרבנן. [3]   ניטשה, כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים. [4] זיכרון.doc

 
 
הצג מידע נוסף לכתבה
הדפס כתבה שלח כתבההוסף הודעה/תגובה
 שיתוף
חדשות שהן ישנות
תחומי ארץ ישראל
מחוזות ארץ ישראל
מקדש ירושלים
הגיאוגרפיה הפנימית
תורת ארץ ישראל
אדריכלות ויהדות
שירי מולדת
מלכות ישראל השלישית
אוצר המקדש
תנועות המקדש
ספרי המקדש והר הבית
אישי המקדש
ארכיאולוגיה
משפט הר הבית
נהרות ארץ ישראל
הרי ארץ ישראל
ארץ ישראל המובטחת - דעת חוקרים
סיפורי המזרח התיכון החדש
ירושלים המקדשית
פורום שאלות ותשובות
הפוליטיקה האלוקית
קרבן פסח והקמת במות באין מזבח במקדש ירושלים
מבנה בית הכנסת , אמצאתו וקדושתו
מחוז הים