יום ה', כה’ באדר תשע”ז
    צור קשר  |  אודות  
הנביא חגי , בזמן עליית זרובבל ועזרא ונחמיה ניבא על הקמת בית המקדש מחדש .
15:20 (12/02/09) גדעון חרלפ

אולם הוא לא הסתפק בנבואה גרידא , אלא קרא קריאה נרגשת לעשות צעדים ממשיים להקמת המקדש . בשני פרקים ובארבעים ותשעה פסוקים בלבד הוא קורא לנו כמו שהתנבא לפני 250 שנה : " העת לכם לשבת ספונים בבתיכם והבית הזה חרב !!! עלו ההר !!והבאתם עץ ובנו הבית , וארצה בו !!!  "כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה' וכן כל  מעשה ידיהם באשר יקריבו שם טמא הוא"     ( חגי, ב' י"ד )   נבואת חגי הנביא להקמת המקדש  חגי הנביא, חבר לזכריה הנביא, שניהם ניבאו בזמן עזרא הסופר בבית שני. הנביא חגי ב- 38 הפסוקים של ספר הנבואה הקצר ביותר הקיים, קרא לא להסתפק בהקרבת הקורבנות שהוקרבו עד עתה במזבח טרם הקמת מבנה המקדש וקרא לעם ולמנהיגות להתחזק: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו" (חגי א', ח')  ו- "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב', ט'). על כן לא ברורה לכאורה מה שנראה כמגמה הפוכה כפי מה שהוא כותב בהמשך (לעיל): "כי כל אשר יקריבו שם – טמא הוא". רבים הפרשנים שהתלבטו בפרוש פסוק זה ולאחרונה הצטרף אליהם הרב אליהו ש"ץ מחשמונאים לומר כי למרות פסק חז"ל בתורה שבעל פה שמותר להקריב קורבן פסח בטומאה וכי טומאה דחויה / הותרה בציבור (פסחים ט"ו) - אין לבנות מזבח ולהקריב עליו במיידי טרם ניטהרנו כדת במי אפר פרה אדומה. אולם ע"פ המפרשים כדלקמן ועל פי כל מגמת ספר חגי יש להפריך מכל וכל מגמה זו. ע"פ הרד"ק, האבן עזרא ומהר"י קרא שם, הטומאה המוזכרת כאן איננה איסור כלל אלא טענה בדבר הקרבת קורבנות במזבח טרם בנית מבנה המקדש וחגי דיבר דרך משל בלבד. על פי רש"י ומצודת דוד חגי קובל כאן על לימוד דיני הטומאה והטהרה על ידי העם והכוהנים שלא נלמדו לעומק. על פי המלבי"ם (שם) מדובר על טענה של הקרבת קרבן ללא ההכנה הנפשית המלאה וללא כוונה "להתקדש ולהידבק אל הקדושה ולבנות מקדש ומזבח רוחני בלב ובנפש".    הנה מצאנו שלוש טענות כנגד עליה להר הבית ובנית מזבח בלבד טענות המצויות איתנו ונגדינו עד היום וכדלקמן: א.                  אין להסתפק בפתרון חלקי בהר הבית, יש לשאוף לפתרון שלם ומלא הריסת המסגדים, סילוק הישמעאלים ובניה  מידית של מזבח ומקדש ללא אבני דרך ושלבי ביניים. ב.                  עדיין איננו יודעים את ההלכות כדבעי או את מיקום המקדש המדויק ויש ללמוד היטב ולפתור את כל ההלכות והספקות לפני כל פעילות מעשית בנושא. ג.                   העם והרבנים והמנהיגים אינם מוכנים נפשית לבניית מזבח ומקדש. אולם כל טענות אלה אינן נמצאות כלל בפשט הכתוב. ולהיפך, מכאן הסיק ר' יהושע (למגילה י') שמקריבין אע"פ שאין בית וכי. מותר להיכנס ולפעול באופן חלקי בהר הבית ואין צורך לחכות לפתרון מושלם. יש שהרחיקו את פרשנותם להסברים אחרים ומציינים כי חגי התכוון כאן שלא לשתף עמי ארצות וגויים בבנין הבית או אפילו יהודים העובדים עבודה זרה בשיתוף. כן כתבו מרדכי זר כבוד בדעת מקרא וכן פרופ' קויפמן בסיפרו תולדות האמונה הישראלית (כרך ד' 223 – 221). אולם גם פרוש זה איננו מקושר כלל ואיננו משתלב כלל בשאלות ששואל חגי הנביא את הכוהנים בפסוקים הקודמים. על הטענה כי איננו לומדים ויודעים מספיק בעניינים אלו נראה מהפסוקים הקודמים כי ההיפך הוא הנכון;  לפני כן שואל אותם חגי שתי שאלות הנענות בתשובה מספקת וכן נכתב: "כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר: הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל, היקדש ? ויענו הכהנים ויאמרו: לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ? ויענו הכהנים ויאמר: יטמא !". אם כן הכוהנים עומדים "במבחן" שעשה להם חגי ופוסקים בהתאם להלכה הידועה ואם כן ידיעתם את הלכות ההקרבה והטומאה והטהרה מספיקות הן. האם ענו הכוהנים לחגי הנביא על פי ההלכה? הסוגיה הזאת מתבררת בהרחבה במסכת פסחים (ט"ז – י"ז) וכן בירושלמי (פ"ט ה"א) ובילקוט שמעוני, על אחר. ישנה מחלוקת בין רב בשמואל בנוגע של טומאות משקין שנגע בהם שרץ. לדעת רב הכוהנים טעו בתשובתם ולדעת שמואל הכוהנים לא טעו בתשובתם. בכל מקרה פרשנות הפסוקים על פי שני התלמודים היא כי שאלתו הראשונה של חגי "היקדש" ? מתפרשת על שרץ שנגע בבשר קודש באוכלין ומשקין: האם יש רביעי או חמישי לטומאה ? דהיינו, שתי השאלות של חגי מדברות על בחינת הכוהנים על ידע בדיני טומאה. לדעת רב לא ידעו את ההלכות ולדעת שמואל ענו תשובות על פי ההלכה. לכאורה, אם כן, לדעת רב, מאחר שהם טועים בהלכות טומאה וטהרה יש כאן חזרה מכל גישתו של הנביא חגי לחידוש הקרבנות ובניגוד לכל הספר עצמו. האם בגלל גזירות מתחדשות של רביעי או חמישי לטומאה (לדעת רש"י – חגי הוא הגוזר) נמנע מלהמשיך ולהקריב במזבח ? לדעת שמואל הכוהנים ענו על שאלות הנביא חגי על פי ההלכה ואם כן לא ברור מדוע טוען חגי הנביא כי יש איסור להקריב קרבנות בטומאה ובניגוד להלכה הידועה כי טומאה הותרה בציבור - ובניגוד לנבואתו בתחילת ספרו. בכל מקרה אפשר להציע כאן פרוש חדש על פי הפשט מאחר שנתבאר לנו כי מותר להציע פרשנות לפסוקים על מנת להתאימם להלכה כי טומאה הותרה בציבור. יש לומר כי שאלתו של חגי הנביא הייתה להשוות בדבר העיקרון כי הטומאה ממשיכה לטמאות; כמו אב הטומאה המטמא ראשון לטומאה למרות שהיא נחלשת. כל זאת כאשר הקדושה איננה יכולה להדביק: אב הקדושה אינו מקדש את הראשון לקדושה והראשון לקדושה איננו מקדש את השני לקדושה.  הכוהנים ידעו לענות על שאלותיו של חגי על פי ההלכה אולם לא הבינו את כוונתו. כוונתו הייתה שיש להמשיך ולהעצים את הקדושה המקדשית. לא להסתפק בהקרבה על המזבח אלא להמשיך ולבנות מקדש ולהוסיף ולהעצים קדושה לעולם. זהו בברור המשך לתחילת הספר בו הוא מבקש "עלו ההר והביאו עץ" בתשובתו "כן העם הזה" הוא מביע את הסתייגותו לכאורה מתשובות הכוהנים שאינם מבינים כי תפקידם איננו רק טכני, לענות על השאלות ולהתנהג על פי ההלכה המקובלת. תפקידם להמשיך ולעלות בדרך הקודש כי כל הפסקה בעליה אל הקודש היא נסיגה ומביאה לזילות ולטומאה. כך אפשר להסביר את נבואתו גם בהתאם להלכה וגם בהתאם לכל מגמת נבואתו הידועה.  "עלו ההר והביאו עץ ובנו הבית ... וארצה בו".  חגי.doc

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS